ג' מהלכים בענין הדר

 

במסכת סוכה (לה.) נחתי חז"ל לברר מאי דכתיב 'פרי עץ הדר', באיזה פרי קא מיירי. ודרשו שם כמה דרשות לבאר לשון הדר. וזה לשונם: 'רבי אומר, אל תקרי הדר אלא הדיר, מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומים, הכא נמי האתרוג יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומים'. ומקשינן, 'אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומים, אלא הכי קאמר, עד שבאים קטנים, עדיין גדולים קיימים'. ופירש רש"י (ד"ה הכי): 'כלומר, האי גדולים וקטנים לאו של שנה אחת קאמר, אלא גדולים של אשתקד וקטנים של שנה זו, שהאתרוג דר וגדל באילנו שתיים ושלוש שנים, וכשבאים וחונטין של עכשיו עדיין גדולים דאשתקד קיימים בו'.

'רבי אבהו אמר, אל תקרי הדר, אלא דבר שדר באילנו משנה לשנה'. ופירש רש"י (ד"ה הדר): 'והיא היא דרבי, אלא במשמעותא פליגי, מר דריש ליה לשון של דיר, ומר דריש ליה לשון של דירה'.

עוד אמרו שם: 'בן עזאי אומר, אל תקרי הדר אלא הדור [או אידור, לגירסה אחרת] שכן בלשון יווני קורין למים הדור [וי"ג אידור], ואיזו היא שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג'. ע"כ.

נמצאו לפנינו שלושה מהלכים בשורש ענין הדר, או דהוי מלשון דיר, או שהוא מלשון דירה. ולדעת בן עזאי הוי הדר מלשון מים, כי האתרוג גדל על כל מים.

והנה ענין הדר נאמר להדיא בתורה לגבי האתרוג, וחז"ל (סוכה לא: וראה ריטב"א שם כט:) למדו מן ההיקש שגם בלולב ובשאר מינים יש דין הדר.

הדר הסוכה

 

והנה גבי הסוכה לא מצינו שיש בה ענין הדר, אבל אמרו חז"ל (סוכה ב.) 'בסכת תשבו שבעת ימים, אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי', ונקטו במצות ישיבת סוכה לשון דירה, הרי שבעומק יש בסוכה ענין 'הדר', כי הוא מלשון 'דירה'.

וכשדרים בסוכה יש בו ענין של הדר. כל הוויתה של הסוכה אינו אלא מציאות של דירת ארעי, כלומר הדר של ארעי.אך לאמיתו של דבר, אנו איננו מקיימים בשלימות את היציאה מדירת קבע לדירת ארעי, כי גם ביתנו הקבוע בעולם הזה אינו אלא דירת ארעי אליבא דאמת, ואינו קבע גמור. אלא עיקר הגילוי שמתגלה בענין היציאה מדירת קבע והישיבה בדירת ארעי, הם שבעת האושפיזין שמגיעים ממקום הקבע בעולם העליון, ויורדים למקום הסוכה שהיא דירת ארעי. ועליהם בדקות נאמר 'צא מדירת קבע ושב בדירת ארעיק, היינו מדירת הקבע בעולם העליון.

יש לנו א"כ להתבונן איפה מתגלה בשבעת הרועים גילוי של הדר. כי כל אחד ואחד מהם בבואו לדור בסוכה מביא עמו כוח של הדר, וכל אחד לפי מהותו וענינו בחלק ההדר שבא מגלה ענין זה בהיכנסו תחת צל סוכה. ונבוא לפרט הדברים בכל שבעת הרועים, איש על דגלו.

א - אברהם אבינו

הדר הוא מים ששורשם במידת החסד, אברהם, והסוכה נגד ענני כבוד שעשויים ממים

 

מידתו של אברהם אבינו היא חסד כידוע, וכלשון הפסוק (מיכה ז, כ) 'חסד לאברהם'. ומידת החסד שייכת להדר, כדכתיב (תהלים קמט, ט) 'הדר הוא לכל חסידיו', הדר לאברהם שהוא איש החסד. אצל אברהם כתוב (בראשית יח, ד) 'יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם', כי המים מורים על החסד (זוהר פנחס רנה. ברע"מ), ואברהם איש החסד מורה לאורחיו לרחוץ את רגליהם במים, כי המים הם הגילוי של חסדו ושורש מידתו.

ולפי דברי הגמרא 'אל תקרי הדר אלא הידור, שכן בלשון יווני קורין למים הידור', נמצא שאברהם אבינו איש החסד באמרו 'יוקח נא מעט מים', כוונתו היא יוקח נא מעט הידור, שכן מים נקראים הידור. וכאילו אמר הכתוב יוקח נא מעט הדר. ושם אמר 'מעט מים', כי דימה שמדבר אל ערביים שמשתחווים לאבק שברגליהם, והם יקחו מעט מים. אבל כאן במדרגת הסוכה הוי כאתרוג שגדל "על כל מים", ריבוי של מים.

ונחלקו חז"ל במהות הסוכה (סוכה יא:),לחד מ"ד היו במדבר סוכות ממש, ולחד מ"ד ענני כבוד היו. וענני כבוד היינו המים, כי העננים עשויים מים. וכל הסוכה על שם הסכך היא קרויה, והסכך הוא ענני כבוד העשויים ממים, נמצא שאינם "מעט מים" אלא כל הסוכה כולה היא מציאות של מים. וזה עומק הגילוי של אברהם אבינו, שהסוכה היא במדרגת הדר, במדרגת מים.

שורש כל הבריאה הוא במידת החסד שנעשית עם התחתונים, כמים שיורדים למקום נמוך

 

עומק הדברים הוא, טבע המים הוא שיורדים ממקום גבוה אל הנמוך, כמאמר חז"ל (תענית ז.) 'מה מים מניחים מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה כן' וכו'. והרי זו תכלית כל הבריאה כנודע, כמ"ש (תנחומא נשא טז) 'נתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים'. וכתיב (תהלים פט, ג) 'כי אמרתי עולם חסד יבנה', העולם נברא במידת החסד, חס"ד הוא נוטריקון חס-דל כדאיתא (ראה תיקו"ז סז:), היינו שהשי"ת חס על הדל, ומשפיע לתחתון, לשפל, למי שנמצא במקום נמוך. ומכח זאת נבראה הבריאה כולה.

וזה ביאור דרשת חז"ל הידועה עה"פ (בראשית ב, ד) 'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם', ודרשו (ב"ר יב, ט) 'אל תקרי בהבראם אלא באברהם', כלומר שעל ידי מידת אברהם נברא העולם, כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ובשפלים, שזה נובע ממידת החסד היורדת למקום נמוך, כטעם חס-דל וכמשנ"ת.

אם כן, כל שורש מציאות ההדר שמתגלה בבריאה תלוי בענין 'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים'. כי קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד (זו"ח בראשית ה.), היה הוא ושמו לבדו (פרקי דר"א פ"ג), יתברך שמו שאין לו סוף. ומה שנתחדש בבריאה היא תוספת, שענינה ותמציתה הוא 'הדר' שמתגלה על ידי דירתו ית' בתחתונים.

מקום הגילוי של דירתו ית' בתחתונים הוא בסוכה, ולכן יש בה הדר מלשון דירה

 

ומעתה פש גבן לבאר איפה מקום הגילוי הזה של דירתו ית' בתחתונים. ובכלליות נימא שהמקום לגילוי זה הוא בבית המקדש. וכשנרחיב הדברים אפ"ל שגילוי זה מקומו גם בסוכה, כי היא בית מקודש לשמו, כמאמר חז"ל (סוכה ט.) 'כשם ששם שמיים חל על החגיגה כך חל על הסוכה', כי ענין 'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים' מתגלה במצוות הסוכה. לבד מכך ששבעת הרועים באים לסוכה, שם שמיים שורה בסוכה. 'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים' זהו שם שמיים ששורה על הסוכה.

ונתבאר שעיקר גילוי זה שורשו במידת אברהם. וכמו שאמרו 'אל תקרי בהבראם אלא באברהם', כי בכח מידתו נברא העולם. שכן במידת אברהם מתגלה שורש המים שמניחים מקום גבוה ויורדים למקום נמוך, ומידה זו גורמת תאוה להיות דירה בתחתונים דווקא. וזו מצוות הסוכה שכל יסודה הם ענני הכבוד, העננים שהם מים. נמצא שאברהם אבינו, שהוא ראש וראשון לכל שבעת הרועים שמגיעים אל הסוכה, מגלה ע"י מידתו שהסוכה עצמה היא במדרגת המים, במדרגה של הדר, ובה נתגלה כל תכלית הבריאה ש'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים'. וזה המקום של ההדר הגמור שמאיר מכוח מדרגתו של אברהם אבינו, וכמשנ"ת.

ב – יצחק אבינו

 

כבר כתבו רבותינו בדרך רמז (ראה יונת אלם לרמ"ע מפאנו פ"כ) שיצח"ק [ר"ח] בגימטריא עם הכולל הד"ר [ר"ט]. ויש לבאר מהו השורש הפנימי של גילוי הדר שמתגלה מכוח מדרגתו של יצחק.

שורש גלות מצרים והגאולה בלידתו של יצחק

 

הנה כתיב (בראשית טו, יג) "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", וכאן נגזרה גזירת גלות מצרים. ונודעו דברי חז"ל (סדע"ר פ"ג) שארבע מאות שנה אלו התחיל מנינן מזמן לידתו של יצחק, כי מאז היתה תחילת הירידה למצרים, ואחר ארבע מאות שנה מלידתו של יצחק יצאו ישראל ממצרים.

על ידי הגאולה נהפכה מצרים לדירת ארעי, ונתקיים ביצי"מ 'צא מדירת קבע' 

 

שורש מצוות סוכה מקושר עם יציאת מצרים, כאמור (ויקרא כג, מג) 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים'. בישיבתנו תחת סוכותינו נצטוינו 'צא מדירת קבע ושב מדירת ארעי' כלשון חז"ל שהובאה לעיל. אם כן יש לבאר היכן נתקיים בסוכות של בני ישראל ביציאתם ממצרים ענין זה והגדרה זו.

והביאור, כי מצרים היתה מקום שלא יצא משם עבד מעולם (מכילתא שמות יח, יא), וא"כ אין לך מקום של דירת קבע כמו עבד שנמצא במצרים, שהרי לא ייצא משם לעולם, והיא מקומו הקבוע. אבל תיכף כאשר נגזרה הגזירה אמר הקב"ה שגלותם תהא רק ארבע מאות שנה, נמצא שיש כאן שורש ליציאת מצרים, וממילא הוי מצרים דירת ארעי. יתר על כן, הקב"ה דילג על הקץ והקדימו, והיו במצרים מאתים ועשר שנים בלבד כמנין 'רד"ו שמה' (בראשית מב, ב; תנחומא מקץ ח). ובדרך הרמז, רד"ו הוא ג"כ גימטריא הד"ר עם הכולל. יצח"ק עם הכולל בגימטריא הד"ר, הד"ר עם הכולל בגימטריא ר"י, מנין שנותיהם במצרים.

