בתקופתנו נגלה שער הנ' של הקדושה ושל הטומאה – "זה לעומת זה"

נבין מעט בסייעתא דשמיא, את מדרגת הזמן, וההנהגה שהקב"ה מנהיג את עולמו.

בימים הללו, כפי שרואה כל אדם, כח פנימי בקע וירד לעולם.

הכח הפנימי שבוקע ויורד לעולם - "זה לעומת זה עשה אלוקים".

רבותינו לימדונו כידוע, נ' שערי בינה נבראו בעולם, כולם ניתנו למשה, חסר אחת, שנאמר: "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מאלוקים" (תהלים ח, ו). ולפי חלק משיטות רבותינו, משה במיתתו, או בזמנים אחרים, זכה למדרגת שער הנ'. ועל זה נאמר: "עַד כִּי יָבֹא שילה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מט, י), כמו שאומרים חז"ל כידוע, הגם שכפשוטו "שילה" קאי על משיח, אבל שילה הינו גימטריה של משה.

וזהו הגילוי שיהיה באחרית הימים - הקב"ה יגלה "זה לעומת זה". מחד, יהיה גילוי של שער הנ' של הקדושה. ומאידך, יהיה גילוי להיפך, של שער הנ' של הטומאה.

זוהי מלחמת גוג ומגוג. וכאשר יגבר כוח הקדושה של שער הנ' דקדושה, זה גופא יהיה גילוי משיח - אורו של משיח.

מהות שער הנ' שבנ' של הקדושה – התדבקות והתכללות

בכל דבר יש את כלליו, פרטיו, והוא נחלק לחלקיו. ישנם נ' שערי בינה, ובכל שער עצמו, ישנם נ' שערים. וגם בשער הנ', שהוא שורש כל השערים כולם, ישנם נ' שערים - מ"ט שערים שבשער הנ', ושער הנ' שבנ'.

העומק, המהות, של שער הנ' שבנ' - שם נמצא המקום של ה"מופלא", של ה"מכוסה", של ה"נסתר", זהו מקום שכולו נעלמות, אין בו השגה שכלית, יש בו התדבקות והתכללות בעצם ההויה של נפשו של האדם.

מהות שער הנ' של הטומאה – בלבול וסתירות עמוקות בנפשות

כאשר בכח הזה מאיר ה"זה לעומת זה", כח של מציאות הטומאה שבעולם - מתגלה הכח של הערב רב, שורש הערב רב, כח התערובת המוחלטת שקיים בבריאה, טוב ורע מעורבים זה בזה.

וכפי דברי רבותינו כידוע, "ערב רב" בגימטריה "דעת". וכשמתגלה תוקף מציאות הערב רב, מתגלה השורש של אותו דעת שאין בו ידיעה, אין בו תפיסה, הוא כולו מציאות של סתירות, של ערבובים, דברים בלתי ניתנים להבנה.

כל מי שמעט מכיר את תהלוכות השנים האחרונות, יודע היטב, שהעולם שלנו פשט צורה, ולבש צורה. אבל הצורה שהוא לבש, היא הצורה של ה"איש צר ואויב", צרות הם זו לזו, זה הצורה של דור בתראה [האחרון].

והבריאה, בכל השנים האחרונות הללו, בפרט משנת תש"ס ואילך, אבל בעיקר בשנים האחרונות ממש, ירד "וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ" לעולם, דבר שאפשר למשש אותו, "עובי כסלע" כלשון רבותינו, מציאות של טומאה נוקשית, שמערבת ומבלבלת, סותרת את כל מה שקדם לה, ויוצרת בלבול עמוק במעמקי הנפשות.

הבלבול הזה הגיע עד המקום של היכלי התורה, ובקע לבפנים, ונכנס לבפנים, ועירב ובלבל וסתר את הכל.

הכח הזה - בעצם החריב את כל הדור כולו, החריב את הדור.

שער הנ' שבנ' של הטומאה – כח המדיה

בלי להיכנס לריבוי הפרטים, אבל הכח הכולל, שהוא הנ' של השערי טומאה - זהו כל כח המדיה של המכשירים שנכנסו. עד שזה הגיע למקום שכביכול יש לכך איזה שהיא "גושפנקא" - "מוגן", "מוכשר", "מוכר", בכל הלשונות שלא יאמרו. אולי הכוונה של מי שהכשיר את זה היה לטובה, אבל כל בר דעת מבין, שזה פורר לגמרי את הנשמות מבפנים, מבפנים.

