סוכת דוד

"ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת וגדרתי את פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם" (עמוס ט יא) וכך נהגו ישראל (ע"פ מנהגי וורמייזא) לומר בחג הסוכות לאחר ברכת המזון "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". דוד הוא השביעי באושפיזין של חג הסוכות, אבל הנביא רומז בלשונו שדוד המלך שייך לכל ענין חג הסוכות עד שהסוכה עצמה נקראת על שמו "סוכת דוד הנופלת".

ויעקב נסע סוכתה

פעם ראשונה שמצאנו בתורה את שורש הסוגיה של סוכות, הוא במה שנאמר (בראשית לג יז) "ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות". ומחמת כן חג הסוכות עומד כנגד יעקב אבינו כמו שאומר הטור (או"ח סימן תיז) "לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות, פסח כנגד אברהם דכתיב 'לושי ועשי עוגות' ופסח היה. שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק. סוכות כנגד יעקב דכתיב 'ולמקנהו עשה סוכות'".

האבות הקדושים העמידו את כלל ישראל, אבל יצא מהם גם פסולת כמו שאמר יעקב אבינו (פסחים נו א) "שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו", מיעקב אבינו לא יצאה פסולת להדיא שהרי נולדו ממנו י"ב שבטי י-ה, אבל יש פנים אחד של פסולת שמקביל ליעקב אבינו בדקות, זהו בחינת עמלק שנקרא "זד יהיר לץ שמו" ה'לץ' של עמלק הוא הפך ה'צל' של יעקב אבינו המתגלה בסוכה.

בפנים דקות יותר המציאות של פסולת שיוצאת מיעקב אבינו מתגלה בתוך הי"ב שבטים עצמם, עד שנאמר באחי יוסף (בראשית לז ד) "ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלום", שנאה זו היא הפסולת שנמצאת בשבטים עצמם וכל זה בא מתוך שהיו מבזים את בני השפחות (רש"י בראשית לז ב).

שורש הפסולת שנתגלתה בביתו של יעקב באה מתוך זה שנשא יעקב ב' אחיות, על אף האיסור שמפורש בקרא (ויקרא יח יח) "ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה". מעיקרא לאה הייתה שייכת לעשו כדברי הגמרא (בבא בתרא קכג א) ורחל הייתה בחלקו, ובכל אופן נטל יעקב חלקו וחלק עשו בנושאו ב' אחיות הפך מה שכתוב בתורה.

וכתב הרמב"ן (בראשית כו ה) "הנראה אלי מדעת רבותינו, שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש, ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה. ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות" שמירת התורה של אברהם וזרעו הייתה רק בארץ ישראל, ועל כן בחוץ לארץ נשא יעקב אבינו ב' אחיות ומיד בחזרתו לארץ ישראל מתה רחל כמו שאמר יעקב אבינו (בראשית מח ז) "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה".

תחילת ושורש הפגם בבית יעקב מתחיל בזה שהוא נשא ב' אחיות ונעשה צירוף שלא יכול להצטרף, מתוך זה נעשה הבדלה בין בני לאה לבני רחל, כמו שנאמר שכל השבטים מלבד בנימין שנאו את יוסף עד ש"ולא יכלו דברו לשלום", זה שורש "סוכת דוד הנופלת" כיון ששורש הסוכה מיעקב היא באה, על כן ה'סוכה' חסירה ואינה שלימה.

זהו שנאמר עם בואו של יעקב לשכם "ולמקנהו עשה סכות" כיון שעיקר הפגם בנשיאת ב' אחיות התראה בכניסה לארץ כמו שנתבאר בדברי הרמב"ן עד שרחל הוצרכה למות באופן של "ויהי בהקשתה בלדתה" (בראשית לה יז), לפיכך הסוכות הללו שבנה יעקב אבינו בחזרתו לארץ ישראל אינן יכולות להתקיים, ועל זה אנו מתפללים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת" מלשון עובר שנפל ומת, כמו שאומרים רבותינו (עץ חיים של"ט פ"ח) "ואם היתה יולדת היתה מתה בלדתה בסוד ויהי בצאת נפשה כי מתה כי בנימין לקח אותו החלק עצמו הנשאר באמו שהוא הנפש שלה ממש ובלדתה אותו יצאה נפשה ממש ואז מתה והבן זה".