וזה עומק המכוון במאמר חז"ל 'צא מדירת קבע', היינו מישיבת מצרים שלא יצא עבד משם לעולם, 'ושב בדירת ארעי' כאמור בפסוק 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים'. כי כשיצאו ישראל מארץ מצרים יצאו מדירת קבע לדירת ארעי, ממצרים אל הסוכה. ובעומק יותר, בעת צאתם מגלות לגאולה הוברר למפרע שמצרים אינה דירת קבע שלהם, אלא דירת ארעי בלבד, כי גאולים המה[U1] . ומעין מה שהיה בעת יציאת מצרים, שיצאו מדירת קבע וישבו בדירת ארעי ביציאתם ממצרים, כן בכל דור ודור יש בישיבת סוכה את הדין ד'צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי'.

העבודה הקשה במצרים מצד ה'הדר', לשון חוזק ולשון דירה

 

ובעומק יותר, 'הדר' בלשון חז"ל הוא לשון חוזק. הן 'אדר' בא' כדברי הגמרא הידועים במסכת ביצה (דף טו:), שהקישוהו אל הכתוב (תהלים צג, ד) 'אדיר במרום ה'', אבל גם 'הדר' בה' שורשו מלשון חוזק. ודוגמה בעלמא מלשון הגמרא במסכת בבא בתרא (דף יב.), דמוקמינן התם "בהדורי", והיא קרקע חזקה וקשה כמו שפירש רש"י שם. אם כן, 'הדר' הוא מלשון חוזק וקושי.

שעבוד מצרים היה עבודת פרך, עבודה קשה, כלשון הכתוב (שמות א, יד) 'וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה וגו' אשר עבדו בהם בפרך', קושי הוא הדר. ואכן מהותה של העבודה הקשה היא מצד ההדר שבה, כלומר מצד 'דירת קבע' שבה. שהרי עד כמה שמאמינים שיצאו ממצרים, אז העבודה היא פחות קשה, כי יש לה קץ ותכלה. וכל כמה שעבד ידע שאף פעם לא ייצא משם, וסבור הוא שכאן מקומו הקבוע וכאן נמצא כאן היה, אזי תכבד עליו העבודה יותר ויותר. נמצא שמלבד שהעבודה היתה עבודה קשה כפשוטה כדברי הפסוק וכמו שהאריכו חז"ל במדרשים, עוד נוסף עליהם הקושי מצד ה'הדר', דהיינו ה'דירת קבע' שיש בעבודה.

הקושי בעבודת מצרים מצד שייכותה ליצחק שמידתו גבורה וחוזק, הדר דקלקול

 

ובפנימיות, העבודה הקשה שמתגלה במצרים היא קשה ביותר מחמת ששייכת ליצחק, ושורשה ותחילתה היא מלידתו של יצחק, שמאז נמנו שנות הגלות כנ"ל. ומידת יצחק היא הרי מידת הגבורה כידוע, לכן הגבורה שמתגלה מכוח יצחק שממנו מונים את זמן הירידה למצרים, מתגלה גם במהות של גלות מצרים, שמציאותה היא בתוקף ובחוזק, בעבודה קשה. ובדרך הרמז, נקראה העבודה "עבודה בשדה", והשדה הוא ענינו של יצחק, כמאמרם ז"ל (פסחים פח.) שיצחק קרא לבית המקדש שדה. [עוד איתא שם שאברהם קראו 'הר' ובתוך תיבת 'הדר' ישנה לתיבת 'הר'].

וביארנו שלשון הדר היא משורש תוקף וחוזק, "אהדורי". נמצא שגלות בני ישראל במצרים היתה משורש הדר, גלות שמציאותה מענין הגבורה, מידת יצחק. אלא שההדר שבה הינו הדר שנפל משורשו כמובן, ואינו ההדר דתיקון, אלא הדר דקלקול.

גלות מצרים מצד שיש בהם דילטורין, השייכים לשורש 'הדר' – חזרה

 

פנים נוספות יש לענין ה'הדר', בהקדים דברי רש"י הידועים (שמות ב, יד ומקורו בשמו"ר א, ל) עה"פ 'אכן נודע הדבר', שמשה רבינו היה תמה, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל ראה שיש בהם רשעים דילטורין [- בעלי לשון הרע] אמר שהם ראויים לכך. עכת"ד.

שורש הדר נמצא בלשון המקרא (ישעיה מה, ב) גם מלשון "אהדורי", דבר שאינו הולך ביושר אלא חוזר ומתעקל בעיגול ובאלכסון, כמבואר בספר השרשים להרד"ק בערכו, וכלשון 'הדרי בי' (עירובין נב:) שמשמעותו חזרה. כמו הביטוי השגור בלשונינו "ליישב את ההדורים".

ושורש ענין הדילטורין טמון בתוכו שורש של דר. דילטורין הם הבחינה של "אהדורי" שמתגלה בהדר דקלקול בדברים שאינם של יושר אלא מעוקלים. ולכן העוון שגרם לגלות מצרים היה מצד שיש דילטורין ביניהם, כי הדילטורין הם גילוי ההדר דקלקול שהוא שורש גלות זו כמשנ"ת.

'הדר' מורה על עבודת מצרים בפרך – פה רך, ענין חוזק וענין פגם הפה

 

וזה ביאור הכתוב שהבאנו לעיל, 'וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו' בפרך'. מצד העבודה הקשה יש לגלות שם הדר מלשון "אהדורי", לשון קושי, וכנ"ל. ומצד העבודה בפרך, שדרשו חז"ל (סוטה יא:), בפרך – 'בפה רך', זה שורש ההדר דקלקול שהוא הפגם בפה, כענין 'יש דילטורין ביניהם'. ופרעה הוא ששעבדם, פרע"ה אותיות פ"ה ר"ע כנודע (תוספות עה"ת שמות יג, יז), כי בו נתגלה שורש מציאות הקלקול של 'הדר' שעל ידי פגם הפה בדילטורין, ענין 'פה רע',  נשתעבדו ישראל במצרים.

שורש קלקול הדיבור אצל יצחק אבינו שאהב את עשו 'כי ציד בפיו'

 

ואכן מצינו שורש הדברים אצל יצחק אבינו, דכתיב ביה 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו' (בראשית כה, כח), ודרשו חז"ל (תנחומא תולדות ח, הובא ברש"י שם) שהיה מרמה וצד את אביו באמרי פיו. ולדרכינו שגלות מצרים שורשה ביצחק נימא, כי ממה שיצחק אהב את עשיו שמרמהו באמרי פיו, נעשה שורש לקלקול הדיבור ונפילתו ע"י הדילטורין, שזה טעם ירידתם לגלות מצרים כמאמר חז"ל. וידוע (רבינו בחיי בראשית טו, יג) שארבע מאות איש ששלח עשו נגד יעקב (בראשית לב, ז), וארבע מאות שנה שירדו ישראל למצרים, שורשם אחד הוא.

הרי לן שהירידה למצרים היא מכוח הנפילה של 'ויעבידו אותם בפרך' – ב'פה רך'. וכמו גבי 'הדר' גם ענין 'בפרך' סובל שני פירושים. מחד יש בו משמעות של 'פרך' לשון קושי, וכענין "הדורי". מאידך יש בו גם ענין 'פה רך', שמשמעותו קלקול הדיבור והפה שמחמתו נענשו בגלות מצרים, וכאמרם ז"ל 'דילטורין יש ביניהם' שהוא גם רמוז בלשון 'הדר', וזה ההדר דקלקול. וענין זה הוא שורש השעבוד בגלות מצרים. ושני אלו באים מכוחו של יצחק, גם ענין החוזק והתוקף שזו מידתו, וגם קלקול הדיבור ופגם הדילטורין. הכל כאשר נתבאר.

יצחק לא יצא לחו"ל אלא דר באר"י, וכמי שיש לו אלוק

 

ובביאור ענין הדר דיצחק בדקות. מצינו שהקב"ה אמר ליצחק 'אל תרד מצרימה וגו', גור בארץ הזאת'  (בראשית כו, ב-ג), בניגוד לאברהם וליעקב שירדו לחוץ לארץ, יצחק לא יצא מארץ ישראל. ופירש רש"י שם שהוא מחמת שיצחק היה עולה תמימה, ואין חו"ל כדאי לו. על כן אמר לו הקב"ה 'אל תרד מצרימה', שורש תיבת 'תרד' הוא ר"ד, ההיפך משורש דירה, ד"ר. והם אכן דבר והיפוכו. אל תרד למצרים, אלא תדור בארץ ישראל. וידוע לשון הגמרא בסוף מס' כתובות (דף קי:) 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוק'. זה עומק הדבר האמור ביצחק 'אל תרד מצרימה'. כי דירה זו שדר יצחק בארץ ישראל, היא שורש הדירה במדרגה שיש לו אלוק.

הדר הסוכה על ידי ששם שמים שורה עליה, כענין יצחק שדר באר"י מחמת שהוא עולה תמימה

 

עומק דברינו אלו הוא ע"פ מה שנתבאר בראשית מאמרינו, שמצידו יתברך הרי קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד, הוא ושמו לבדו. והחידוש בבריאת העולם הוא ענין 'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים'. הדירה הזו היא ה'הדר' שנתחדש בבריאה. והדר זה הוא ההדר מעילא לתתא מצד הקב"ה, שמצידו כל הבריאה כולה היא הדר. ומצידנו מקום ההדר הזה הוא בסוכה, והוא מתגלה ע"י כך ששם שמיים שורה על הסוכה. על ידי בנין הסוכה בכל פרטיה ודקדוקיה וקיום עצם מצוות סוכה כהלכתה, אם זוכה האדם שורה עליה שם שמים, והוא הדרה.

ומעתה יתבאר לן טעם מאמרם 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק', כי זה הדר בארץ ישראל, שהיא בחינת הדירה השלימה והאמיתית לו ית', שם שמים שורה עליו, ודומה כמי שיש לו אלוק. והוא הוא האמור ביצחק "גור בארץ הזאת", כי יצחק הוא עולה תמימה, וראוי שישרה עליו שם שמים. על כן עליו לקבוע דירתו בארץ ישראל, כי שם שם שמים חל עליו, וכמי שיש לו אלוק דמי.

וזה הגילוי הבא מכוחו של יצחק בעת קיום מצות ישיבת סוכה, שאז שם שמים שורה על הסוכה מכוח מדרגת יצחק שהוא עולה תמימה. והוא הוא הדר הסוכה, ענין הדירה בה כדירת יצחק בארץ ישראל, הדומה כמי שיש לו אלוק.