כל מה שנמצא בתוכו, כל מה שקיים בו, כל מה שבני אדם שולחים אלו לאלו, הציבור שנקרא "חרדי", אלו שמחזיקים את זה, שלאט לאט הופך להיות רובו של הציבור, הסרטונים ששולחים זה לזה, הפריצות הנוראית שלא תיתכן, זה כיליון, שכל מציאות הדור אין לו קיום.

עד המצב האחרון, שאי אפשר להבין את זה אפילו, "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה" (דברים לב, כה), "דבר בעיר - כנס רגליך, וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם (ישעיהו כו, כ)" (ב"ק ס ע"ב), יש מקומות של היכלי התורה שנסגרו, ומתוך הדבר הזה עצמו מנסים ללמד תורה.

בחלק מן המקומות ההצעה הייתה שישדרו דרך הרשת, שלכל בחור יהיה את השיעורים של הרמי"ם בישיבה. זהו, הדור מת, הוא לא קיים, אין מציאות.

זהו נ' שבנ' שבשערי טומאה, נשתרבבו הדעות לגמרי.

הפלא, זוהי האריכות אף של הקב"ה שהייתה עד עכשיו - לא הפלא מה שקורה עכשיו. מי שמתפלא על מה שקורה עכשיו, אז תפס אותו שיגעון מוחלט, מה שקורה עכשיו, זהו רחמי ה', זה רחמים, זה כולו רחמים.

נכנסנו לתהליך שער הנ' שבנ' שבטומאה

אין מציאות שהדור יכול להמשיך כמו שהוא היה, זה לא קיים. מהכל בוקע טומאה מכל הצדדים. חז"ל אומרים שבזמן חורבן הבית, אין לך כל גג וגג שלא הציבו עליו עבודה זרה, ועבדו בו עבודה זרה. בתחילה במטמוניות, אבל לאחר מכן בגילויי. היום, זה לא בהלבשה הזו, אבל זהו השורש היותר עמוק של זה, זו הטומאה שבוקעת מכל צד, מכל צד, מכל צד.

צריך להבין את זה עמוק. אנשים מסתגרים בבתים, מי יותר ומי פחות, אבל לשם התהליך של הדברים. אבל, מה נשאר להם בבית, מה יש להם שם - "איובי איש אנשי ביתו", בתוך הבית עצמו. ואזי מכוונים את הכל, שמה שנשאר לבני אדם זה רק את המכשירים, ואת הקשר דרכם, זה מה שנשאר, ולהדיא לשם זה הולך. הרי אי אפשר ללכת כמעט למשרדים למה שצריך - "תיכנס דרך הרשת לכל דבר".

זוהי הרשת שהקב"ה טמן, של הנ' שבנ' שבשערי הטומאה. העולם לא יחזור למה שהוא היה - זה ברור. אולי יהיה זמנים יותר קלים, ויותר מורכבים, אבל נכנסנו לתהליך של שער הנ' שבנ' שבטומאה, שער הנ' שבנ' שבטומאה - שם אנחנו נמצאים בגילוי.

הנגיף, ה"קורונה", הוא כמו שעל גבי מכה יש מוגלה, אבל הוא לא עצם הדבר עצמו, הוא רק מתראה באופן הזה, אבל יש לו מהות פנימית.

המהות הפנימית היא, שכל העולם כולו נגוע, נגוע, בכתר שבקליפה, זוהי המהות של מדרגת הדור. בדור שכולו חייב, זו הצורה של פני הדברים.

ובדור הזה, מוליכים את הכל, שמה שישאר לאדם זה רק מקומו בביתו, וחיבור לנ' שבנ' שבשערי הטומאה. דרך זה הוא יקבל את כל ההודעות, דרך זה הוא יקבל את מה שהוא צריך, וגם דרך זה ילמדו אותו תורה, אבל אלו בדיוק ה"ערב רב" שהיו במעמד הר סיני, משם הם ינקו, זו התורה של "הערב רב" שיונקת משם. במתן תורה, "הערב רב" עמד רחוק, כדברי הרמב"ן הידועים, אבל בדור שלנו זה לא כך.

