דרשות 039 עבודה דרך השורש תשסח

עבודת ה' צריכה להיות בנקודת השורש, ולא בפרטים, דהיינו האדם צריך לחיות בפרטים ולחבר כל פרט ופרט לשורש. דומה הדבר לעקירת אילן מהשורש ולא מהעלים והענפים. חז"ל אומרים "ולא עם הארץ חסיד" פירוש הדבר כי החסידות צריכה להגיע להיות מתוך תפיסה פנימית אמיתית לחיים מכח חכמת התורה, ולא מתוך פעולות חסידות בלבד.

הבדל שבין לבן לפרעה אויביו החיצוניים של עם ישראל

לבן הארמי מספיק שחס ושלום היה עוקר אדם אחד- את יעקב אבינו, היה בעצם עוקר את הכל, מחמת שעקר את השורש. פרעה לעומת זאת בשביל לעקור את הכל, הוא היה צריך לעקור שישים ריבוא, וכן המן הרשע, היה צריך לעקור את כל היהודים הנמצאים בכל מדינות מלכותו של אחשורוש בכדי לעקור את הכל. נמצינו למדים שיחסית ללבן היה עבודה קלה הרבה יותר בכדי לבטל את כנסת ישראל.

עבודת ה' בדומה לעבודת האויב החיצוני

מהאויב החיצוני ניתן ללמוד לעבודת ה'. אפשר לעבוד את הקב"ה בשיטה של לבן או בשיטה של פרעה והמן. ישנן באדם שבעים כוחות נפש שכל אחד הוא כוח שורשי לעוד כוחות שהם פועל יוצא שלו. אם אדם יילחם עם כל כוח בנפרד מהשני, נמצא שיש לו שבעים מלחמות נפרדות. יש עבודה לעבוד בנקודת השורש, העבודה הזו היא יותר קשה אך גם יותר יעילה.

דוגמה לדבר, כאשר רוצים לעקור,ניתן להתחיל מהעלים ואח"כ מהענפים עד שמגיעים לגזע ולשורשים, אך ניתן לעומת זאת לחפור מהתחלה סביב לעץ ולעוקרו מהשורש.

אין כמעט ספר המסדר דרך בעבודה מהיכן מתחילים ומהיכן גומרים. בתורה הקדושה ישנם עצות רבות בעבודת ה', השאלה היא כיצד משתמשים בכל העצות הנפלאות בצורה מועילה. כאשר ברור לאדם מהי נקודת השורש ייקל עליו להבין מה שייך במאמריהם לשורש ומה שייך לענפים.

י"ג העיקרים של הרמב"ם לכאורה לא מובן איך הם י"ג שורשים לחלקי העבודה.

נקודת האמונה היא נקודת השורש של הכל והם שורשי כל האגדות שבש"ס ושורשי כל העבודה.

אין לך נקודה שלא כלולה בי"ג העיקרים של הרמב"ם. אדם צריך לראות איך כל מה שהוא קורא במאמרי חז"ל שייכים לי"ג עיקרים. י"ג העיקרים מקבילים לברייתא של ר' ישמעאל י"ג מידות התורה נדרשת בהם.

הגר"א בסוף חייו עבד על החיבור שבין התורה שבכתב ותורה שבע"פ, למצוא מקור לכל מה שכתוב בתורה שבע"פ ולגלות מקורם בתורה שבכתב.

אנו מכירים את המושג כלל ופרט בהרבה תחומים בחיים, ארבע אבות נזיקין, אך יש את התולדות. וכן בהלכות שבת, ל"ט אבות מלאכות ויש את כל התולדות מכל אב ואב. משום מה ההסתכלות על החיים- עבודת ה' היא במבט של פרטים.

האדם עושה הרבה דברים במהלך היום האם הוא רואה קשר בין כל הדברים שסובבים אותו? הרי אפילו לא מחפשים קשר בין הכל.

כשחז"ל אמרו ותלמוד תורה כנגד כולם הפשט שהתורה כוללת את כל המצוות ולא רק שהתורה היא שוות ערך לכל המצוות.

עבודת האדם בעצם היא לחיות בפרטים מתוך תפיסה של כלל.

כנסת ישראל נקראת כנסת משא"כ שאר האומות, כי עם ישראל מציאותו היא תפיסה של כלל ולא של פרטים.

צורת העבודה צריכה להיות בכלל וכל פרט שרואים מחברים אותו לכלל.

דוגמה אדם רוכש קרקע ובונה בית במשך כמה שנים וכל דבר יפה שרואה הוא חושב איך להכניסו לדירתו כלומר איך כל פרט יהיה חלק מהכלל שהוא הדירה. כשעובדים את השם שהרבה להם תורה ומצוות, אם לאדם יש בית אזי הוא בונה בית והוא מכניס את הפרטים כחלק מהבניין משא"כ כשאין בית דומה הדבר לאדם ששם את כל הפרטים לבניין במחסן.

מציאות של עבודת ה' בנויה מעושר פנימי, חז"ל אומרים ולא עם הארץ חסיד, מדוע? מה הקשר בין מציאות של ידיעת התורה לחסידות? כי ברור הדבר שבכדי להיות עובד ה' באמת ולא מאולף צריך לדעת את אמיתת החיים ולאט לאט להגיע לידי מעשה.

עשיו קיבל את החלק של עולם העשייה בלבד הראש מנותק מהגוף משא"כ יעקב העשייה אצלו באה מכוח הסתכלות פנימית.

דוגמה לדבר אוספים כסף אצל אדם לאיזה כולל ברוסיה והוא נותן. כששואלים אותו למה אתה נותן? הוא יכול לומר מה זאת אומרת דופקים בדלת אני נותן. השכן בדלת ליד לעומת זאת כששואלים אותו למה נתת? הוא אומר כי הקב"ה ברא את העולם בשביל התורה ויש חשיבות גדולה שגם במקום נידח יופץ אור התורה. השני חי עם הכרה מאד ברורה מה הם החיים ולכן נותן מכח הכרה פנימית. עוד דוגמה חב"ד ניגשו ליהודי שיניח תפילין ושאלתיו למה הניח אמר לי בשביל לעשות טובה למי שביקש ממנו להניח, הוא לא מתכוון בכלל להניח, ולא בטוח כלל שהוא קיים מצווה.

עשיית חסד בכדי לעשות טוב לשני זה אמירה של גוי כי החסד הרי מדבק האדם בבוראו כמאמר חז"ל לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהם את הבריות.

צריך לדעת מהי הבריאה מה תכליתה מה חובתי ולפי"ז לכוון את המעשים. צריך דעה נכונה ואז המעשים יכוונו לפי העומק הפנימי שאנו מכירים בחיים.

אחר המעשים נמשכים הלבבות זה כשהמעשה מגיע מנקודה פנימית ולא מנקודה חיצונית.

שלב ראשון בחלקי העבודה זה תפיסה פנימית אמיתית לחיים ושמכך ייצאו הפעולות להתקרב אליו יתברך.