דע את תורתך 001 אופני החיבור לתורה

אופני החיבור לתורה

סוגיתנו הוא סוגיא של "תורה", צירוף האדם אל התורה. הכח הצירוף לתורה יש בזה כמה פנים.

יש מי שמצרף לתורה מכח גילוי השכליות שבתורה, שהוא תשוקה לדעת.

יש עוד פנים בכך, צרוף לתורה מצד ה"אור" בתורה – הגוף הוא חשוך, ותורה הוא אור – ויש תשוקה לאור.

עוד סיבה לצירוף לתורה הוא שירה. יש ניגון עמוק בהתורה, ויש תשוקה לשירה.

עוד צירוף לתורה הוא מצד השלימות שבתורה, יש תשוקה לשלימות.

עוד כח לצירוף לתורה הוא מהתשוקה לתמימות.

עוד צירוף לתורה הוא משום שכל עצם הבריאה הוא תורה – "אסתכל באורייתא וברא עלמא". התורה הוא עצם ההויה, ויש תשוקה בנפש לעצם ההויה – שהחיים הוא תורה, "תורת חיים."

בחיצוניות, צריך לצרף להתורה משום שהאדם "נצטוה" לצרף לתורה, כדי לקבל שכר. יש עוד צירוף חיצוניות, "לומד עח מנת לעשות" – כמו אשה הלומד תורה רק כדי לידע מה לעשות. אין זה צירוף לתורה בעצם, אז האדם משתמש בתורה רק לתכלית אחרת, כדי לידע מה לעשות. אין כאן חיבור בעצם להתורה.

גם אין להתחבר לתורה רק מכח הדביקות – מי שלומד תורה רק ע"מ לדביקות – לעולם לא יצליח. גם מי שלומד תורה ע"מ שלא להיות דבוק בתורה, רחמנא לצלן עליו. הלומד תורה רק כדי להתחבר לתורה, זהו דביקות בנבראים בלבד. התורה הוא נברא של הקב"ה, והמתדבק בה רק לידבק בהתורה לעצמה, הוא מתדבק רק בנברא של התורה, ואין זה חיבור אמיתי לתורה.

הנה בתורה יש ב' ענינים, "ידיעת" התורה, ו"לימוד" תורה, זה ברור (כתב השלחן ערוך הרב שאינו יצא מצות ת"ת רק בידיעת התורה, רק בלימוד תורה). אבל אין אנו עוסקים בצירוף לידיעת התורה. אנו עוסקים בצירוף ללמוד התורה, שהוא שרשית ביותר.

 זהו הבירור בנפש שצריך להכריע: מה המניע שאתה לומד? אם יש לך עשר דקות ביום – אתה מנצל הזמן ולומד. למה אתה לומד? על "מה" ללמוד, יש דרכים. אבל השאלה הוא: למה אני לומד? זהו שאלה שכל אחד צריך לברר ולהכריע לעצמו.

יש רובדים בנפש, ויש סוגי נפשות. בירור הראשון הוא – לאיפה מקום בנפש אני הולך? הבירור השני הוא – איזה סוג נפש שלי? ונבאר.

האדם צריך לברר לעצמו אלו חיבורים שהן גלויים אצלו, ואלו הגלויים שאינם גלויים אצלו. אחר בירור זה, אז יש עוד שלב -- בשעה שהוא הולך ללמוד, צריך להיות מודע למה הוא לומד, הסיבה שהוא לומד. וצריך להיות מודע לזאת כל היום. אדם שזוכה לסיים מס' ברכות, ועכשיו חוזר לבהמ"ד ללמוד, למה הוא לומד עכשיו?

אפשר לסיים כל הש"ס אבל אינו מחובר להתורה! אפי' אם הוא עוסק בחלק שלו בתורה, צריך להיות מודע למה הוא לומד. החיבור החי שבתורה הוא כפי רמות המודעות של חיבור להתורה. זהו הסיבה ע"פ רוב שאנשים לומדים כל היום ומרגישים קושי בלימוד – משום שאינם מחוברים ללימודם, אינם מודעים להסיבה שהם לומדים.

"מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי". א"א לשוחח כל היום בדבר שאינו מחובר בו. רק ע"י חיבור להדבר אפשר לשוחח בו כל היום. בלא חיבור לתורה – מודעות להסיבה שהוא לומד – א"א להגיע לאהבת התורה.

בתחלת דרך של האדם, א"א לידע מהו חלקו הפרטי בהתורה. בתחלת הלימוד, יש עסק הגוף בהתורה, עדיין אין פנימיות. רק ע"י עסק התורה מתוך פנימיות יכול להגיע לחלקו הפרטי בתורה. המודעות הזאת הוא לפי רמת הנפש שלו.

צריך לברר, עכשיו, לפי מדרגתו, מה החיבורים הגלויים אצלו לתורה? זהו תהליך מתמדת, החיבור משתנה תמיד כפי שהנפש משתנה תמיד. אז יכול לחיות החיבורים, הוא מרגיש השינויים בחיבור שלו להתורה.

אם אין גילוי כאן בנפש, אין מנוחה בתורה. רק ע"י גילוי זה יש "ילכו מחיל אל חיל". זהו חיבור חושית, גילוי מתמדת של "מה אהבתי תורתך."

נחדד עוד נקודה. יש ידיעת התורה, ויש חיבור לתורה. החיבור נבנה על ידיעת התורה. יש שסבורים שהעיקר הוא החיבור לתורה ומשליל ידיעת התורה, ואין זה אמת. א"א להתחבר  לתורה בלא ידיעת התורה. הבסיס הוא ידיעת התורה, בחינת כלי, שהוא מקבל האור של חיבור לתורה. כל דבר בבריאה יש בו כלי ואור, וצריך שניהם. אע"פ שפנימיות התורה הוא חיבור לתורה, זהו אור התורה, אבל צריך לקבל האור התורה ע"י כלי של ידיעת התורה. תחילה יש לקבל היקף של ידיעת התורה, ואח"כ להתחבר להתורה.

מי שאינו מרגיש טעם בלימוד, מה עושה? הוא מדלג על הענין שהוא לומד. אבל העצה הפנימית הוא להתחבר למה שהוא לומד.

כפי חוזק הכלי, כן חוזק האור שהוא מקבל. כפי שהידיעת התורה הוא חזק יותר, כן חיבורו לתורה הוא חזק יותר. א"א לדלג על עצם ידיעת התורה – צריך עמל בידיעת התורה, בלי גילוי החיבור או לא. רק בהחיבור לתורה האדם צריך לברר ולגלות החיבור, למה הוא לומד.

בתורה יש ב' חלקים, כלי ואור. הכלי שבתורה הוא ידיעת התורה, וזה אין צריך בירור, אלא צריך ללמוד ולעמול ולקבל כל היקף ידיעת התורה (רק שיש ליזהר שלא לאמץ יותר מדאי). אבל האור שבתורה צריך גילוי החיבור.

התענוג שבלימוד תורה הוא בחינת אור שבתורה, וכן "ללמוד מה שלבו חפץ" הוא באור התורה, וזה צריך גילוי, למה הוא מתחבר לתורה. לאחר שאדם עמל בתורה, יש לו כלים של תורה  -- והוא "תורתו". אחר זה צריך להתחבר להתורה ע"י תענוג בתורה.   

השאלה היא: האם האדם מודע אם חיבור שלו לתורה הולך ומתחזק?  זהו התוצאה המעשית מכל דברינו.

מי שעמל תורה בלבד בלא תענוג בלימודו, אינו מחובר להתורה. ומי שיש לו רק תענוג בתורה בלא עמל, אין לו הכלים לקבל התענוג והאור שבתורה. צריך לברר מה מתתבר אותך להתורה, ואחר זה יש לחיות בבירור תמידי, להיות מודע להסיבה שאהת לומד גם בשעת הלימוד. זהו השרש לצירוף האדם להתורה.