בתקופתנו שני צדדים למטבע – נפילה ח"ו לשער הנ' שבנ' שבטומאה, או התקשרות לא-ל חי

צריך להבין עמוק עמוק עמוק איפה נמצאים. עכשיו ישנם שני צדדים למטבע - שער בנ' שבנ' שבקליפה, האנשים מתבודדים בבית, מחוברים לרשת, וגנוזים במעמקי הנ' שבנ' שבטומאה, מי במודע, מי פחות במודע, מי בתמימות, מי ברוע לב, כל אחד כפי מדרגתו.

אבל מכנגד, מאיר אור ה' - "נפשי בלילה איויתיך". מאיר המעמקים של הקדושה של הנשמה - "יחידך ליחדך", נפש, רוח, נשמה, חיה, ויחידה, כדברי רבותינו הידועים, הנפש שורה בעיקר בכבד, הרוח בלב, הנשמה במוח, החיה בבגדים, והיחידה בבית.

זהו "סגור דלתיך בעדיך", זהו האור שמאיר, "זה לעומת זה", וזהו גופא אורו של משיח. כמה זמן יהיה התהליך האחרון - "ליבא לפומא לא גלי", אבל זהו! נמצאים בתוך אותו מקום, נמצאים בתוך אותו מצב.

או שהאדם קושר את עצמו לא-ל חי - "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, אִם ה' האלקים לְכוּ אַחֲרָיו" (מלכים-א יח, כא). מתגלה המעמקים של עומק הנשמות, מתגלה הכח לקשור את הנפש באמיתות, בפשיטות, בתמימות, עמו, אצלו, להתכלל בו יתברך שמו, אין עוד מלבדו, זה מה שיש.

התביעה כיום מהקב"ה היא לבחור את חיי הנצח, ומי שיבחר יזכה לעבור תקופה זו בניסי ניסים

בכל הדורות כולם, היה תקופות יותר של שמחה, והיה תקופות יותר של צרות. וכאשר מגיעים הצרות, כדברי חז"ל, בכל הסוגיות בתענית, והרמב"ם בתשובה כידוע, שהקב"ה מעורר את הלבבות, לזעוק, להריע, לשוב בתשובה אליו יתברך שמו.

אבל, התשובה שהקב"ה תובע מאיתנו כאן, והתפילה שהקב"ה תובע כאן, היא לא התשובה והתפילה שעל דרך כלל נתפסת בנפשות, התביעה היא לגמרי אחרת.

התביעה היא לבחור את חיי הנצח, לבחור את חיי הנצח, לבחור לנצח נצחים את עומק ההתקשרות של הנפש.

מאיר עכשיו מצד אחד הפיתוי של הנחש, הס"מ שרכב על גמל - צורת נחש, "לדעתו של נחש", התערובת של ה"ערב רב". אבל מהצד השני מאיר - "וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם" (בראשית ג, כב), "לעולם" דייקא.

כאן מונח מעמקי הבחירה של הנפשות. ומי שיבחר בו יתברך שמו, יבחר להתקשר לבורא - השלב הראשון הוא תשובה, השלב השני הוא תפילה, אבל השלב השלישי הוא הקשר העמוק המוחלט אליו יתברך שמו, ואין בלתו.

ומי שיעשה את זה, יעבור את התקופה הזו באורח מישר, יעבור אותה בניסי ניסים של השגחה פרטית, "כשם שאתה הוה לו כך הוא הוה לך". הוא יעבור אותה באור ה', בהתקשרות אמיתית אליו יתברך שמו, והוא הוא זה שיזכה לחיות - "וחי לעולם", לנצח נצחים, אור פני משיח, בנין הבית, תחיית המתים, עולם הבא, נצח נצחים.

זו איננה עוד צרה שבאה לעולם

צריך להבין מה מונח כאן עכשיו על כף המאזניים. אם האדם רק מבין שזו עוד צרה שבאה לעולם, והוא מריע ועושה תשובה, בודאי שהוא עשה את מה שהדין מחייב ממנו, אבל זהו השלב הראשון של מה שנתבע לעשות.

אבל אם האדם יבין יותר לעומק - זו לא עוד צרה שבאה על כנסת ישראל, וכל בר דעת יודע שמימות עולם לא היה כזה מהלך.