ג – יעקב אבינו

הנה מקרא מלא כתיב ביעקב (בראשית לג, יז) 'ויעקב נסע סכתה, ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות'. חזינן שיש ליעקב שייכות למצות סוכה.

יעקב מצרף את כל שלושת האבות, כדיר זה שיש בו גדולים וקטנים וכו'

 

הבאנו לעיל את דברי הגמרא, 'אל תקרי הדר אלא הדיר, מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומים, הכא נמי האתרוג יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומים', ע"כ. ויש להבין משל זה, מי הם הגדולים והקטנים, תמימים ובעלי מומים.

ולדרכינו יתפרש באופן נפלא. שהרי יש ענין הדר באברהם, יצחק ויעקב. יצחק לגבי אברהם הוא כקטן לגבי גדול, וכלשון הגמרא (בבא קמא צז:) 'מטבע של אברהם אבינו, זקן וזקנה מצד אחד, בחור ובתולה מצד אחר'. זקן וזקנה הם אברהם ושרה, בחור ובתולה הם יצחק ורבקה. וביחס לאברהם ושרה שהם הגדולים בשנים הרי יצחק ורבקה הם הקטנים.

ביאור הדברים, 'דיר זה יש בו גדולים', היינו ענין 'הדר' מכוח מדרגתו של אברהם, שהוא נקרא 'האדם הגדול בענקים' (יהושע יד, טו; שמו"ר כח, א). וכן אמרינן בנוסח התפילה 'הא-ל הגדול' נגד מידתו של אברהם (זוהר צו לא.). וביחס לאברהם שמידתו היא גדולה אזי יצחק הוא הקטן, וז"ש 'דיר זה יש בו גדולים וקטנים'.

ואמר עוד 'יש בו תמימים ובעלי מומים'. מי הם התמימים, יעקב אבינו הוא הנקרא 'יעקב איש תם' (בראשית כה, כז). ובערך זה יתכנה יצחק "בעלי מומים" [פשיטא שאין הכונה לבעל מום בפועל ח"ו, וכדלהלן], כמו שאמרו חז"ל (בר"ר נו, ז) שבעת העקידה כשאמר המלאך לאברהם 'אל תשלח ידך אל הנער' (בראשית כב, יב), אמר לו אברהם אוציא ממנו טפת דם, אמר לו המלאך 'אל תעש לו מאומה' . ודרשינן 'מאומה' מלשון מומה, מום. נמצא שבפועל לא נעשה יצחק בעל מום, אבל בכוח, במחשבה, חפץ אברהם אבינו לעשותו בעל מום. וזה הרמוז במאמרם ז"ל כאן 'תמימים ובעלי מומים', יצחק הוא ה'בעלי מומים' בכוח, בשורש מציאות המום. וכמובן דהוי מום עליון, לא מום של פסול. ו'מום' בגימט' שם 'אלקים' – שם המיוחס ליצחק.

מעתה נמצא שלשון 'הדר' הוא מצד דיר, כיון שהוא מצרף את אברהם את יצחק ואת יעקב יחדיו, גדולים וקטנים – אברהם ויצחק, תמימים ובעלי מומים – יצחק ויעקב, וכולם מצטרפים כאחד, ובפרט בעת שהם באים ביחד באושפיזין. וזו מדרגת הדר מכוחו של יעקב אבינו, צירוף של שלושת האבות.

'שתים ושלש שנים' מורה על יעקב שהוא השלישי, ודר עם האבות י"ה שנים בחינת דיר"ה

 

ורש"י כתב, 'האי גדולים וקטנים, לאו של שנה אחת קאמר, אלא גדולים של אשתקד וקטנים של שנה זו, שהאתרוג דר וגדל באילנו שתיים ושלוש שנים'. ויש להבין את דקדוק לשונו "שתיים ושלוש שנים". ולדרכינו, כמובן מתחילה הוי אחד, לאחר מכן שנים, ולבסוף שלשה. אברהם הוא אחד, יצחק הוא השני, ויעקב הוא השלישי. ובלשון רש"י נרמז ענין יעקב שהוא השלישי, שלושה דורות. ולדרך זו יתפרש הדר לא רק מלשון דיר או דירה, אלא גם מלשון דורות.

ואמרו חז"ל (בבא בתרא טז:) שבו ביום שמכר עשיו את הבכורה ליעקב מת אברהם. ועל פי החשבון היה אז יעקב בן ט"ו שנים (סדע"ר פ"א), והרי לן שאברהם יצחק ויעקב חיו יחד בהאי עלמא ט"ו שנה. שורש תיבות דיר ודירה הוא ד"ר, נוסף עליו י' נעשה די"ר, נוספה עליו ה' נעשה דיר"ה. אותיות י"ה הנוספים מורים על האבות שדרו י"ה שנים בבת אחת. וזו מדרגת יעקב בענין ההדר, בחינת 'דיר' ו'דירה'.

זה ביאור הכתוב 'יעקב נסע סכתה וגו' ולמקנהו עשה סוכות', ראשית דבר הוא כפשוטו, הסוכות שעשה למקנהו זהו דיר, ועליו נאמר 'אל תקרי הדר אלא דיר' זה הדיר שעשה יעקב למקנהו, והוא אכן מקושר עם ענין הסוכה כמשנ"ת.

יעקב מורה על דירת קבע, הדר הסוכה הוא כהדר הבריאה מכח הארעי שמתווסף על דירת קבע

 

עומק הדבר, שנעשית הסוכה 'דיר' מכוח מדרגתו של יעקב, כידוע שיעק"ב הוא אותיות י' קבע, כלומר שבכוחו מתגלה השורש העליון של סוכה דירת קבע. וההדר שיש בסוכה הוא שמי שנמצא במקום קבע יוצא למקום של ארעי, ושם נתגלה ההדר.

פירוש הדברים, גילוי ההדר בסוכה הוא מעין דמעין ממה שמתגלה אצל הקדוש ברוך הוא. וכמו שנתבאר שמצב הבריאה כולו הוא מצב של הדר, שהרי הוא ית' אין סוף, וקודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבדו הוא ושמו אחד ולא חסר מאומה, אלא שנתאוה להיות לו דירה בתחתונים וברא את העולם, וע"י הבריאה נתחדשה מציאות של הדר. מעתה נימא, שכאשר יש לאדם דירת קבע והוא יוצא לדירת ארעי, במובן הפשוט הוא יוצא מדירת קבע לדירת ארעי, אבל בעומק הוא מצרף את הארעי אל הקבע, ואז מתגלה שכל הסוכה כולה היא מציאות של הדר, כי הארעי הוא תוספת על מציאות הקבע. וכמו שהבריאה היא תוספת ארעי על מציאותו ית' שקביעא וקיימא, והיא תוספת הדר עליה, כן סוכה דירת ארעי היא תוספת של הדר על דירת הקבע.

גילוי זה הוא מכוח מדרגת יעקב אבינו, שהוא השלישי, ובתלת הוי חזקה (בבא מציעא קו:), כי השלישי הופך את הדבר לקבוע. ולכן מרומז בשמו ענין קב"ע. והקביעות היא השורש של מציאות ההדר שמתגלה במדרגת הסוכה.

הסוכה נקראת הדר מצד יעקב, כי התורה שמתגלה בסוכה היא במדרגת "אהדורי" – חזרה

 

ביארנו לעיל שמדרגת יצחק אבינו היא עבודה קשה בחומר ובלבנים בפרך. ויש בענין זה שתי הבחנות, מצד הקושי שהוא לשון הדר, "הדורי". ומצד הקלקול של דילטורין שהם פוגמים בפה. וכן בענין העבודה בפרך מצינו לשתי בחינות אלו. עיי"ש. ולעניינא דידן, במדרגת יעקב נתקן ענין פה רך, כי הוא מתקן את הקול, וכמ"ש (בראשית כז, כב) 'הקול קול יעקב'.

והנה מצינו בגמרא (סוכה כח:) שמתארת את צורת הישיבה בסוכה בלשון זו: כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, כיצד, היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה. ע"כ. [אמנם החיוב הגמור הוא רק לאכול כזית פת בליל יו"ט בסוכה, וכן שינה בסוכה היא מחויבת המציאות, כי אי אפשר להתקיים שבעת ימים בלי שינה, וכשישן הלא חייב לישון בסוכה, ולבד מאלו אינו חייב בחיוב גמור. מ"מ כשהגמרא מתארת את הצורה השלימה של מצות ישיבת סוכה היא מתארת באופן זה "אוכל ושותה ומטייל ומשנן"]. ואמרינן התם, דלעיוני ילמד חוץ לסוכה, אבל למיגרס [לחזור על גמרא הברורה לו מכבר. רש"י] צריך בסוכה. והרי לן שאת התורה שלומד באופן של חזרה, "אהדורי", צריך ללמוד בסוכה.

וביארנו שמצות עסק התורה שמתגלה בסוכה היא בבחינת יעקב, כמ"ש 'הקול קול יעקב'. והשתא נמצא שהחלק מחלקי התורה שמתגלה בסוכה הוא החזרה על משנתו בקול, בבחי' אהדורי. והנה מצד יעקב נקראה הסוכה 'הדר' כמשנ"ת, והלא יעקב מורה על לימוד התורה, נמצא שהסוכה אכן נקראת 'הדר' מצד התורה, כי עסק התורה בה הוא בחלק החזרה דוקא, והחזרה נקראת הדר, כלשון 'הדרי בי'.

סיום התורה ותחילתה ביום שמחת תורה הוא כחזרה על תורת חג הסוכות

 

לכן סיום ימי הסוכות הוא ביום שמיני עצרת ושמחת תורה, ואז עושים סעודה לגומרה של תורה. ומנהג ישראל שמסיימים את התורה בתיבות 'לעיני כל ישראל' ופותחים תיכף ב'בראשית', מסיים וחוזר חלילה, וכאן הוא שורש עסק התורה בסוכה בבחי' "אהדורי". והוא גופא שהסיפא של ימי הסוכות ביום שמח"ת הוי כחזרה, כי עוסקים בו בדברי תורה באופן של חזרה, וזה עצמו הוא חזרה על חג הסוכות שגם בו עסקו בתורה בחלק ה"אהדורי" והחזרה שבה. והבינהו. עכ"פ, זה חלקו של יעקב אבינו במדרגת ההדר שמתגלה בסוכה.

ד - משה רבינו

הנה כתיב (ויקרא כג, מ) 'ולקחתם לכם ביום ראשון פרי עץ הדר', וידועים דברי חז"ל (ויק"ר ל, ב) בביאור ענין ארבעת המינים, שהם ככלי זין שנלחמים בהם, וכשיוצאים ישראל בהם רואים כולם שישראל ניצחו בדין, ודידן נצח. והדבר דומה למי שניצח במלחמה, שלוקח את כלי זיינו ומגביהם ומרימם להראות שניצח במלחמה. עוד אמרו כעי"ז (סוכה לז:) שמנענעים אותם לכל צד כדי לעצור רוחות רעות וטללים רעים, והוו כעין כלי מלחמה המצילים מכל רע ומשביתים את כוחות הרע.

