הודאה לבורא עולם

ראשית על האדם להודות לקב"ה על כך שהוא מזכה אותו ללמוד ולהכיר את קומת הנפש של האדם. שמתוך אותה הכרה, האדם יכול להכיר את נפשו הפרטית ביתר בהירות, וע"י כן לעבוד את הקב"ה עבודה פנימית ואמתית בס"ד.

שני חלקים עיקריים בעבודת האדם את בוראו

הקב"ה ברא את העולם וברא את האדם, ושם את האדם כאן בעולם, על מנת שהוא יעבוד אותו כפי רצונו יתברך שמו.

באופן כללי ישנם שני חלקים עיקריים, שבהם האדם מחוייב לעבוד את בוראו ולעשות את רצונו.

חלק אחד של העבודה הוא, עבודה מעשית - קיום המצוות בפועל. וברור ופשוט לכל בר דעת, שחלק זה הינו חובה גמורה על כל יהודי באשר הוא יהודי. לצורך קיום החלק הזה, נכתבו כל גדרי הדינים וההלכות בש"ס ובפוסקים, עד ספרי ההלכה המבארים את אופן קיום המצוות לפרטי פרטים. ועל כל איש ואשה מוטל ללמוד את ההלכות ולקיימם, ובזה לעשות את רצונו יתברך שמו.

החלק השני של העבודה, שבו האדם מחוייב לעבוד את בוראו הוא, עבודה נפשית, עבודה פנימית - לעבוד עם הנפש שלו ועם כוחותיה. לכל אדם יש עולם פנימי גדול ורחב מאוד, והוא צריך לעבוד עם העולם הפנימי הזה - עם המח, עם הלב, עם ההרגשות ועם כל החושים - "כל עצמותי תאמרנה"[1].

העבודה היא לא רק עם החלק המעשי - החלק החיצוני בקיום מצוות עשה, או בהעדר עשיית מצוות לא תעשה. אלא כמו שיש עבודה של עולם המעשה, כך יש עבודה של העולם הפנימי. וכשם שיש חיוב גמור על האדם לקיים את המצוות בפועל ולהישמר מן העבירות, כך יש חיוב גמור על האדם לעבוד את בוראו מתוך העולם הפנימי שלו.

מקור החיוב לעבודה הפנימית

והמקור של החיוב לעבוד עם העולם הפנימי, הוא במה שנצטווינו במצוות השורשיות של אהבת ה', יראת ה' ושאר המצוות הדומות להן. ויסוד כל המצוות הללו אחד - עבודה של העולם הפנימי.

את המצוות הללו מנה רבנו בחיי בעל ה'חובות הלבבות' בתחילת הקדמתו לספרו, וביאר שם שהמצוות הללו אין עיקרם חובות האברים, אלא חובות הלבבות - חובות של העולם הפנימי, ואשר על כן הוא קרא לספרו "חובות הלבבות".

הצורך בלימוד העולם הפנימי

בחלק של העבודה המעשית, ברור לכל אדם שהוא חייב ללמוד את ההלכות לפרטי פרטים, על מנת שיכול לקיים את המצוות באופן הנכון והמדוייק. ואם הוא לא ילמד, בהכרח שהוא יכשל. אי אפשר לקיים את המצוות, אם לא משקיעים ולומדים אותם באופן יסודי וברור.

וכך הוא בדיוק בתוך העולם הפנימי של האדם, ובמצוות התלויות בו. ללימוד הנפש וכוחותיה, יש היקף רחב וגדול מאוד. זהו עולם שלם, שצריך ללמוד ולהבין את כלליו, את חלקיו ואת פרטיו[2]. ואזי יוכל האדם לזכות ולקבל את האפשרות לעבוד את בוראו, גם מתוך עולם המעשה, וגם מתוך העולם הפנימי.

אמנם ישנם בני אדם שהקב"ה נתן להם נטיה טבעית להכיר את הנפש יותר מאשר אחרים. אך גם אלו צריכים לעמול רבות, על מנת ללמוד ולהכיר את הנפש. כמו שישנם בני אדם שלא למדו רפואה, אך יש להם חוש טבעי לכך. אדם שיש לו חוש טבעי לרפואה, הוא אמנם מבין יותר מאחרים, אך לא יתכן שהוא ידע מה שרופא מומחה למד במשך שבע שנים.

אדם שיש לו נטיה טבעית להכרת הנפש, הוא יכול להכיר יותר מאחרים, ולהם זה אפילו נראה שהוא מבין גדול בעניין. כי ביחס להבנה שלהם, ההבנה שלו היא הרבה יותר גדולה. אבל ביחס להבנת הנפש בעומק הפנימי, ההבנה שלו היא חיצונית מאוד ושטחית מאוד.