כל זה נובע מחמת שהנפשות כולם נמצאים בעולם של חיבור של טומאה. מי בגוף, שנוסע לכל מקומות העולם, לחפש את תענוגות העולם. ומי שמחובר בקשרים של המדיה, אבל העולם כולו מקושר, מחובר. וזה גופא מה שמביא את הטומאה באופן כל כך מהיר, ומביא את הנגף בפועל באופן כל כך מהיר. זה היינו הך [אותו דבר] בדיוק.

כשאדם מבין את המהות של הטומאה שנמצאת, הוא מבין שהנגף שבא הינו נגף למצרים, אבל רפא לישראל - "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו), הוא מבין שהנגף שהיה במצרים, שכמעט נכנסו לשער הנ', אבל היו רק במ"ט, זה היה בנגף של מצרים.

אבל באחרית הימים, כדברי האור החיים הידוע, יכנסו לשער הנ'. והאור הפנימי של התורה, שזהו המאור שבתורה, שזהו הגילוי של טעמי התורה, ואור האלוקות השורה בתוכם, זהו המהות של הניסיון שנמצאים בתוכו.

כל החיזוקים שישנם אמיתיים – אבל אינם נוגעים בהכרח בשורש הצרה

ככל שהדברים מטושטשים, אזי מי שנמצא בחיצוניות לגמרי, מחפש איך לפתור את הבעיות למעשה, איך למצוא שיהיה לו מה לאכול, מחפש איך למלאות תעסוקה באופן שיימצא בזמנים ריקים כביכול.

מי שנמצא יותר פנימה, מחפש להתחזק, כל אחד במה שהוא יתחזק, ובודאי שכל חיזוק רוחני הוא דבר אמת, אבל הוא לא בהכרח נוגע בנקודת הדבר.

כל נקודת החיזוקים שישנם, אם זה יהיה מאה ברכות, אם זה יהיה פיטום הקטורת, אם זה יהיה חיזוק בלשון הרע, באהבת הבריות, באמונה בהשגחה פרטית, שכל הדברים האלו כולם הם בודאי אמת, אבל זה לא נוגע בשורש הצרה שבתוכה אנחנו נמצאים.

צריך בהירות עמוקה שהאדם יבין מאיפה עומק הצרה, וכשהוא מבין מהי עומק הצרה, אזי הוא מבין מהי עומק הגאולה.

כל צורת החיים בדורנו איננה נכונה

הקב"ה זועק מכל צד, כל צורת החיים של השנים האחרונות, של המתירנות המופלגת, של הפתיחות לעולם, של הנסיעות בילוי לכל מיני מקומות, הימצאות במסעדות, הימצאות בכל מיני מאורעי תרבות, כל מיני צורות של חיבור של חברה, שנמצאים ב"איצטלה" של שומרי תורה ומצוות, שכל בר דעת מבין שכולו שקר מוחלט.

שרץ, אי אפשר לטהר אותו בק"נ טעמים, אפילו אם חותמים אותו עם פלומבה - הוא נשאר שרץ.

כל צורת החיים היא איננה נכונה! זו לא שאלה של חיזוק, זו לא שאלה של תיקון, זו היא ההבנה הבהירה, ההבנה הבהירה, שהחיים שהיו אינם!

הקב"ה ממוטט את הכל, הוא ממוטט את הכלכלות, הוא ממוטט את מה שהנפשות נשענו עליהם, אדם סמך על מה שיש לו כסף בבנק - הוא לא יכול לסמוך על זה. הוא סמך על מה שיש רופא שיכול לרפאות - אי אפשר לרפאות, הוא סמך על זה שיש צבא - הצבא לא יכול להילחם עם נגיף.

אין על מה לסמוך! יש גילוי בהיר מאוד למי שלא מתעקש אלא מבקש אמת, פותח את נפשו, מרחיב את לבבו, מביט באורח מישר, הוא מבין ברור מאוד - כל צורת החיים של השנים האחרונות היא הפוכה כמעט לגמרי מרצון ה'.

צורת החתונות בדורנו – "עולם השקר"

אפשר להיכנס פרט, ועוד פרט, ועוד פרט. הדוגמא המצויה שיש לכולם בשבוע האחרון – החתונות. שהקב"ה עכשיו סובב, שחוזרים לימי בועז, שלקח עשרה אנשים, או מעין כך, קרוב לכך - וככה מתחתנים.