עיקר המלחמה היא מלחמתה של תורה, וכמו שמצינו במלחמת עמלק

 

והנה לבד מענין המלחמה כפשוטה, מצינו בדברי חז"ל במקומות הרבה שנתכנה ענין המלחמה לתלמידי חכמים העוסקים בתורה, ונקראו בלשון חז"ל לוחמים מלחמתה של תורה (ראה מגילה טו:; סנהדרין מב: ועוד). וכגון גבי דוד אמרו, מאי דכתיב ביה 'ואיש מלחמה', שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה (רו"ר ד, ג). נראה מכך, ששורש המלחמות היא מלחמה במדרגה של תורה.

וכן חזינן במלחמה הראשונה אחר יציאת מצרים, [לבד מעצם יציאת מצרים עצמה, שנשלמה בקריעת ים סוף, ושם נאמר (שמות יד, יד) 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון'], שהיא מלחמת עמלק, וכתיב התם (שם יז, ח) 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים', ונודעו דברי חז"ל (תנחומא בשלח כה), ברפידים, שרפו ידיהם מן התורה. והרי לן שמחמת הרפיון מדברי תורה נתעוררה עליהם המלחמה בפועל, אבל בשורש, המלחמה לעילא נעשית על ידי לימוד התורה, ובכוח התורה מנצחים את השונא לתתא, וכשרפו מדברי תורה בא עמלק ונלחם בהם בפועל.

עמלק התגבר על הנחשלים שנפלטו מצל סוכה, ומשה רבינו מנצח את עמלק

 

ועמלק נתגבר מאד על הנחשלים, כדכתיב (דברים כה, יח) 'ויזנב בך כל הנחשלים אחריך', ואמרו חז"ל (פרקי דר"א פמ"ד, הובא ברש"י שם) שהם אותם שפלטם הענן. הענן הזה הלא הוא ענני הכבוד שמורים על הסוכה, ואם כן אותם שפלטם הענן הם אותם שאינם ראויים לשבת תחת צל סוכה, ואליהם נטפל עמלק. ועמלק מגיע להלחם עם ישראל בעת שמסתלקים ענני הכבוד, כמו שאמרו חז"ל (תענית ט.) עה"פ (במדבר כא, א) 'וישמע הכנעני מלך ערד', שראה עמלק שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד לכן חזר ובא להלחם בישראל. כלומר, שבסילוק מצות הסוכה אז מתגבר עמלק ומתעתד להלחם בישראל. וידועים דברי הגר"א (בביאורו לשיר השירים א, ד) שמצוות הסוכה שהיא זכר לענני כבוד, אינה זכר לענני הכבוד שהיו מתחילה, אלא לענני הכבוד שחזרו אחר חטא העגל, והם שורש מצוות הסוכה, ואחר סילוק עננים אלו בא עמלק. ומכוח משה רבינו ניצחו ישראל את עמלק כמבואר בכתובים, ומשה הוא שורש מציאות הנצחון על עמלק.

עמלק בא מרפיון ידיים, והנצחון עליו בכח ידי משה, ובכח 'מאני קרבא' שלקיחתן בידיים

 

ומצינו במלחמת עמלק, שהן הפגם והן הנצחון בא מכח הידיים. בעת הפגם נאמר 'שרפו ידיהם מדברי תורה', ובעת התיקון בנצחון המלחמה כתיב שמשה רבינו הרים את ידיו כלפי מעלה, 'ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש'. עמלק התגבר על ישראל בכוח רפיון ידיים, ולכן נלחם עמו משרע"ה בהרמת הידיים.

והשתא יבואר היטב הציווי (ויקרא כג, מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים' וכו', ואופן קיום המצוה הוא על ידי הלקיחה בידיים. והדברים נפלאים, כי עמלק אוחז במי שפלטן הענן, כלומר אלו שיצאו חוץ לסוכה ואין להם את קדושת הסוכה המגינה עליהם, וזאת מכח פגם הידיים, על כן אנו מתגברים עליו בכוח ארבעת המינים שהם 'מאני קרבא' לנצחון המלחמה. לקיחתם גם היא נעשית בידיים, כידי משה המנצחות את עמלק. ובלקיחה זו אנו לוקחים 'פרי עץ הדר', הדר מלשון דירה בסוכה, שעל ידי ארבעת המינים חוזרים אל תוך הסוכה, בין ענני הכבוד.

ועל לקיחה זו אכן נאמר 'דידן נצח' כמובא לעיל. וניצחון זה על עמלק הוא מכוח מדרגתו של משה רבנו, שהוא שורש מלחמתה של תורה. ועליו נאמר 'ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש', כי הוא המתגבר לנצח את עמלק בכוחו שהוא כוח התורה.

נצחון חג הסוכות בכוח התורה, ולכן אחר חג הסוכות עושים שמחה לגומרה של תורה

 

ובדרך זו יש לבאר באופן נוסף את השייכות בין שמחת תורה לחג הסוכות, שכן הדבר צריך ביאור. כי שמחת תורה הוא זמן גומרה של תורה, ויש לו שייכות מסוימת ליום הכיפורים שבו ניתנו לוחות שניות, אבל מאי שייטיה לחג הסוכות. ומדוע נהגו ישראל לסיים התורה ולהתחילה ואף לעשות שמחה לגומרה של תורה דווקא אחר חג הסוכות.

ולדרכינו יתבאר, כי הנצחון בחג הסוכות הלא הוא מכוח מדרגתו של משה רבנו, בחינת "ויהי ידיו אמונה", מלחמה בכוח ידי משה, ומלחמה זו החלה מחמת שרפו ידיהם מן התורה, וארבעת המינים הם נצחי קרבא בכוח הידיים המחזיקות אותם שהם בחי' מלחמתה של תורה. וכל אותם שפלטן הענן חוזרים אל קדושת ענני הכבוד תחת צל סוכה מכוח ארבעת המינים, שהם נצחונו של משה במלחמתה של תורה כנגד עמלק. אם כן מה נאה לעשות שמחה לגומרה של תורה בגמר ימי חג הסוכות. ולכן נקראים ארבעת המינים 'הדר', כי מכוחם חוזרים לתוך הדירה שהיא הסוכה, וזה ההדר שמתגלה מכוחו של משה רבינו.

פורים הוא זמן מחיית עמלק, ונתגלה בו ענין 'הדר' כמ"ש הדר קיבלוה

 

ואם כנים הדברים, יש להוסיף נופך בהם, ע"פ דברי הגמרא הידועים במסכת שבת (דף פח.) 'ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית וכו', אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא, אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש'.

והנה היתה מלחמה על נתינת התורה לפני מתן תורה, והיתה מלחמה נגד התורה אחרי מתן תורה. לפני מתן תורה רפו ידיהם מן התורה ובא עמלק ונלחם בהם, ולאחר מתן תורה חטאו בחטא העגל מכוח הערב רב, ובעוון זה נשברו הלוחות הראשונות. כמובן ששורשם אחד, בפרט שעמלק הוא אחד מחמשת מיני הערב רב. וי"ל שענין 'הדר קיבלוה בימי אחשורוש' שנעשה בימי הפורים הוא מתקן את הפגם ש'רפו ידיהם מדברי תורה' בעת מלחמת עמלק, כי בפורים מוחים את עמלק, והדר זה הוא שורש ההדר שמתגלה בשמחת תורה אחרי שמנצחים את עמלק. לכן היום הראשון של פורים הוא בי"ד אדר, מורה על כך שיום זה הוא תיקון היד שנפגמה במלחמת עמלק, ובפורים שהוא זמן מחיית עמלק נתקנת הי"ד. זה העומק הפנימי של תיקון ההדר. נמצא שבחג הפורים נתקן ההדר, ואינו רק מלשון חזרה, שחזרו וקיבלו את התורה, אלא אף מלשון הידור, שקיבלוה עליהם בהידור ומאהבה.

גם בחנוכה נתקן ההדר, כי דברי סופרים המה כהידור על עצם התורה

 

ויש להרחיב ולומר שהרי יש שני מועדים מדברי סופרים, חנוכה ופורים, וכמו שבפורים נתקן ההדר מצד חזרה ומצד ההידור כמו שביארנו, גם בחנוכה מתקנים את ההדר. וכדברי הגמרא הידועים (שבת כא:) שבמצות נר חנוכה יש מהדרין ויש מהדרין מן המהדרין. ושייכות ענין ההידור אל המועדים שמדברי סופרים היא, כי כל מצוה שורשה בדברי תורה, והיכן שורש המצוות דרבנן בתורה שבכתב, אלא שורשן הוא בהדרה של תורה. כלומר, המצוות דרבנן הן כהידור וכתוספת יופי על המצוות שמדאורייתא, וע"ד מאמרם ז"ל (עבודה זרה לה.) 'ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה', שדברי סופרים חביבים ומשובחים יותר, א"כ אפשר לכנותם כהידורה של תורה.

ההדר שבדברי סופרים שהוא כתוספת הידור ויופי מתגלה מכוחו של משרע"ה

 

ותוספת ההדר הזו שבתורה מתגלה מכוח מדרגתו של משה רבינו, שנאמר בו 'קרן עור פני משה' (שמות לד, לה) וזכה לקרני הוד (ספרי שמות כז, כ), והוד והדר ענינם אחד הוא כדכתיב (תהלים צו, ו) 'הוד והדר לפניו', ופירשו רבותינו שהוד והדר חד הם, אחד בימין ואחד בשמאל. ולבד מכך ענין ההדר בפשטות הוא תוספת יופי ואור, שזה ענין קרן עור פני משה. ואיתא בגמרא (נדרים לח.) אין השכינה שורה אלא על גיבור ועשיר חכם ועניו, ויליף כולהו ממשה, ואמרינן התם 'מפסולתן של לוחות נתעשר משה'.

ולדרכינו ייאמר, שהממון שהיה גנוז בלוחות שהימנו נתעשר משה, הוא שורש קרני ההוד שקיבל משה (ראה שמו"ר מז, ו). ובשורש, ענין העשירות שקיבל משה הוא ההידור של דברי תורה. והדר זה שנוסף על התורה מתגלה אצל משה רבנו.

ה'הדר' שבמדרגת משה מגלה שגם פלפולה של תורה שייך אל הסוכה

 

ויש להעמיק עוד בביאור מדרגת התורה הזו הבאה מכוחו של משה, בהקדים מה שהבאנו לעיל מדברי הגמרא שבדברי תורה עצמם יש שתי מדרגות, יש מדרגת "לעיוני", ויש 'למיגרס', לחזור על תלמודו, ומדרגה זו שייכת לענין הדר שהוא מלשון חזרה. ושני מדרגות אלו הן כענין סיני ועוקר הרים (ראה ברכות סד.), והלימוד באופן של 'למיגרס' הוא סיני, שחוזר על הדברים כסדר שלא ישכחם, ואליו צריכים כל בעלי השמועות כמ"ש רש"י שם, והוא מדרגת ההדר. וביארנו שזה שייך למדרגתו של יעקב אבינו.