הקושי בלימוד העולם הפנימי

אמנם בעל ה'חובות הלבבות' כתב בהקדמת ספרו, כי ישנו קושי גדול בקיום החובה של העבודה הפנימית. וזאת משום שהברירות והסדר הקיימים בעבודה הפנימית, אינם כמו בעבודה המעשית. בחלק של העבודה המעשית, ישנם ספרים רבים ומסודרים מאוד. ובפרט בדורות האחרונים ובדור שלנו, שכמעט על כל מצוה ישנם ספרים שלמים, עם כל הכללים והפרטים. מה שאין כן, בחלק של העבודה הפנימית.

אמנם נכתבו מאמרי חז"ל רבים על העולם הפנימי, בש"ס, במדרשים, בראשונים ובאחרונים. אך הקיבוץ, הברירות והסדר שדברים, כמעט ואינם קיימים. אין שולחן ערוך מסודר עם נושאי כלים לעולם הפנימי - לחובת האדם בעולמו, כמו שיש שולחן ערוך מסודר עם נושאי כלים לעולם המעשה.

הטעויות הנולדות מהעדר הברירות בעולם הפנימי

המציאות הזאת, שישנו העדר גדול של ספרים מסודרים שמבררים את הנושאים הפנימיים, יוצרת מספר טעויות, ונביא חלק מהן.

טעות אחת, אשר מנאה ה'חובות הלבבות' היא, שבני האדם הגיעו למצב שהם בכלל לא יודעים שיש חיוב לעבוד את הבורא עם העולם הפנימי, והם סבורים שעיקר העבודה, או רוב ככל העבודה, הוא רק הקיום המעשי, ללא עולם של פנימיות. ויתר על כן, נראה להם שכמעט אין צורך לעמול ולהתייגע, על מנת לקיים את המצוות של העולם הפנימי.

ה'חובות הלבבות' כתב בהקדמתו, שבהתחלה הוא חשב שכיון שהדברים לא כתובים, כנראה שאינם מחוייבים. עד שהוא הבין שבאמת ישנם פסוקים ודברי חז"ל מפורשים, שמבארים את גודל החיוב של העבודה הפנימית. והוא תמהה על בני דורו, דור הראשונים, מדוע זה לא ברור לכולם שחייבים בעבודה הזאת.

טעות נוספת היא, שנראה לאדם שהמושגים השייכים לעולם הפנימי הם כלליים מאוד. יש מושג שנקרא אהבת ה'. יש מושג שנקרא יראת ה'. יש מידת החסד, וכן הלאה מושגים כאלה ואחרים. ונראה לאדם שזה כל מה שצריך לדעת, והוא כבר יודע כמעט את כל המושגים, ולא נשאר לו אלא לקיים את הדברים. בעבודה המעשית, ברור לכל אדם שכל מצווה מורכבת מכללים, פרטים ופרטי פרטים. כדוגמת שמירת השבת, שעל מנת לקיימה, צריך ללמוד את הלכותיה - כלליה ופרטיה, וכלשון הגמ'[3] 'הררים התלויים בשערה'. ההלכות הינן מורכבות מאוד. אך בעולם הפנימי נראה להרבה בני אדם שהמושגים הם פשוטים וידועים, וזה כמעט כל מה שצריך לדעת. ואמנם יש קושי לקיימם, אך לא חסר בעצם הבנת הדברים בכללותם ובפרטותם.

ישנה טעות נוספת שלצערנו הרב, היא נפוצה מאוד בעיקר בשנים האחרונות. מכיון שהדברים אינם מסודרים, בני האדם הולכים לרעות בשדות זרים, אצל אומות העולם, על מנת להשתמש בדרכים שלהם. אך כל הדרכים הללו אינן מתאימות לנפש יהודית. משל למה הדבר דומה, לאדם שרוצה ללמוד לקיים מצוות, והוא הולך לחפש אותם אצל בני נח. כל מה שהוא ימצא שם, במקרה הטוב, זה שבע מצוות ולא יותר. וגם בשבע מצוות עצמם, הגדרים, הכללים והפרטים של מצוות הללו אינם שווים בין בני נח לעם ישראל. וא"כ, אפילו את שבע המצוות הללו, הוא לא יוכל לקיים כראוי. כך להבדיל, נראים אלו שמחפשים אצל אומות העולם את צורת החיים של העולם הפנימי היהודי. וכל מי שיש בו מעט דעת, יכול להבין שהעולם הפנימי של ישראל והעולם הפנימי של עכו"ם הוא שונה בתכלית השינוי.

