- להאזנה ספר מורה הפרישות ומדריך הפשיטות 002 פרק א דע כי נתברר–יסוד הספר
ספר מורה הפרישות ומדריך הפשיטות 002 פרק א דע כי נתברר–יסוד הספר
- 937 צפיות
- הדפס
- שלח דף במייל
סיכום
בס"ד
בתחילת הספר. עכשיו המחבר מסביר גדר עסק התורה וזה יהיה השורש לכל הדברים לאחרי מכן. תורה מביא לידי וכו' היינו שהתורה היא המביאה לכל השלבים, ופרק הראשון הוא יסוד הספר בכללותו. תורה עיון והמעשה – הוא השורש, ולעולם מתוך מדרגות אלו מגיעים לכל השלבים אחרי כן.
לא מדובר על שכל אנושי תחתון אלא על שכל אלוקי. באדם יש גוף ולבוש תחתון של שכל, ומדובר כאן על שכל אלוקי שמקבל הארת נשמה.
כח האחד נחלק לשני חלקים – עיוני ומעשי. בכללות ממש השכל נחלק לשני חלקים עיונו ומעשי, ולהגר"א נחלק לשלש חלקים, כולל שכל דיברי. אבל בספר זה מחלק השכל רק לכח שכלי עיוני וכח שכל מעשי.
כח העיוני תופס שלימות ושכל אנושי תופס רק חלקים. אין שלימות במדרגת אנושיות. שכל עיוני מחפש שלימות. יש הבדל עצום בין שכל עיוני ושכל מעשי.
כח עיוני הזה רחוק מהרבה בנ"א.
עומק השכל אנושי רק להוציא לפועל השכל, חכמה מלשון כח-מה, להוציא כח. "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". רוב בנ"א עוסקים בשכל רק להוליד דברים למעשה מן השכל. זה רק לבוש תחתון של שכל המעשי. יסוד עסק החכמה אינו להוציא דברים לפועל, ומעשה אינו אלא צד אחד של המטבע. תכלית הבריאה היא הן לעילא והן לתתא. מצד שית אלפין, התכלית לתתא, דירה בתתחונים. מצד עוה"ב, התכלית לעילא, לחזור הכל לשורש.
תכלית החכמה – לחזור לשורש. "גדולה תורה שמביא לידי תשובה ומעשים טובים", לשוב בשורשו ועשייה בפועל. תכלית חכמה יש לה שני תכליות, בשורשו ובסופו – תשובה ומעש"ט. יש שני תכליות בעסק התורה. לתתא - לקיים רצון ה'. לאסוקי שמעעתא אליבא דהלכתא. זהו בעלמא דידן. אבל בפנימיות יש לעסוק בתורה לעלות לשורש. להוציא לפועל השכל, וזה נקרא החכם השלם, אין זה מי שיודע ש"ס אלא מי שמוציא כל חכמתו לפועל. זהו דביקות בראשית בחכמתא, בשורש העליון, זה נקרא תורה דגן עדן ויותר על כן תורה דעוה"ב, לחיות בים החכמה, ומלאה הארץ דעה את ה', לחיות החכמה לשם חכמה, לגלות עומק רצונו.
יש שני קווים בחיים – קומת מעשה, מעש"ט ודקדוק בדין והוצאת דברים אל הפועל. וקומת החכמה. וצריך לעסוק בשניהן.
כמובן שיש שורשי נשמות במה לעסוק, וכמה ואיך, אבל מונח כאן שורש עסק התורה, שהיא עסק בחכמה. מצד מדרגה הפנימי, תורה הוא להיות שקוע בשקיעות גמורה בתוך מציאות התורה, וזה נקרא תורה דשעשועים, לחיות החכמה אפי' בלא הלבשה של מעשה. מי שנמצא בחוץ, יכול לתמוה מה יוצא לנו מזה? אבל זהו חיים, "אשר יצר האדם בחכמה", ובשבת קודש שאין בו מעשה יש מעין עוה"ב שהוא שורש עליון, לעסוק בחכמה.
כל אדם צריך להגיע להכרות האלה בשכל, וגם לפתח שני מהלכים בחייו - מהלך של הוצאת דברים לפועל עד דקדוק הדין הגמור, וגם עסק בתורה באופן של עסק חכמה, שבו האדם חי "תורת שעשועים".
שים לב: הגרסאות נערכו באופן מלא נמצאות רק בספרי המודפס