אבל מדרגת משה רבינו היא הוספה על כך, כדברי הגמרא (נדרים שם) עה"פ (משלי כב, ט) 'טוב עין הוא יבורך', שפלפולה של תורה ניתן למשה רבינו, והוא נהג בו טובת עין ונתנו לישראל. וזו מדרגה חדשה בענין 'הדר'. לא הדר במדרגת סיני, במדרגת הבקיאות, שהוא מלשון חזרה, אלא 'הדר' מצד היופי וההדר שמתגלה בפלפולה של תורה, בחי' עוקר הרים, שכן יופיה של תורה מתגלה על ידי הפלפול בה. וזה 'הדר' שמתגלה מכוחו של משה רבנו.

ומשה רבינו הרי עשה לעצמו לאחר חטא העגל (לפי חלק מן השיטות) מעין סוכה , כמ"ש (שמות לג, ז) שמשה תקע אוהלו מחוץ למחנה, והיה כל מבקש ה' וגו' יצא אל מחוץ למחנה, למקומו של משה. כלומר, אצל משה רבינו מתגלה דין הדר חדש בסוכה. שכן מעיקר הדין מחויב לעסוק בסוכה רק בחלק הבקיאות, לחזור על משנתו, אבל כשבא לעיוני אינו צריך ללמוד בסוכה, אלא לבר ממטללתא כמ"ש בגמ'. אבל מכוח מדרגתו של משה רבינו מתגלה בסוכה דין 'הדר', שיש בכוחו לעסוק בסוכה גם בחלק הפלפול, בחלק ה"לעיוני" שבתורה.

הא ודאי שדברים כפשוטן, ואם אין לו צלילות הדעת אז צריך לנהוג כהלכה ולעסוק בעיוני מחוץ לסוכה. אבל בשורשי הדברים, אזי מכוח מדרגתו של משה רבינו, שהוא פלפולה של תורה שניתנה למשה ונתנה לישראל בטובת עין, מתגלה הדר הסוכה, שיש לו הידור חדש שאין לאחרים בסוכה. וההידור הזה, הוא פלפולה של תורה שהוא עוסק בו בסוכה, כי יש לו את צלילות הדעת הנדרשת. ועל זה אמרו (ברכות סג:) תקע אוהלו מחוץ למחנה, שהסוכה היא בחינת אוהל, דירת ארעי. ומשה מגלה את עיון התורה שהוא ענין 'הדר' גם באוהל ובסוכה.

עיקר המלחמה ע"י התורה היא מצד פלפולה של תורה

 

והשתא יתבארו היטב הדברים שפתחנו בהם, שמדרגת משה רבינו היא מלחמתה של תורה, וארבעת המינים במדרגתו הם כלי מלחמה. כי אף שהדברים אמורים בכל מדרגות לימוד התורה, אבל עיקר מלחמתה של תורה היא הפלפול בד"ת, עוקר הרים וטוחנן זה בזה בסברה, זו הגדרת מלחמתה של תורה, וזהו לימוד התורה במדרגתו של משרע"ה דווקא. ומשה עוסק במלחמה הזו עצמה בתוך הסוכה, לא מלחמה כנגד כוחו של עמלק בבחינת ספק גרידא, שנתעורר מצד 'רפו ידיהם מן התורה' לתתא, אלא הוא עוסק בדברי תורה בתוך הסוכה במדרגת פלפולה של תורה, וזו הפנימיות של ההדר שמתגלה בתוך הסוכה.

משה מנצח את המלחמה ע"י פלפול התורה, ואז כלי הזין הם תכשיטין המוסיפים הידור בסוכה

 

והנה נחלקו תנאי (שבת סג:) האם מותר לטלטל כלי זין בשבת, ולחד מ"ד מותר לטלטלם מחמת שתכשיטין הן, וכך יהיה לעתיד לבוא, וחכמים חלקו עליו מכח הפסוק (ישעיה ב, ד) 'וכתתו חרבותם לאתים'. עיי"ש. אמנם גבי משה רבינו מתגלה שכלי זינו תכשיטין המה לו, כי הוא מגלה שהמלחמה אינה מלחמה כפשוטה, אלא היא מלחמתה של תורה. ובמלחמתה של תורה כלי הזין הם תכשיטין, דברי התורה הם תכשיטין. במלחמה בפועל אזי כלי הזין הם כלי מלחמה, אבל במדרגת התיקון דסוכה, אז כלי הזין - מלשון ז' ימים דסוכה הופכים להיות כלי מלחמתה של תורה, ואז הם במדרגת תכשיטין.

וכלי זין אלו הם ארבעת המינים שמתגלים בתוך הסוכה דייקא, כמבואר בפוסקים שלכתחילה יש ליטול את ארבעת המינים בסוכה, כי זה הידורה ונויה של הסוכה. וודאי אף כפשוטו כשמקיימים מצות 'ולקחתם לכם פרי עץ הדר' בסוכה אז מוסיפים בה הידור. אבל לדרכינו יש בדבר עומק רב, כי אלו המינים הם מאני קרבא, כלי זין נגד ז' ימים שנתקנים והופכים את המלחמה התחתונה, ומגלים אותה בשורשה העליון מכוח מדרגתו של משה רבנו, ובמדרגה זו העסק בדברי תורה אינו רק בבקיאות, אלא בעיון בפלפולה של תורה, שזה שורש מלחמתה של תורה, ואז כל מציאותם של כלי זין אינם אלא תכשיט. ואכן תכשיט יסודו הוא תוספת הידור ויופי, וזו פנימיות ההדר שמתגלה בתוך מדרגת הסוכה, שיש בה אור של הדר מצד העסק במלחמתה של תורה בסוכה השייך למדרגת משה רבינו, וכמשנ"ת.

ה – אהרן הכהן

ענני הכבוד שבאים בזכותו של אהרן שורים על הסוכה הממשית, וזה תוספת הדר

 

הנה אמרו חז"ל (תענית ט.) שבזכות אהרן זכו ישראל לענני הכבוד. וידועה מחלוקת התנאים (סוכה יא:) בפירוש הפסוק (ויקרא כג, מג) 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, לחד מ"ד סוכות ממש עשו להם, ולחד מ"ד ענני כבוד היו. ויש לומר דלמ"ד סוכות ממש היו, זהו גדר של דין. סוכות של ענני כבוד, הם גדר של הידור. ובכל סוכה וסוכה משולבות שתי בחינות אלו, לדינא בעינן לבנות סוכות ממש, אבל ענני הכבוד מאירים על גבי הסוכה, והם ההדר של הסוכה. זה מדרגתו של אהרן הכהן, שמכוחו באים ענני הכבוד. נמצא שבפשט הדברים עמדו ענני הכבוד כמציאות לעצמם, אבל בעומק נתקיים 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים', שענני הכבוד באו והיו שורים על גבי הסוכות הממשיות שעשו להם ישראל.

וכן בסוכותינו, יש ענני כבוד ששורים על הסוכה הגשמית. 'בסוכות הושבתי את בני ישראל' הם סוכות ממש, אבל מעל סוכות אלו יש סוכות רוחניות שהם ענני הכבוד הבאים מכוחו של אהרן הכהן. ענני הכבוד הללו שבאים ושורים על גבי הסוכה הם בבחינת 'הדר', כטעם הכתוב (תהלים קמה, ה) 'הדר כבוד הודך', וכיו"ב. ובעננים אלו ששורים על גבי הסוכות מלובש 'הדר' שמתגלה בסוכה, והם מדרגת ההדר השלם.

מידת אהרן היא השלום, ע"י השלום ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת סוכת ענני הכבוד

 

ועומק ביאור מדרגתו של אהרן הכהן הוא, שמידתו של אהרן היא 'אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' (אבות פ"א מי"ב). היפך השלום היא מציאות של מחלוקת. ונתבאר לעיל (אות ב) שלשון 'הדר' היא גם משורש "אהדורי", דבר שחוזר ומתעקל ואינו הולך ביושר, והוא ההדר דקלקול, ענין דילטורין המרבים מחלוקת. ואהרן הכהן שהוא אוהב שלום מגלה בסוכה את מדרגת התיקון של ענין "אהדורי", והוא הופך להיות מציאות של הדר.

והנה אמרו חז"ל (סוכה כז:) 'ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת'. ונחזי אנן, א"נ שסוכות הכונה לסוכות ממש, הרי גילוי זה מוגבל הוא, כי יש גבול לגודל הסוכה הגשמית שאפשר להקים. אבל למאן דאמר שהסוכות הם ענני כבוד, ענן ה' שהלך עמהם, הרי תחת סוכה זו של ענני הכבוד אכן ראויים כל ישראל לישב בלי הגבלה. וכן ישבו ביציאתם ממצרים כולם בסוכה אחת. וז"ב לשון חז"ל 'סוכת שלום' (דב"ר ה, טו), 'סוכת שלומך' (תפילת ליל שב"ק), כיון שהסוכה בבחינה זו מצרפת את כל ישראל למקום אחד, ונעשה שלום ביניהם. ומדריגת השלום מתגלה מכוחו של אהרן הכהן. ומעתה מה שאמרו שענני הכבוד באו בזכות אהרן, ומה שנאמר שמידתו של אהרן היא אוהב שלום ורודף שלום, ואף מה שמצינו שהסוכה נקראת שלום, סוכת שלומך, כל הדברים הללו הולכים אל מקום אחד. וזו מדרגתו של אהרן הכהן.

בכח השלום ויישוב ההדורים נוספים על הסוכה אותיות י"ה ונעשית בחינת 'דירה'

 

בכוח המדרגה הזו מתגלה שהסוכה שהיא בבחינת ד"ר, נוספים עליה אותיות י"ה, ומצירוף ד"ר י"ה נעשית 'דיר' ו'דירה' כמו שהוזכר לעיל (אות ג), כי אותיות י"ה אלו באות מכוח השלום, כמו שאמרו חז"ל (סוטה יז.) 'איש ואשה, זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן', ופירש רש"י ענין שכינה ביניהם, שהרי חילק הקב"ה את שמו ושיכנו ביניהן, יו"ד באיש וה"י באשה. ונמצא שהשראת השכינה שמתבטאת באותיות י"ה באה מכוח השלום, מדרגתו של אהרן הכהן. וזה מגלה את ההדר שבסוכה, אל תקרי 'הדר' אלא 'דר' מלשון 'דירה' כדברי הגמרא. ואז מתגלה בה גם ההדר דתיקון שהוא ענין יישוב ההדורים בכח השלום, כענין 'ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת', ההדר שמצרף ומחבר את כולם גם יחד. וכל זאת משורשו של אהרן הכהן, אוהב שלום ורודף שלום.