הרי כל מי שמכיר מעט את החתונות, ואני הרי מכיר זאת מקרוב בחודשים האחרונים, אצלי בבית, כל מהלך החתונות הוא כולו "עלמא דשיקרא" [עולם השקר] מכף רגל ועד ראש, מכף רגל ועד ראש, הבזבוז, הרעבתנות, הפריצות הגמורה של כל הלבושים, זה הכל הפוך מרצון ה'.

מי שסובר שבחתונות הללו יש שמחה - זה לא שמחה. יש לחשוש למה שמברכים שהשמחה במעונו, כמבואר בפוסקים במקום שיש פריצות. כל הצורה היא הפוכה לגמרי מרצון הקב"ה.

הקב"ה בא ואומר לבני אדם - אני לא שמח בשמחות שאתם שמחים, זה לא מה שאני רוצה.

בני אדם היו יושבים במסעדות ואוכלים, הרי היום אין לך כמעט כל מרכז עם מסעדות עם עוד הכשר ועוד הכשר, צומח וצומח, הקב"ה בא סוגר את הכל - זה אינו קיים.

כמה בני אדם כביכול "שומרי תורה ומצוות", שמפורסם בעיתונות שכאילו "חרדית", פרסמו נסיעות לפסח לשנה הקרובה - בקפריסין, ביוון, איפה לא. יש למישהו הוה אמינא [צד] בעולם שזה רצון הבורא?!

ברור הרי לכל בר דעת שכל המהלך הזה הוא כולו שקר! זה בלי שרויה, גלאט. ברור לכל בר דעת כל המהלך שקר, שקר, שקר.

הפלא עוד פעם, איך השקר המשיך כל כך הרבה זמן, לא איך הוא נעצר.

כל מי שיש לו לב יהודי, לב מרגיש, בכל השנים האחרונות הוא שבר כלי. ליבו דואג בקרבו, הוא כואב, הוא דואב, ליבו שותת דם, על נפשות ישראל שהלכו לאבדון בלי דעת - "נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד", "נהנו מסעודתו של אותו רשע" - זו כל צורת החיים.

הקב"ה אומר עתה לבני אדם להתנתק מ"המדיה"

הקב"ה בא ואומר לבני האדם - תעצרו רגע, תחשבו, אל תכנסו לחדרים ותתחברו עוד פעם למדיה, זה ליפול וליפול וליפול - כלום, להתנתק.

אדם חושב שהוא יקבל משם הוראות, משם הוא יקבל כסף מביטוח לאומי, שהכל יסתדר דרך שם -  אוי לו למי שחושב שהישועה תבוא משם. שמשם עכשיו ילמדו תורה באותו מצב את כל כנסת ישראל, דרך שם זה יעבור - זה תורה של ערב רב, זה "אתמול לדעתי, היום לדעתו של נחש".

כאשר הקב"ה נתן לאדם עכשיו את אותם זמנים להיות לבד, מי פחות מי יותר, בתוך בני בית זה לא תמיד רוגע ושקט, תלוי כל אחד במצבים שלו, אבל הקב"ה מראה בדיוק את הכיוון. שם מתגלה היחידה שבנפש שבבית, שם מקום ההתבודדות - "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג, ט), התורה ניתנה במדבר שנבדל מכל האומות כולם, וכשנכנסו לארץ ישראל יש מצווה להשמיד את הז' עמים. "סיני" - שמשם ירדה שנאה לאומות העולם, יש היבדלות, יש מחיצות, יש הבדלות, יש חיי קדושה, יש מציאות ה' בקרבו, יש התקשרות לא-ל חי, זה מה שהנפש בעומק צריכה לחפש.

עתה זו הבחירה של אחרית הימים

כאן מונח עכשיו עומק מעמקי הבחירה של כל נפש ונפש.

הרי כל אחד מהנפשות נמצא כבר מימות עולם - "ישראל עלו במחשבה תחילה להיבראות" קודם שנברא העולם (ב"ר, בראשית, א). וכל אחד ואחד מאיתנו עבר הרבה בחירות. הבחירה השורשית שעברנו עד היום הייתה מתן תורה. אבל כפי הנראה, התקופה שאליה אנחנו נכנסים, איננו יודעים כמה זמן זה יימשך, אבל - זו הבחירה של אחרית הימים, זו הבחירה של נצח נצחים.