הבאנו באופן כללי שלוש טעויות מצויות, ביחס להסתכלות על העולם הפנימי, וביחס לעבודה עם העולם הפנימי. ועל מנת שנוכל בס"ד לכוון את דרכנו לרצונו יתברך שמו, צריך שיהיה ברור לנו, כנשמות של עם ישראל, שאנו חייבים לעבוד גם עם העולם הפנימי. אנחנו צריכים לדעת שזהו עולם גדול, עולם רחב, עולם עם הגדרות, עולם עם כללים, עולם עם פרטים ועולם עם דיוקים. זהו עולם שאנחנו צריכים להתייגע ולעמול, על מנת להבין אותו. ואנחנו חייבים לדעת שזהו עולם שאנחנו לא יכולים לקחת אותו מאומות העולם, אלא אנחנו צריכים ללמוד את הדברים בשורשיהם, היכן שהדברים מכוונים לנפש של יהודי - בתורה הקדושה, בדברי חז"ל ובדברי חכמי כל הדורות כולם. וע"י כן נזכה להכיר את העולם הפנימי של היהודי - העולם הפנימי היהודי.

הכרת הנפש לצורך פתרון בעיות

כעת יש להתבונן ולהבין את הצורך בהכרת האדם את עצמו.

הצורך של האדם להכיר את עצמו, בנוי באופן כללי משני חלקים.

החלק הראשון הוא, משום שלכל אדם ישנם קשיים, ישנן מידות רעות וישנן התמודדויות רבות. ועל מנת לצאת מאותם "בעיות" כביכול, האדם צריך להכיר את עצמו, בכדי למצוא פתרונות איך לצאת מהבעיות, איך לצאת מהמידות הרעות שלו ואיך להתמודד עם קשיי החיים. וכך באמת סוברים רוב העולם, שזו הסיבה שצריך להכיר את הנפש.

החלק הזה הוא נכון מאוד, ואכן צריך להכיר את הנפש על מנת לפתור בעיות. אך באופן הזה, התועלת של הכרת הנפש, יכולה להגיע רק לאחר שנוצרו הבעיות וההתמודדויות.

הכרת הנפש לצורך בניית חיים מתוקנים

ישנו צורך נוסף להכיר את הנפש, והצורך הזה הוא שורשי יותר, אמיתי יותר וגדול יותר. הצורך של האדם להכיר את עצמו, הוא לא רק על מנת להתמודד עם הקשיים ועם הבעיות לאחר שהם נוצרו, אלא על מנת לבנות ולחיות חיים נכונים מההתחלה. הרי זה ברור שכל דבר שהאדם רוצה להתעסק איתו, הוא מוכרח קודם כל להכיר אותו. ואם הוא לא מכיר אותו ומתעסק איתו, בהכרח שההתעסקות איתו תהיה בלתי ראויה ובלתי נכונה.

לכן עיקר הלימוד של האדם הוא לא רק ללמוד על הבעיות של הנפש, על הקשיים של הנפש, ואח"כ ללמוד את התרופות והעצות, איך להתמודד עם אותם בעיות ועם אותם קשיים. אלא עבודת האדם היא ללמוד להכיר את כוחות נפשו, מצד מה שהן - הן את הכוחות הטובים, הן את הכוחות הרעים. ללמוד איך להשתמש בכוחות הללו באופן הנכון והראוי, ואיך לנהל ולכוון את העולם הפנימי ואת חייו באופן השלם והמתוקן. וכחלק מכל זה, גם איך להתמודד עם הקשיים, עם הבעיות ועם המידות הרעות.

חשוב מאוד מאוד להבין את הנקודה הזאת, כבר בתחילת מהלך עבודת האדם. כמובן שחשוב מאוד להבין זאת לאורך כל הדרך, אבל צריך שהנקודה הזאת תהיה ברורה כבר מההתחלה. האדם צריך לדעת מה מטרת הבירור, עוד לפני שהוא מתחיל לברר. הצורך ללמוד ולהכיר את הנפש, הוא לא רק על מנת להתמודד עם בעיות, עם מלחמות היצר וכדו'. אלא הצורך להכיר את הנפש, הוא על מנת לחיות חיים בריאים, חיים נכונים, חיים כפי שהקב"ה רוצה שנחייה. הוא נתן לנו את הנפש ואת כוחותיה, על מנת שנשתמש עם הנפש ועם כוחותיה - באופן הראוי והנכון.