לעתיד לבוא תתגלה שלימות 'סוכת שלום' בסוכת עורו של לויתן

 

ובעומק יותר, הסוכה שתהיה לעתיד לבוא נקראת 'סוכת עורו של לויתן'. והנה השורש של ההדורים שנמצאים בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו הוא בענין הלויתן. כמו שאיתא בגמרא (בבא בתרא עד:) גבי הלויתן, שמתחילה נבראו זכר ונקבה, ואלמלא נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה, סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא. ונמצא שבזה"ז אין בו מדרגת זכר ונקבה שמתגלים יחדיו.

וכן בסוכה שמתגלה בזמן הזה, למרות שנקראת 'סוכת שלום' מ"מ אין עדיין את שלימות יישוב ההדורים ותכלית התיקון, וכדקדוק לשון חז"ל 'ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת', ראויים הם, אבל אינם יושבים בפועל בסוכה אחת. היכן תתקיים הישיבה בסוכה אחת בפועל ממש, הוי אומר שזה יהיה לעתיד לבוא בסוכת עורו של לויתן, שם ישבו כולם יחדיו בפועל ממש. וכמו שבזמן הזה אין הזכר והנקבה יכולים להצטרף יחד, אבל לעת"ל כשתתגלה המדרגה השלימה של צירוף שני הפכים, שהיא תכלית השלום, אז יצטרפו הזכר והנקבה יחד, ותהיה הסוכה 'סוכת שלום' גמורה.

לעתיד לבוא תתגלה 'סוכת שלום' אף בבע"ח, וע"ש כך נקראת הסוכה 'דיר'

 

והשלום הגמור שיתגלה לעתיד לבוא יתפשט בכל העולם, ואף בעלי החיים ידורו בשלום זה עם זה, כמ"ש (ישעיה יא, ו) 'וגר זאב עם כבש'. וזה עומק דברי הגמרא שהבאנו שהסוכה נקראת הדר מלשון דירה או מלשון דיר, כי הדירה היא מדור בני אדם, דיר הוא מקום גידול בעלי חיים. ולדרכינו יתפרש שבזה"ז הסוכה משפיעה שלום לבני אדם, במדרגת דירה, אבל הסוכה דלעתיד לבוא נקראת גם מלשון דיר שהוא מקום הבע"ח, כי משפיעה שלום ויישוב ההדורים גם על בע"ח, 'וגר זאב עם כבש' באותו הדיר.

ומדרגה זו היא תכלית אורו של אהרן הכהן, כי לעת עתה מדרגתו של אהרן הכהן היא הבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, אבל בעת שלימות אורו ומדרגתו של אהרן שתתגלה בסוכת שלום לעתיד לבוא יתרבה השלום ויחבר אף את בעלי החיים. וז"ב הכתוב (בראשית לג, יז) 'ויעקב נסע סכתה וגו' ולמקנהו עשה סוכות', שתכלית הסוכה היא כשהיא בבחי' דיר, המצרף גם את כל בעלי החיים יחדיו.

על ידי ארבעת המינים נעשה שלום אף במדרגת הצומח, ושורשו בכוח פרי עץ הדר

 

והנה ידועים דברי חז"ל (ויק"ר ל, יב) שארבעת המינים הם כנגד ד' מדרגות טעם וריח, באתרוג יש את שניהם, בלולב יש רק טעם, בהדס יש רק ריח, ובערבה אין את שניהם. עכת"ד. ובדברי חז"ל שם נדרש הדבר כלפי מדרגות שונות שיש בישראל, אבל בעומק הדברים יש לפרש שארבעת המינים מצרפים את ארבעה סוגי הצמחים. כלומר, שצירוף ארבעת המינים זה לזה מצרף את שורשי כל מיני הצמחים. ונעשה שלום גם במדרגת הצומח.

ושורש ההדר שבארבעת המינים הוא האתרוג, והוא גם השורש לקלקול בחטא עץ הדעת, כמו שאמרו חז"ל (בר"ר טו, ז) עץ הדעת אתרוג היה. והרמב"ן (ויקרא כג, מ) האריך לבאר ששם הדר הנאמר באתרוג הוא ענין אחד עם מש"כ בעץ הדעת (בראשית ג, ו) 'נחמד העץ להשכיל', ושניהם מלשון חמדה וערגה שנופל על לשון אתרוג. עיי"ש. וזה שורש הקלקול שיש בו. אבל מצד התיקון שבו נאמר 'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר', פרי עץ הדר שהוא הראשון בקרא הוא המצרף, ומכוח ההדר שבו יכולים כל הארבעת המינים וכל הצמחים לדור בבת אחת.

ובדרך זו תתיישב השאלה הידועה, שנוסח הברכה הוא 'על נטילת לולב' כי הוא הגבוה מכולם כדברי הגמרא (סוכה לז:), ומאידך פרי עץ הדר הוא הראשון בסדר ארבעת המינים האמור בקרא. ולדרכינו ייאמר, שצירוף כל ארבעת המינים הוא מכוח האתרוג, פרי עץ הדר. ומכוח הדר זה דרים בני אדם בדירה שהיא הסוכה בשלום, ומכוחו אף דרים בשלום ובבת אחת בדיר שהינו בבחי' סוכה בעלי החיים, ואף נעשה שלום בכל שורשי הצומח מכח פרי עץ הדר. לכן נאמר ברישא דקרא 'ולקחתם לכם פרי עץ הדר', כי מכוחו דרים כל ארבעת המינים הללו בבת אחת.

מכוח מדרגת הדר המתגלה בסוכה נעשה שלום בד' חלקי הבריאה

 

וממוצא הדברים נמצא שהסוכה היא תיקון לכל הבחינות, שעושה שלום הן במדרגת האדם שמצטרפים כולם לדירה אחת, הן במדרגת בעלי החיים שמצטרפים כולם לדיר אחד, ואף במדרגת הצומח, שזה ענין צירוף ארבעת המינים באגודה אחת מכח פרי עץ הדר. ועצם הסוכה עצמה שנבנית בארץ הוא תיקון העפר, שלימות מדרגת הדומם. ונשלמה כל ד' חלקי הבריאה מכח ההדר שמתגלה בהם בבחי' השלום, מידתו של אהרן הכהן.

ו – יוסף הצדיק

 

מקרא מלא נאמר ביוסף (דברים לג, יז) 'בכור שורו הדר לו, וקרני ראם קרניו'. ביארנו עד עתה בכל אחד משבעת הרועים איפה יש בו בחינת הדר, אבל עיקר שם הדר נאמר להדיא ביוסף, 'בכור שורו הדר לו'.

יהושע מזרע יוסף נקרא 'הדר' כי מכניס את ישראל לאר"י, מקום דירתם

 

מצאנו כמה וכמה ביאורים בדברי רבותינו מהו ההדר שמתגלה ביוסף, וחד מיניה הוא על יהושע שיצא מיוסף (ספרי שם). ויש שביארו הענין כפשוטו, שיש גילוי של הדר ביהושע מצד שמו הטוב, וכדומה.

ולענינא דידן יתבאר כמין חומר, כי אמרו חז"ל (תנחומא בהעלותך יב) 'משה מת ויהושע מכניס'. יהושע הוא שהכניס את בני ישראל לארץ ישראל, שהיא הדירה בה' הידיעה של כלל ישראל, ולשם נכנסו בני ישראל מכוחו ובהנהגתו של יהושע. ועל כן נקרא הדר, כי הוא המביא את ישראל למקום דירתם לארץ ישראל. לכן נאמר ביוסף 'הדר', כי בן בנו של יוסף עתיד להכניס את ישראל אל דירת הקבע שלהם בארץ ישראל.

יוסף נקרא 'הדר' כי קיבל את הבכורה ונתווסף עליו שבט אפרים

 

בפנים אחרות, כתב בחידושי הגרי"ז (סטנסיל עה"ת) לפרש שנקרא 'הדר' כי יוסף נחלק לשני שבטים, אפרים ומנשה, והתוספת הו"ע הידור, הדר. מנשה הוא הבכור, ולכך מנשה אינו בגדר הדר כי עדיין אינו תוספת, אבל אפרים שהוא השני הינו בגדר הדר, והוא הפך להיות בכור בעת ברכתו של יעקב כששיכל את ידיו, וז"ש 'בכור שורו הדר לו', כי הפיכת אפרים לבכור, יש בו באפרים מעתה הדר והבן.

ובתרגום יונתן על אתר משמע שמפרש כי מה שנטל יוסף את הבכורה מראובן ונהפך לבכור היא הדר לו. והדבר מתפרש כמין חומר, כי יוסף נטל את הבכורה מראובן מחמת שהיה 'פחז כמים' (בראשית מט, ד) בחטא בלהה וכמפורש ברש"י שם, והדר הרי הוא מלשון מים כמ"ש בגמרא כאן ונתבאר באריכות לעיל (אות א). ממילא מכוח מים אלו קיבל יוסף את הבכורה. וזהו 'בכור שורו', טעם נטילתו את הבכורה, היא 'הדר לו', מכוח חטא פחז כמים שחטא ראובן.

פריה ורביה ענינה תוספת הידור, שם אפרים השבט הנוסף הוא מלשון פו"ר

 

והנה עיקר גילוי הבכורה מתגלה באפרים כמשנ"ת, והוא התוספת הבאה מצד דין בכורה. שם 'אפרים' הוא מלשון 'פריה ורביה', כמו שאמר יוסף (בראשית מא, נב) 'כי הפרני אלקים'. ובעומק שורשו שוה עם שורש תיבת פרי, 'פרי עץ הדר'. ובתיבת אפרי"ם עצמה ישנן לאותיות פר"י, א"ם פר"י. אם כן פרי עץ הדר שורשו  באפרים. וזה האמור בקרא 'בכור שורו הדר לו', כלומר, בכור זה שהיה אצל ראובן וניתן ליוסף, וגם אצל יוסף נעשה מעין זה והבכורה נלקחה ממנשה וניתנה לאפרים, בכור זה הינו הדר. שיש כאן הדר מצד התוספת, שניתוספה מציאות של שבט.

ותוספת זו היא שורש ענין פרו ורבו. כי כוח ההולדה שיש לאדם לברוא עוד אנשים בצלמו כדמותו, הוא כעין הכוח שיש לבורא ית"ש לברוא עולמות, ולברוא את האדם 'בצלמנו כדמותנו' (שם א, כו), ובעת ההולדה האדם הינו בורא עולמות חדשים ודומה לבוראו. ונתבאר לעיל (אות א, אות ג) שמציאותו ית"ש הינה קביעא וקיימא, והבריאה כולה היא כתוספת הידור על מציאותו ית' כביכול, כי כל תוספת על הדבר הקיים נקרא הידור, הדר. והידור הוא עד שליש (בבא קמא ט:). מעתה נימא, כמו שאצל הבורא ית"ש כשברא את כל הבריאה נקראו העולמות 'הדר' בערכו ית', כן הדבר כשהאדם מוליד בן ומקיים מצות פריה ורביה, שהולד הנולד הינו הדר ותוספת בערך אביו. ועל כן אפרים שענינו תוספת והידור הוא מלשון פריה ורביה, כי שני דברים אלו חד הם. והיינו דכתיב 'בכור שורו הדר לו'.