לא היה שייך שיתקיימו רחל ובנימין בבת אחת; או שבנימין יפול וימות או שרחל תתקשה בלידתה ותמות. לפיכך, מיתת רחל בעומק הייתה בבחינת 'נפל' כיון שהיא מתה במקום בנימין, זה העומק הדק של ה'סוכה' של יעקב אבינו ש'נופלת' בכניסה לארץ.

החזרה של יעקב אבינו לארץ ישראל מעמידה חסרון ופגם בבית יעקב, שלא שייך שיהיה יעקב נושא ב' אחיות, ועל כן "מתה עלי רחל בדרך" ומתוך זה בנה יעקב אבינו ב' סוכות, כמו שנאמר "ולמקנהו עשה סכות" לשון רבים, אלו הם ב' בחינות הסוכות: סוכת לאה המתקיימת וסוכת רחל הנופלת, אותו הפגם שעל ידו מתה רחל בחזרתו לארץ ישראל עד שנפלה סוכתה, הוא עצמו בנה את הסוכה המתקיימת של לאה.

מירב ומיכל

ראינו ששורש ה"סוכה הנופלת" מתראה אצל יעקב אבינו שנשא ב' אחיות עד שסוכת רחל נופלת ובזה עצמו מוקמת סוכת לאה, כמו כן מצינו בגמרא (סנהדרין יט ב) שזה היה שורש הפגם ב"סוכת דוד הנופלת", "שאלו תלמידיו את ר' יוסי היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן? אמר להן, מיכל אחר מיתת מירב נשאה. ר' יהושע בן קרחה אומר, קידושי טעות היו לו במירב, שנאמר (שמואל ב ג יד) 'תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים'. מאי תלמודא אמר רב פפא מיכל אשתי ולא מירב אשתי". דוד המלך נוגע בעומק אותה נקודה של נשיאת ב' אחיות שהייתה אצל יעקב אבינו.

אליבא דר' יוסי דוד המלך נשא ב' אחיות זו אחר זו, כיון שמתה מירב נשא את מיכל. אבל אליבא דר' יהושע בן קרחה קידושי טעות היו לדוד במירב ועל כן הוא נשא את מיכל אחותה, אבל כמו שהגמרא ממשיכה ומבארת שהיה ויכוח בין שאול לדוד אם אותם הקידושין היו קידושי טעות[א], ואליבא דשאול דוד אכן נשא ב' אחיות, אם כן בעומק הזך שבדבר יש צד מסוים שדוד המלך קידש שתי אחיות - מעין יעקב אבינו שנשא את לאה ורחל. 

בעומק, הדברים מתאימים ביותר, שהרי מעיקרא לאה הייתה שייכת לחלקו של עשו ורחל לחלקו של יעקב (בבא בתרא קכג א)[ב]. כאשר נפגשו יעקב ועשו אמר עשו "יש לי רב" ויעקב ענהו "יש לי כל" (בראשית לג ט-יא) הרי לנו שחלקו של עשו מלשון "רוב" הוא וחלקו של יעקב מלשון "כל" הוא, אלו הן ב' האחיות "מירב"  הגדולה[ג]  היא בבחינת חלקו של עשו ועל כן היא קרואה "מירב" מלשון "יש לי רב", ואילו מיכל  הצעירה  שייכת לחלקו של יעקב וזהו שמה מלשון "יש לי כל".

ואף אליבא דר' יהושע בן קרחה שקידושי מירב היו קידושי טעות, מתראה עומק הדבר אצל יעקב אבינו שמעיקרא חשב שנשא את רחל ובבוקר ראה שהיא לאה; בדקות, קידושי לאה היה בהם צד של קידושי טעות כי הרי באמת היא שייכת לחלקו של עשו ולא לחלקו של יעקב, ואף צד מסוים של איסור יש בכך שהוא חושב באשה אחרת. אבל מכל מקום זה ברור עד מאוד, שדוד מצטרף לסוכת יעקב אבינו כיון שאף הוא נוגע בסוגיא של נשיאת ב' אחיות[ד].