אם הדברים שנתבארו לעיל נקלטים במוחו ובלבו של האדם, מתעוררות אצלו הרצון והתשוקה להכיר את עצמו. אך לא רק על מנת להיפטר מהבעיות והקשיים של הנפש, אף על פי שזו התשוקה הטבעית שנמצאת אצל כל אדם באשר הוא אדם. אלא על מנת לבנות חייו בצורה נכונה. הרצון והתשוקה שמתעוררות אצל האדם, הן על מנת להכיר את עצמו, להכיר את ה"אני" שלו - ולחיות בעולם יותר ברור ויותר ברור בתוך עצמו[4].

הסתכלות חיצונית והסתכלות פנימית

ללמוד ולהכיר את מלחמות היצר, ואת כוחות הרע שקיימים באדם, ולהילחם כל הזמן, והרבה פעמים גם להצליח - זוהי ההסתכלות החיצונית, על העולם הפנימי. אבל ההסתכלות הפנימית על העולם הפנימי, היא שונה לגמרי.

צורת חיים של העולם הפנימי היא כך: כל ימי חייו של האדם, הוא עמל להכיר יותר ויותר את נפשו. כמובן, שלפי גודל הכרתו, כך הוא יכול להשתמש עם כוחות הנפש הטובים, וכך הוא יכול להתמודד וגם להילחם כנגד הכוחות הרעים. אבל המהלך של החיים, הוא לא רק מהלך של מלחמה עם היצה"ר והתמודדות עם בעיות. זהו רק חלק של החיים. המהלך הנכון של החיים, הוא באופן שהאדם עמל להכיר את נפשו יותר ויותר - כל ימי חייו. ועם אותה ההכרה שהוא מכיר את נפשו, הוא ניגש הן לעבוד עם הכוחות הטובים והן להתמודד עם הקשיים והכוחות השליליים.

הלימוד שהאדם לומד להכיר את נפשו, הוא לא שלב מסויים בחיים. זה לא שהאדם צריך להקדיש איזו תקופה בחיים בכדי להכיר את הנפש, ואחרי שהוא כבר מכיר, כל מה שנשאר זה רק לחיות בצורה נכונה ולהתמודד עם הקשיים. אלא לעולם, כל ימי חיי האדם, הוא צריך ללמוד עוד ועוד ועוד, ולהכיר את נפשו יותר ויותר ויותר. צורת החיים של העולם הפנימי - של האנשים הפנימיים, היא תמיד ללמוד ולהכיר יותר ויותר הנפש.

תשוקה להכרה ולא תשוקה למלחמה

על דרך כלל, התשוקה הטבעית של האדם החפץ להיכנס לעולם הפנימי, היא להכיר את הרע ולהתמודד עם הבעיות. אך כאשר האדם נכנס ללימודי הכרת הנפש עם ההסתכלות הנכונה, מתעוררת בו תשוקה ללמוד ולהכיר את נפשו - מתעוררת בו תשוקה לברירות פנימית. וכחלק מהברירות הפנימית, הוא יגיע גם להכרת החלקים שאינם מתוקנים בנפשו, ויעמול לתקנם.

לכן כאשר ניגשים ללמוד את הנפש ואת כוחותיה, התשוקה שצריכה להיות גלויה בנפש, היא תשוקה לברר ולהכיר את הנפש, ולא תשוקה להילחם ברע ולפתור בעיות.

נביא דוגמא ברורה, על מנת להמחיש את הדברים. כל אדם שזוכה לקיים מצוות פריה ורביה ויש לו ילדים, חפץ להכיר את ילדיו. ודאי שאנחנו רוצים להכיר אצל ילדינו את הקשיים ואת ההתמודדויות שלהם, ולעזור להם להילחם עם המצבים הקשים של החיים ולתקן את המידות הרעות שלהם. אך ודאי וודאי שאנחנו רוצים להכיר את ילדינו גם בחלקים הנפשיים הטובים שלהם - אלו מידות טובות יש להם, מה הכישרונות שלהם, באלו חלקים הם מצליחים בחיים, מה הם אוהבים לאכול, מה משמח אותם וכדו'.

ברור לנו מאוד שאנחנו לא רוצים רק להכיר את הבעיות ואת הקשיים של ילדינו, ולהפוך להיות יועצים שלהם ולעזור להם איך להתמודד עם קשיי החיים. אנחנו רוצים להכיר את כלל נפשם - להכיר את החלקים הטובים, את החלקים הנעימים, לראות נחת מילדינו, וגם לעזור להם להתמודד עם הנקודות השליליות שישנן.