'בכור שורו הדר' מצד הידור הביכורים בשור, והוא הדר שנוסף באר"י

 

באופן אחר י"ל, בהקדים דברי המהרש"א (ח"א למס' ביכורים, פ"ג מ"ג) שכתב לבאר מש"כ במשנה (שם) שהבאת הביכורים היתה באופן של הידור, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב וכו'. וכתב המהרש"א שזה מרומז בקרא דידן, ׳בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו׳, היינו שהשור הדר הוא לו במצות ביכורים, והיו מקשטים את קרניו ושמים עליהם את הביכורים כמבואר שם. ולפי"ז נמצא שהפסוק לא מיירי על בכור אדם, אלא על ביכורי הצומח. ובמקום קרני השור מתגלה הדרו.

וכשנלך בדרך זו שההדר האמור בפסוק מיירי בפירות, נימא ששייך הדבר לארבעת המינים, לולב ואתרוג ג' הדסים וב' ערבות שהם שבעה, ושורשם בשבעת המינים שבהם נאמר דין ביכורים. כלומר, שורש ההדר שמתגלה בחג הסוכות, הוא האור של הביכורים ואור הראשית. וקדושת בכורי הצומח הם כקדושת בכור האדם ובכור בהמה שנתקדשו בעת יציאת מצרים כדכתיב בקראי (שמות יג, טו), ונאמר 'בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים', שאז נתקדשו הבכורות. אבל ביכורי הפירות נתקדשו רק בעת כניסתם לאר"י, שהרי רק שם נתחייבו במצוות ביכורים. וזה מתגלה בכוח יוסף, כדכתיב ביה 'בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו', הם הביכורים שהדרם הוא במקום קרני השור כדברי המהרש"א. וזהו ההדר הנוסף מכוחו של יוסף. והיינו טעמא למנהג ישראל לתלות את שבעת המינים בתוך הסוכה, כי זה ההדר שמתגלה במדרגת הביכורים מאיר בתוך הסוכה הנקראת הדר.

'שורו הדר' מורה על שני שרשי הקלקול, 'מלך הדר' מורה על שני שרשי התיקון

 

יתר על כן מצינו שכתב רבינו בחיי (ויקרא כב, כז) דבר נפלא. ידוע שיש שני שרשים כלליים לחטא. השורש האחד הוא חטא אדם הראשון, והשורש השני הוא חטא העגל. וכתב רבינו בחיי שזה סוד הפסוק 'בכור שורו הדר לו', נרמזו כאן שני החטאים השורשיים. החטא הראשון היה בעץ הדעת, והבאנו לעיל (אות ה) את דברי חז"ל שעץ הדעת אתרוג היה, והוא הנקרא פרי עץ הדר כמ"ש הרמב"ן (הובא שם). א"כ בתיבת הדר האמורה ביוסף נרמז חטא עץ הדעת שהיה באתרוג, פרי עץ הדר. ותיבת ׳שורו׳ מורה על חטא העגל שהיה בתבנית שור כמ"ש בקרא (תהלים קו, ר). ובהאי קרא דכתיב ביוסף נרמזו שני שרשי החטאים. עכת"ד.

אמנם לכאורה לא נרמזו אצל יוסף רק שרשי הקלקול, אלא רמוז גם כוח התיקון. וכמשי"ת. כי הנה רבותינו (זוה"ק נשא קכח.; עץ חיים שערים ח-ט) הרחיבו רבות בענין ז' מלכי אדום האמורים בסוף פרשת וישלח (בראשית לו, לא-לט). וכתיב התם בכל אחד מהם ׳וימלוך וימת׳ ׳וימלוך וימת׳, עד המלך השמיני מלך ׳הדר׳ שלא נאמרה בו מיתה, אלא כתיב ביה 'וימלך תחתיו הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב'. וראשית דבר מאי דכתיב ביה שם אשתו שייך לשמו שהוא 'הדר', וענינו ליישב ההדורים בין איש לאשתו כמו שביארנו (אות ה). עכ"פ, מתגלה בהדר שיש לו אישה, ומתגלה בו שהוא איננו מת. ועומק שני גילויים אלו מקבילים לשורש התיקון על שני החטאים. וכמו שיתבאר.

תחילת חטא אדם הראשון נעשה על ידי האישה, כאמור (בראשית ג, יב) 'האישה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל'. שורש הקלקול מתגלה מחמת האישה. לעומת כך בחטא העגל לא חטאו הנשים, והן לא נתנו מתכשיטיהן לעגל ולא עבדו אותו (תנחומא תשא יט; במ"ר כא, י). א"כ מה שנאמר במלך הדר שם אשתו, הוא שורש התיקון אל 'האישה אשר נתתה עמדי'. ומה שלא נאמרה בו מיתה הוא שורש התיקון לחטא העגל שמחמתו חזרה ונגזרה גזירת מיתה (עבודה זרה ה:). ומעתה זה שכתוב ביוסף 'בכור שורו הדר לו' מורה על מלך הדר שתיקן ז' מלכי אדום, ולעומת מה שנרמזו בהאי קרא בהדר ובשור שני שרשי הקלקול בחטא עה"ד ובחטא העגל, רמוז כאן מלך הדר שמתקן שני קלקולים אלו. וכמשנ"ת.

יוסף שטנו של עשו מתקן את שני החטאים השרשיים הרמוזים בברכתו

 

וידועים דברי חז"ל (תנחומא וישלח א) שיוסף הוא שטנו של עשו. ביאור הדבר, כוח הרע שבעשו הם ז' מלכי אדום שנאמרה בהם מיתה. כמו כן עשו הוא הבכור, ויש לו כוח מצד כך שהינו בכור. אך ביוסף נאמר 'בכור שורו הדר לו', כלומר שהוא מעורר את ההדר שבעשו, מלך הדר, ומכוח כך הוא מכניע אותו. וכן יוסף הוא הבכור, ומצד כך מכניע את עשו. ואת כוח הבכור וכוח הדר שבעשו לוקח יוסף לחלקו שלו, ועל ידי כן הוא מכניע את מציאותו של עשיו. ואת ז' מלכי אדום שמתו, ענין המיתה, הוא משאיר לחלקו של עשו.

ומעתה נימא שמה ששרשי מציאות החטאים מתגלים אצל יוסף אינו בגלל חסרון, אלא זו מחמת שיוסף מתקן שני חטאים אלו בכוח ההדר והבכור שבו. וזהו שורש ענין ההדר שגנוז בסוכה מכוח יוסף. ובחג הסוכות שהוא סיום ימי התשובה, אזי הזמן גרמא לעורר את שורשי התיקון של כל החטאים כולם, ולתקן אותם בכוחו של יוסף שהוא 'בכור שורו הדר לו', כוח ההדר שבסוכה. ולפי זה יתפרש ההדר מלשון חזרה ותשובה, ע"ד אמרם ז"ל 'הדרי בי'. והתיקון שמתגלה מכוח מדרגתו של יוסף אינו תיקון רק על החטאים הפרטיים כאו"א לפי עניינו, אלא הוא תיקון עמוק על שרשי החטאים כמשנ"ת. על שורש חטא אדם הראשון באתרוג, ועל שורש חטא העגל בשור. וכוח זה נתגלה בברכתו של יוסף, ולא הוזכר בו ענין השור וההדר מצד החטאים שבו, שהרי אינו קללה, אלא  בא לעורר בו את שורש התיקון של כל החטאים כולם.

הדר דיוסף הוא מלשון תשובה ותיקון החטאים, ונתגלה בסוכה בסוף ימי התשובה

 

ובדרך זו נמצא שענין ההדר במדרגתו של יוסף, הוא מלשון תשובה, והוא מדרגת תיקון. וע"ז נאמר 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים', שיציאת מצרים היא תיקון על הקלקול שנגרם בירידה למצרים, שאז חטא יוסף ויצאו הימנו י' טיפין כמו שדרשו חז"ל (סוטה לו:) עה"פ (בראשית מט, כד) 'ויפוזו מבין זרועי ידיו'. וכשהקב"ה מושיב את בני ישראל בסוכות בעת יציאת מצרים נתגלה התיקון והתשובה על ענין זה. ועל כן בא הציווי 'ולקחתם לכם ביום הראשון', שלקיחה זו הינה בידיים, כמו שהזכרנו לעיל (אות ד), ובאה לתקן פגם זה של 'ויפוזו מבין זרועי ידיו'. ובסוכה עצמה גם מצינו שורש קלקול זה, כמו שאמרו רבותינו (סוכה כח:) גבי גשמים שיורדים בסוכה, 'משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו', גשמים היורדים שלא בזמנם הם אור בלי כלי, כענין שז"ל שהוא אור שאין לו כלי, וז"ש 'שפך לו'. אבל בעת התיקון שמתגלה בסוכה מכוח מדרגתו של יוסף נעשו כלים לאותם הטיפין שיצאו, ועל כן מנענעים במיני צמחים הנקראים יר"ק, אותיות קר"י. זהו שורש התשובה שמתגלה בחג הסוכות, ענין הדר ותיקון מכוח מדרגתו של יוסף.

ז – דוד המלך

 

ידועים דברי חז"ל (עבודה זרה ד:) לגבי מעשה דדוד ובת שבע, שלא היה ראוי דוד לאותו מעשה, אלא כדי שיפתח פתח לבעלי תשובה, ועד כדי כך מגיע הדבר שדוד המלך נקרא בלשון חז"ל 'רבן של בעלי תשובה'. ועוד אמרו (סנהדרין קז.) 'ראויה היתה בת שבע לדוד המלך מששת ימי בראשית, אלא שאכלה פגה'.

שתי מדרגות 'הדר' בתשובה, מדרגת יוסף ומדרגת דוד

 

וביארנו לעיל (אות ו) ששורש ההדר דיוסף הוא במדרגת התשובה. ועתה נימא בה מילתא ביתר עומק, כי יש שתי מדרגות של תשובה, מדרגה אחת שייכת ליוסף, והמדרגה השניה שייכת לדוד. ושניהם מאירים בהדר הסוכה, כל אחד ובחינתו. וביארנו את מדרגת יוסף שהיא כוח ההדר דתשובה ותיקון, הן בחטא הראשון, חטא עץ הדעת שאתרוג היה, והן בחטא השני מעשה העגל. ויוסף מעורר את התיקון מכוח המלך השמיני מלך הדר שלא נאמרה בו מיתה.