סוכה היא בחינת "מי" כמו שאומרים רבותינו[ה], סוכת מירב לא התקיימה כיון שהיא באה מחלקו של עשו שאמר "יש לי רב" אבל סוכת מיכל התקיימה שהיא חלקו של יעקב מלשון "יש לי כל", בבחינה מסוימת כמו שהוזכר דוד קידש אף את מירב ובזה מתראה שורש הפגם הדק מעין זה שיעקב לקח את לאה שהיא חלקו של עשו.

על כן אנו מתפללים "ופרוס עלינו סוכת שלומך, סוכת רחמים ושלום", יעקב בנה סוכות אבל לא התגלה בו סוכת שלום כיון שהוא נשא גם את לאה וגם את רחל, בעקבות כך נאמר אצל אחי יוסף "וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום", בסוכת יעקב אבינו יש פגם ב'שלום', ועל כן גם אצל דוד נראה מעין אותה הבחנה שחסר בסוכתו ה'שלום' כיון שקידש ב' אחיות, את מירב ומיכל וזה נקרא "סוכת דוד הנופלת".

סוכת שלום

אבל בדקות יותר, זה מה שנאמר בגמרא (ברכות סד א) "ואמר רבי אבין הלוי, הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום, שהרי יתרו שאמר לו למשה (שמות ד יח) 'לך לשלום' עלה והצליח, דוד שאמר לו לאבשלום (שמואל ב טו ט) 'לך בשלום' הלך ונתלה", כלומר אצל דוד עצמו ובזרעו היוצא ממנו לא התגלה השלום האמתי, אמירת 'בשלום' מחלקת את השלום לב', שלום שמתחלק לשניים הוא שלום ששייך למציאות של מות, למדנו שבאופן של חסרון התראה השלום אצל דוד המלך ואצל יעקב אבינו.

זה שמו של אבשלום שהשלום שבו בא מכח אביו, מלשון 'אב' - שיש בו - 'שלום', אבל אליבא דאמת הפגם בא מדוד עצמו אל אבשלום מה'בשלום' שאינו שלם בתוכו, וכל זה היה מפני שבמלכותו של דוד לא היה שלום גמור.

שנינו במסכת אבות (פ"ג מ"ב) שצריך לשאול בשלומה של כל מלכות "רבי חנינא סגן הכהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות", אבל אצל דוד לא התגלה השלום של המלכות באופן השלם כמו שאומרת הגמרא (שבת נו ע"ב) "בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה", כיון שלא היה שלום במלכותו של דוד נעשה חלוקה בעם ישראל שירבעם ימלוך על עשרת השבטים ורחבעם על שני שבטים.

כל זה נעשה מחמת שאצל דוד לא התגלה ה"סוכת שלום" ואף ירבעם שחטא והחטיא את ישראל חלק מהפגם שלו היה שביטל את ישראל ממצוות סוכה כמו שמאריך הרמב"ם באגרת תימן על ביטול מצוות סוכה ומביא את ירבעם בן נבט כדוגמה "אבל ירבעם בן נבט שחיק עצמות יענש על העגלים שחטא בהם והחטיא את ישראל וכמו כן יענש על שבטל מצות סוכה בסוכות".

סוכה ומערה

בעומק יותר, דוד המלך שורשו ממעשה לוט ובנותיו שנתחבאו במערה ויצא מהם עמון ומואב, כמו שאומר המדרש (ב"ר מא ד) "אמר רבי יצחק מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו, בסדום". מעשה זה של לוט ובנותיו היה במערה וזה סוד סוכה, כיון שכל סוכה עניינה הוא מלשון דבר הסוכך שנמצא מעל, יש אופן של כיסוי גמור ורגיל שזה בחינת בית ויש כיסוי שהוא בחינת סוכה.