אצל הילדים שלנו ברור שזה כך. וא"כ צריך שזה יהיה ברור לנו, גם ביחס להכרת עצמנו. אנו צריכים להכיר את עצמנו בכדי להתמודד עם הבעיות, אך גם ובעיקר בכדי להכיר את כללות נפשנו - גם את החלקים הטובים וגם את החלקים הטעונים שיפור.

סיכום

חובת האדם לעבוד את בוראו גם באופן המעשי, וגם באופן הפנימי. ושורש החיוב הוא במה שנצטווינו במצוות התלויות בלב, כגון אהבת ה', יראת ה' וכדו'.

על מנת לעבוד עבודה פנימית, צריך ללמוד את העולם הפנימי - את כלליו, פרטיו ופרטי פרטיו. ומקורות הלימוד חייבים להיות מהתורה הקדושה - מקור העולם הפנימי היהודי, ולא מאומות העולם.

הכרת הנפש צריכה לנבוע מתוך תשוקה ורצון להכיר את הנפש ואת כוחותיה, להשתמש בכוחות הנפש באופן הנכון והראוי על מנת לבנות חיים אמיתיים, כפי רצונו יתברך, ולהתמודד עם החלקים הצריכים תיקון.

שאלות ותשובות

*   ש. איך זה שבדורות הקודמים הכירו יותר את נפשם, מבלי שילמדו את הדברים בצורה מפורשת?

*   ת. גם בדורות הקודמים השייכות לא הייתה מובהקת מאליה, למי שלא למד. זה נכון שכיון שאנחנו חיים בדור שכולו רועש וגועש וטרדות, האדם מתרחק באופן טבעי יותר ויותר מהכרת נפשו. אבל גם בדורות הקודמים לא שממילא הייתה הכרה שלמה, רק הם היו יותר קרובים, גם מי שלא עמל, לפי טבע צורת החיים. אבל כמובן שבכל דור ודור היו יחידים שעמלו והתייגעו להכיר את נפשם.

*   ש. אם לא לומדים את הנפש, זה מונע מלהגיע לאמונה?

*   ת. זה לא מונע מלהגיע לאמונה, אך זה מונע מלהגיע לאמונה שלמה. האם זה מונע שלא תהיה כלל אמונה? לא. האם זה מונע מלהגיע לאמונה שלמה? כן. אם הנפש לא בריאה, האמונה לא יכולה להיקלט בנפש באופן שלם.

*   ש. האם גם אצל גבר שלומד תורה, זה מונע מלהגיע לאמונה שלמה?

*   ת. מי שלומד תורה לא מחוייב באמונה?! הוא לא מחוייב בתיקון המידות?! הוא צריך שיהיה לו גם אמונה, גם תלמוד תורה וגם תיקון המידות בכוחות הנפש.

אדם שלא עמל לתקן את מידותיו, גם אם הוא לומד תורה, הוא לא יגיע לאמונה שלמה.

*   ש. האם הכרת הנפש זה בשביל לקיים את המצוות יותר טוב?

*   ת. זה גם בשביל לקיים את המצוות באופן היותר שלם. אבל לא רק בשביל זה. זה גם בשביל העולם החיצון, אבל גם בשביל העולם הפנימי לעצמו.

*   ש. האם זה מצווה ללמוד על עצמנו?

*   ת. כאשר האדם לומד על מנת לקיים את המצוות האחרות, זה נקרא ללמוד על מנת לעשות. וודאי שיש מצווה בעצם הלימוד. ביחס לחיוב הלימוד, יש חילוק בין איש לאשה. אצל איש, לימוד תורה הוא גם כלימוד לעצמו. מכיון שהוא מחוייב במצוות תלמוד תורה. אז זה לימוד לעצמו, ויש בו חיוב וגם מצווה. מה שאין כן אצל אשה, שהיא לא מצווה בתלמוד תורה, אלא היא לומדת על מנת לקיים את הדבר. אז הלימוד תורה שלה זה רק אמצעי שמאפשר לה להגיע לנקודת הקיום של המצווה. מעין כך, גם העניין שאנחנו עוסקים בו עכשיו. האם יש צורך ללמוד? התשובה היא בודאי שכן. אבל החלק של החיוב והמצווה מדין תלמוד תורה, אצל איש עצם הלימוד הוא גם חובה וגם מצווה. ואצל אשה אם זה מביא לידי מצוות בפועל, כמו אהבת ה' ויראת ה', זה לא חובה, אך זה ודאי מצווה, כי זה אמצעי בכדי להגיע למצווה.