זו הבחירה האם האדם בוחר בתוך כל המצב הזה - לנסות לשמר את מה שהיה, אי אפשר את הכל, אז לפחות חלק, קשה להתנתק נפשית, הוא צריך על מה להישען, הוא צריך לבדוק, הוא צריך לראות, הוא צריך ליהנות. או שהוא בוחר לחיות בעולם הבא - אין בו לא אכילה ולא שתייה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה, נהנים מזיו השכינה.

זהו חיים של יהודי, שהחיות האמיתית שיש לו - הוא נהנה מזיו השכינה.

הוא צריך לאכול, הוא צריך לשתות, הוא צריך להתלבש, אבל זה כלאחר יד. ואם יש בזה טיפה הנאה , הרי זה כדברי ה"מסילת ישרים" - בשביל יישוב דעת לעבוד את בוראו, אבל לא מעבר לכך. גם כשהוא טועם מאכל, ויש לו בו טעם, זה בשביל השקט של הנפש הבהמית, אבל החיים הפנימיים זה ה"הנהנים מזיו השכינה" - כאן מקום החיים.

להתבונן בשקר המוחלט שקיים – ולבחור להתקשר בעומק הנפש לקב"ה ותורתו

מי שרוצה לראות בישועת ה' - "כי עין בעין יראו בשוב ה' את שיבת ציון", לראות את אור ה' חוזר וחופף עלינו, ובוקע אל תוכנו - הוא עומד בפני נקודת הבחירה האמיתית. במהלכי הזמן שלתוכו נכנסנו בתקופה הזו, להיבדל, להתרחק, מכל מה שהיה נהוג בשנים האחרונות עד הקצה האחרון.

תמיד בני אדם אמרו קשה לפרוש - היום כבר ממה נפשך [מכל צד] הכל להתפרק, אין כבר לאיפה להמשיך, מנסים לאחוז בכח, בכח, בנ' של הנ' של שערי טומאה.

לבחור, להכיר, להתבונן, לראות את השקר המוחלט,המוחלט שקיים, בכל חיבור לכל תהלוכות החיים שהיו.

לראות איך נראו החיים של האבות הקדושים, של משה, אהרון, יוסף ודוד, להכיר את החיבורים שהיו שהם שקר, ולהתנתק מהם במעמקי הנפש. זהו הצד של השלילה.

ובצד של החיבור, להתקשר לעומק פנימיות נפשו, להתקשר למעמקי התורה בפנימיות, ולהתקשר אליו יתברך שמו קשר פשוט, אמיתי, נקי, ושם לדבוק ולעבור את כל מציאות החיים האלה.

האופן של ה"למעשה" - דברי הנפש החיים הידועים בשער ג' בפרק י"ב, של ה"סגולה גדולה ונפלאה" - "אין כוח שליט בעולם אלא הוא יתברך שמו", זו המחשבה הפשוטה שאיתה האדם צריך לילך, אבל זהו לא הסוף פסוק של הדבר. הסוף פסוק של הדבר הוא - הקשר העמוק הנפשי אליו יתברך שמו.

חזרת העולם לכמו שהיה – יותר גרוע מהמצב עכשיו

הקב"ה יזכה אותנו, שנזכה להיבדל מהשקר, ולא יעלה על דעתנו שתפסק המגיפה, והעולם יחזור לכמו שהיה, כי זו הקללה המוחלטת, הקללה המוחלטת, אם העולם יחזור לכמו שהיה, זה יותר גרוע מהמצב עכשיו.

לזכות להיבדל מן השקר, להתחבר בקשר עמוק, אמיתי, נקי, אליו יתברך שמו, לתורתו, מעמקים מעמקים מעמקים, ולקבוע את הנפש באותו עומק, זהו "בן עולם הבא" - כבר עכשיו.

יזכה אותנו הבורא, שנראה באור ה', שהיום תיעצר המגיפה, אבל באופן של כילוי הנ' שבנ' שבטומאה.

"ועליו יזרח ה'" (ישעיהו ס, ב) - יאיר אורו יתברך שמו, גילוי משיח בפועל ממש - "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (שם ח, נב).