יש כמה וכמה פנים לבאר ההבדל בין בית לסוכה, הכתוב אומר (תהלים כז ה) "כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו", הכניסה לסוכה הוא לשם הצפנה בשונה מהבית, אף על פי שגם בבית עושים "מילתא דצניעותא" אבל עיקר עניינו של הבית הוא מקום לגור בו, מאידך הסוכה נועדה להציל כמו שאומר הכתוב (ישעיהו ד ו) "וסכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר", על שם כן נקראת הסוכה שבאה להציל - מערה, מלשון 'מִרָעה' ולכן ברחו לוט ובנותיו מפני הרעה שהייתה בהפיכת סדום אל המערה.

כלומר, בעומק המערה הוא שורש הרעה, ולשם בורחים מפני הרעה מפני שבמערה הרע עדיין נעלם. וכן מצינו שדוד המלך ברח למערה מפני שאול (תהלים נז א) "למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה" וכן "משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה" (שם קמב א), לפי זה מתפרש לנו שלא במקרה בורח דוד אל הסוכה כמו שנאמר "כי יצפנני בסכה ביום רעה" (שם כז ה) וגו', כיון שבבריחה זו הוא נכנס אל השורש העליון של הסוכה הנקראת 'מערה' שענינה להגן ולהציל מפני הרעה.

הגמרא (סנהדרין קז א) אומרת "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים וכתיב (שמואל ב ה ה) 'בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים' וגו' והני ששה חדשים לא קחשיב, שמע מינה נצטרע", אותם ששה חדשים שלא נחשבו ממלכותו כיון שנענש בצרעת ישב בהם דוד בחברון ששם נמצאת מערת המכפלה, זה השורש של דוד המלך שבורח וניצל באופן של מערה.

רמז לדבר, מערת המכפלה נקראת כך כמו שאומרת הגמרא (עירובין נג א) "רב ושמואל חד אמר שני בתים זה לפנים מזה וחד אמר בית ועליה על גביו, וכו', מכפלה שכפולה בזוגות (בראשית לה כז) 'ממרא קרית ארבע' א"ר יצחק קרית הארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה", כלומר יש בה ד' אנשים וד' נשים, זה אותיות ד' ו' ד'.

דוד מלך בחברון ובירושלים, בחברון נתגלתה בו בחינת ה'מערה' שממנה שורש יצירתו כמו שהוזכר לעיל במעשה לוט ובנותיו, כמו כן ה'מערה' היא מקום בריחתו של דוד ולפיכך הוא מלך בחברון ששם נמצאת 'מערת המכפלה'. לאחר מכן מלך דוד בירושלים ששם מקום בית המקדש שעליו נאמר (תהלים עו ג) "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון", ובמדרש תהלים (עו) איתא "אמר רבי ברכיה מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה בירושלים כביכול שהיה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון מלפני שיהו בני עושין רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי שנאמר 'ויהי בשלם סוכו ומעונתו'. כיון שגרם החטא מה כתיב (איכה ב ו) 'ויחמוס כגן סוכו שיחת מועדו' מקום שהיה מתוועד בתפלה", הרי לנו שדוד המלך מלך בחברון בבחינה של 'מערה' ובירושלים בבחינה של 'סוכה'.

דירת עראי

בית המקדש נקרא סוכה לפי פשוטו; כיון שבעת חורבנו מתגלה שהיה כאן רק 'דירת עראי' בבחינת סוכה, אמנם בעומק, זה שורש בנייתו לעתיד לבוא, כמו שהתבאר ביעקב אבינו שאותה סוכת רחל הנופלת הקימה את סוכת לאה, דבר זה מתגלה גם כן אצל דוד מלכא משיחא מחמת שהוא קידש שתי אחיות כמו שהתבאר לעיל.

אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה לקבורה, וכמו כן יעקב אבינו כאשר הוא בא לארץ ישראל נאמר (בראשית לג, יט) "ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה", צורת הקנין בארץ ישראל הוא באופן של סוכות ודירת עראי לקבורה.

בעומק, הבית הוא דירת קבע בשונה מהקבר שהוא דירת עראי, כיון שאנחנו מאמינים בתחית המתים שאז יקיצו וירננו שוכני עפר ולא יהיה צורך בקבר אלא בבית, גם מה שמוריש האדם ליורשיו עתיד לחזור אליו כשיקיץ לעתיד לבא, אבל הקבר אינו אלא דירת עראי באופן זמני עד תחית המתים.