אבל מדרגת התשובה בכוחו של דוד יש בה עומק נוסף. ויתבאר בהקדים דברי חז"ל (סוכה נג.) שסיברו אוזנינו בסדר שמחת בית השואבה בבית המקדש, ואמרו 'אלו ואלו אומרים, אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו'. אלו ואלו אומרים, הם צדיקים ובעלי תשובה כמבואר שם. והדבר תמוה, כי לכאורה סדר הדברים היה צריך להיות, שהצדיקים יאמרו 'אשרי מי שלא חטא', ובעלי התשובה יענו ויאמרו לעומתם 'מי שחטא ישוב וימחול לו'.

דוד לא שב על עצם המעשה רק על הפגם שנגרם, ושב למדרגת יחידה שלמעלה מהפגם

 

ולהבין זאת יש להקדים עומק נוסף בענין התשובה. ידוע שבנפש האדם ישנן חמישה מדרגות, וכלשון חז"ל (בר"ר יד, ט) שיש חמישה שמות לנפש: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. ויחידה שבנפש היא המדרגה הגבוהה ביותר, ושם אין הפגם יכול לנגוע לעולם, ומדרגת היחידה לא נפגמת משום חטא ועוון.

והנה ראויה הייתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית, אלא שאכלה פגה. 'פגה' היא משורש פגם. כלומר, דוד בתשובתו לא בא לשוב מעצם החטא, מעצם המעשה, כי הרי בת שבע היתה ראויה לו, ואכן נשארה אשתו עד יומו האחרון. אלא חפץ לשוב מן הפגם שנגרם על ידי המעשה הזה. ומשמעות תשובתו היא מלשון שיבה, ששב וחזר ממקום הפגם אל המקום שלמעלה מהפגם, מקום היחידה שבנפש. על כן נקרא רבן של בעלי תשובה, כי בתשובתו טמון גילוי על כל בעלי התשובה, שיש מקום בנפשם שלא נפגם.

 

ומקובל אצלינו מרבותינו (ראה עץ חיים ש"ט פ"ב) שישנן שלוש מדרגות בענין החטא. יש אופן שהחטא הוא מיתה גמורה, כדכתיב (בראשית ב, יז) 'ביום אכלך ממנו מות תמות'. ויש אופן שעל ידי החטא יורד ממדרגתו, שהוא גם בחינת מיתה כמ"ש בזוה"ק (נשא קלה:) 'מאן דנחית מדרגא קדמאה דאית ביה, מיתה קרינן ביה'. והאופן השלישי הוא שעל ידי החטא נגרם פגם בלבד. דוד המלך שהוא רבן של בעלי תשובה, בא לתקן את הפגם שאכלה פגה. ושורש תיקון הפגם הוא בהעמיקו בנפשו להידבק במדרגת יחידה שבנפש, שמדרגה זו מעולם לא חטאה, ושם אין הפגם יכול לגעת.

במדרגת יוסף יש חטא וחזרה בתשובה, במדרגת דוד ששב אל היחידה מתבטל החטא וכלא היה

 

והנה כתיב (קהלת ז, כ) 'אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא'. ועל זה נצטוינו במצות הסוכה, שמצותה דייקא בגידולי קרקע הבאים מן הארץ, והיינו שבאים לתקן ענין זה ש'אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא', לכן כוח הסיכוך של הסוכה שהיא ענין התשובה נלקח מן הארץ עצמה. הארץ שחטאה שבה ומכפרת את החטא על ידי סכך הסוכה, ואז יתפרש 'הדר' מלשון חזרה בתשובה. אכן זו מדרגתו של יוסף, שיש חטא ונפילה, וכנגדו יש תשובה. אבל מדרגתו של דוד היא לחזור למקום הפנימי בנפש שהחטא מעולם לא נגע שם, ויבוקש שם את העוון ואיננו. ולפי זה יתפרש 'הדר' מלשון חזרה אל המקום אשר היה שם מתחילה, והיא מדרגה נוספת בענין התשובה. מדרגתו של דוד.

במדרגת דוד גם בעלי התשובה אומרים אשרי שלא חטא כצדיקים גמורים

 

מעתה היינו דאמרן 'אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא', ואף בעלי התשובה אמרו כן. ואם תיקשי לך, איך יכול מי שחטא לעמוד ולומר 'אשרי מי שלא חטא'. והביאור, כי תשובתם באה מן המקום הזה אשר לא היה שם חטא כלל, והתשובה נגעה בעומק נפשם, המקום שאין לו שייכות לחטא כלל. ומצד מדרגה זו אמרו אשרי מי שלא חטא. ומאידך גיסא, גם הצדיקים אמרו 'ומי שחטא ישוב וימחול לו', כי גם מי שנמצא במדרגה של צדיק מעיקרא, אבל פגם בוודאי יש בו. וכמו הפגם שהיה בדוד בבחי' 'אכלה פגה של דוד', ומצד פגם זה יכול גם הצדיק לומר 'מי שחטא ישוב וימחול לו'. אם כן, מכח הגילוי הזה של שורש התשובה נקרא דוד 'רבן של בעלי תשובה'. ומי שזה כל חטאו, אז החטא שלו יש בו ניצוץ של הדר.

כל חטאו של דוד הוא לגלות מדרגת 'הדר', שיבה אל השורש

 

ואמרו חז"ל, לא היה ראוי דוד לאותו מעשה אלא לפתוח פתח לבעלי תשובה. ביאור הדבר, לעולם הכלל הוא 'האומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו' (יומא פה:), בשעת החטא אין תשובה, אין הדר. אבל דוד המלך גם בעת חטאו לא היה ראוי למעשה זה, אלא כדי לפתוח פתח לבעלי תשובה. נמצא שיסוד כל חטאו הוא כוח התשובה. ואם כן החטא עצמו נקרא הדר, שמגלה את כוח התשובה והחזרה לשורש. ופנימיות האור הזה, ה'הדר' הזה, מאירה בסוכה. וגם על פי פשטות הדברים לא היה כאן חטא כלל, שהרי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו (כתובות ט:), לכן מעשה דבת שבע לא שייך למציאות של חטא כלל, אבל מ"מ נעשה פגם כדי לגלות את אור התשובה הטמון בו. וזו מדרגת ההדר, מדרגת התשובה בשורשה שמתגלה על ידי דוד.

ח – שבעת הרועים

תכלית ענין הדר הסוכה הוא החזרה לשורש

 

והשתא דאתינא להכי נמצא ששלימות האור העליון שמאיר בסוכה, שמלובש בשבעת הרועים שבאים לתוך הסוכה, הוא ענין ה'הדר' בכל הפירושים דאיתנהו ביה.

ותכלית ענין ההדר הוא שהעולם כולו חוזר בחזרה לשורשו, וכדחזינן בדברי הגמרא הידועים (עבודה זרה ג.) שלעתיד לבוא יבואו האומות לתבוע את שכרם, ויתן להם הקדוש ברוך הוא מצוה קלה וסוכה שמה ובה יכשלו כמבואר שם. הרי לן שהמעבר מהעולם הזה אל העולם הבא מוכרח שיעבור דרך מצות סוכה, ולכן כשאומות העולם רוצים לקבל שכר העוה"ב בהכרח שיקיימו מצות סוכה. כי ענינה של הסוכה הוא השיבה אל השורש, השיבה מעוה"ז לעוה"ב. והוא הוא פנימיות ענין ההדר שמתגלה בה.

מדרגת דוד ומשיח היא חזרה אל המקום שלא נפגם מעולם

מדרגת הדר זו מתגלה מכוח הארתו של דוד המלך, שהוא שורש משיח, והוא מגלה שבמצות סוכה מונח 'הדר', להחזיר את כל הבריאה כולה בחזרה לשורשה, וכמו שמשיח שיחזיר את כל העולם לשורשו. וחזרה זו אל השורש היא לא מצד קלקול שנתקלקל גרידא וצריך תשובה כפשוטו, אלא אף מצד מה שנעשה פגם בלבד, והתשובה על הפגם היא תשובה במדרגתו של דוד המלך, וכמו שביארנו שענינה הוא הארה של תשובה מאותו מקור שמעולם לא נפגם. ומדרגת התשובה הזו איננה תשובה על החטא, אלא רק להשיב כל דבר לשורשו.

שבעת הרועים יורדים למקום הנמוך, כדי לשוב משם בתשובה גדולה

 

הדבר נפלא מאד, כי במדרגת התשובה הזו ככל שהדבר מתרחק משורשו אז התשובה שלו גדולה יותר, ואם לא נתרחק כ"כ מן השורש אזי התשובה קטנה יותר.

שבעת הרועים שמגיעים לסוכה באים להאיר את אור התשובה בתוך הסוכה, ואור התשובה מאיר בכל תוקפו. לכן יורדים הם למקום הנמוך ביותר, לעולם התחתון ביותר, שעליו נאמר 'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים' וכמשנ"ת לעיל (אות א). ומן המקום הזה דווקא עולה תשובתם עד שמי רום, כי חוזרים בחזרה לשורשם ואל ביתם הרמתה. והתשובה הזו גדולה עד מאד.

זהו אור התשובה שמאיר ע"י שבעה רועים שיורדים בכל שנה ושנה, ופשיטא שאין להם כבר חטא בפועל, והם יורדים אל הסוכה העומדת בארץ, בעולם החומר השפל מכל, ושוהים בה כאורח נטה ללון בחי' אושפיזין, ולאחר מכן הם חוזרים בחזרה לשורשם, ובזאת משפיעים הם את עומק אור התשובה בתוך הסוכה.

ענין 'הדר' בירידה מלשון מים, ענין 'הדר' בעליה מלשון חזרה

 

וכמו שביארנו בארוכה, לכל אחד משבעת הרועים יש בחינה ומדרגה מסוימת בענין 'הדר'. אבל כלליות כולם נמצאת במדרגת ההדר שהוא מלשון תשובה וחזרה אל השורש, שכולם חוזרים ומתעלים לשורשם. וזה האור הנורא שמתגלה בהדר הסוכה. ירידתם מעילא לתתא היא ענין 'הדר'  מלשון מים כדאיתא בגמרא, והמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך כמשנ"ת בארוכה (אות א), אבל העליה מתתא לעילא היא בגדר הדר מצד החזרה אל השורש, והיא שלימות ההדר דתיקון

והסוכה נקראת דירת עראי, וכבר הזכרנו שערא"י בגימטריא אפ"ר, ודבר שנשרף באש הופך לאפר, האש עולה מעלה מעלה והדבר נשאר במדרגה של אפר. זו שלימות התשובה העולה מעלה מעלה שמתגלה במדרגת הסוכה. וחג הסוכות הוא החתימה של ימי התשובה, ובו היו אומרים 'אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו'. וזה שלימות ועומק ההדר שמתגלה תחת צל סוכה בחג הסוכות.