מערת המכפלה ובית המקדש הם שתי קצוות, מערת המכפלה היא 'מערה' בבחינת דירת עראי שראויה לקבורה ואילו בית המקדש הוא בית ודירת קבע כמו שנאמר "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תהלים עו, ג).

דוד מלך בחברון שבע שנים, שזה שבעת ימי הסוכות, אבל שם הוא מצטרע שישה חדשים וזה חסרון בעומק הסוכה עד שהיא נופלת ועל שם כן אומר הנביא "סוכת דוד הנופלת".

אצל יעקב אבינו נאמר שעשה סוכות לשון רבים, לעיל הזכרנו שיש שתי בחינות של סוכות יש סוכה המתקיימת של לאה ויש סוכה הנופלת של רחל, אבל בפנים נוספות רש"י (בראשית לג יז) מביא מדברי חז"ל (מגילה יז א) שיעקב אבינו "שהה שם י"ח חדש, קיץ וחורף וקיץ; סכות קיץ, בית חורף, סכות קיץ", אלו הם שתי סוכות שעשה יעקב אבינו ע"ה. אבל דוד המלך היה בסוכה רק באותם ששה חדשים שנצטרע, ועל כן היה לו רק סוכה אחת ולא ב' סוכות, זה מדרגת "סוכת דוד הנופלת" כיון שהיה לו רק סוכה אחת שנפלה ולא זכה לסוכה השניה המתקיימת.

סוכת דוד הנופלת באה מכח זה שהוא נשא את מירב, שורש הנקבה שאינה שלימה זה בחינת מירב גימטריה רנ"ב אברים שיש לאשה, זה צד הקלקול בסוכת דוד שעל כן היא נופלת, אבל כמו שהוזכר לעיל בית המקדש גם נקרא סוכה כמו שאומר דוד המלך בתהלים (עו ג) "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" ושם נתקנה סוכתו של דוד המלך כמו שאומרת הגמרא (שבת ל א) "דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים פו יז) 'עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו' אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם מחול לי על אותו עון אמר לו מחול לך אמר לו עשה עמי אות בחיי אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע, כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה, וכו', כיון שאמר (דברי הימים ב ו מב) 'ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך' מיד נענה באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון", דהיינו חטא בת שבע.

בעומק אומרים רבותינו[ו] שדוד המלך חטא במידה השביעית שנקראת 'בת' והיא 'שביעית', לענייננו הוא היום השביעי של חג הסוכות ובעומק אע"פ ש"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (שבת נו א) אבל צד נפילה מסוימת יש לדוד בבת שבע, וכמו שכתבו התוס' דלא חטא היינו באשת איש, ומחמת כן נפלה "סוכת דוד".

בת שבע

הגמרא אומרת (סנהדרין קז א) "ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא אתא שטן אידמי ליה כציפרתא פתק ביה גירא פתקה לחלתא איגליה וחזייה מיד (שמואל ב יא ג) וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה". דוד עלה אל הגג ומשם הוא ראה את בת שבע שהייתה על הגג שלה, זה בחינת הסוכה, ודרכם היה לעשות סוכה בגג, כדלהלן.

הסוכה עשויה מדפנות וגג, כמו שאומרים רבותינו[ז] יש סוכה שדפנותיה עשויות כאות ס' ויש שדפנותיה כמו כ' ויש שדפנותיה כמו ה' שתי דפנות כהלכתן ושלישית אפילו טפח, אבל בכל הסוכות יש גג שהוא עיקר שם סוכה. אלו הם ששת הצדדים של הסוכה: הסוכה עצמה שעל גבי קרקע, ד' דפנותיה והסכך שעל גבה.

יש בחינה שהשביעי שבחג הוא החלל של הסוכה, אבל יש פנים אחרות שהשביעי שבחג נמצא על הגג וזה הכוונה שהשכינה שורה על הסוכה כמו שאומרת הגמרא (סוכה ט א) "כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה", וכן מצינו שהיו בונים את הסוכות על הגג כמו שכתוב בנחמיה (ח טז) "ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו" וכן בגמרא בעבודה זרה (ג א) "מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו".

חטא בת שבע נעשה בגג וזה שורש סוכת דוד הנופלת, בבחינת השביעי שבסוכה השייך אל הגג דווקא. וכן חזי' בענשו דכתיב: "ויטו לאבשלום האהל על הגג ויבא אבשלום אל פלגשי אביו לעיני כל ישראל " (ש"ב טז כב), והיתה זו עצת אחיתופל שנאמר בו 'לך בשלום', ובת שבע היתה נכדתו של אחיתופל, ועל עונש זה נאמר לדוד 'הנה אנכי מקים עליך רעה מביתך' (ש"ב יב יא). וחטא זה התכפר לו דווקא בכניסת הארון לבית המקדש, כמו שאומרת הגמרא (שבת נו א) "כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה, וכו', כיון שאמר (דברי הימים ב ו מב) 'ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך' מיד נענה באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון".

הגמרא בסוכה (ה ע"א וע"ב) לומדת בהוה אמינא שסוכה צריכה חלל עשרה טפחים או מהארון שגובהו תשעה וכפורת טפח או מהכרובים שהיו סוככים בכנפיהם על הכפורת והיה שם חלל של עשרה טפחים, למסקנא הרי זה הלכה למשה מסיני אבל מדברי הגמרא בתחילתה מבואר ששורש הסוכה ושורש הארון אחד הם.

זהו שכאשר נכנס הארון לבית קדשי הקדשים ידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון, בעומק, הארון נכנס לקודש ולאחר מכן לבית קדשי הקדשים אלו הם שתי בחינות הסוכות, אחת המתקיימת ושניה שאינה מתקיימת: אצל יעקב זה היה סוכת לאה שהתקיימה וסוכת רחל שנפלה, אצל דוד המלך סוכת מיכל התקיימה בבחינת יש לי כל וסוכת מירב לא התקיימה, ובהקבלה למקום מלכותו ז' שנים שמלך בחברון עד שנצטרע מכח מעשה של בת שבע זה סוכה שאינה מתקיימת ומחמת כן נחסר לו ששה חדשים כמו שהוזכר לעיל, מאידך אותם ל"ג שנים שמלך בירושלים זה בחינת סוכה המתקיימת.

כשעולה דוד המלך מחברון לירושלים נקרא שנתכפר לו אותו עון, סוכת חברון היא בבחינת מערת המכפלה שעליה נאמר "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיה כו יט), ועל המערה הזו התנגד עשו כמו שידוע (סוטה יג א), חברון הוא המקום הפחות ביותר שיש בארץ ישראל, מקום של טרשים שנועד לקבורה (כתובות קיב א), אבל כאשר מתגלה זכותו של דוד המלך נפתחים השערים והארון נכנס לבית קדשי הקדשים. וביותר, אין כאן רק פתיחה של השערים אלא התגלה שחברון עלתה למדרגת ירושלים, ומלכות בית דוד נכללת בירושלים בכלל ובבית המקדש בפרט עד לבית קדשי הקדשים שלשם נכנס הארון בזכותו של דוד, בכהאי גוונא שמקום שוכני העפר בחברון עולה ומצטרף על ידי דוד לירושלים מתגלה ה'חי' שזה ראשי תיבות חברון ירושלים, זה שורש התיקון של סוכת דוד המלך כמו שכתוב "ויהי בשלם סוכו", הסוכה השלימה במדרגת בית המקדש.

בעומק, הנבואה ש"ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת" (עמוס ט יא) והנבואה שבית המקדש עתיד להבנות מאש כמו שנאמר בגמרא (בבא קמא ס ב) "אני הציתי אש בציון שנאמר ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה ואני עתיד לבנותה באש שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה" אינם שני בניינים נפרדים, אלא בניית המקדש היא גופה הקמת סוכת דוד הנופלת.

שלימות התיקון של מדרגת בית המקדש מתראה בגגו, כמו שאומרת הגמרא (תענית כט א) "תנו רבנן משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידן ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו רבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים יהיו מפתחות מסורות לך וזרקום כלפי מעלה ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם והם קפצו ונפלו לתוך האור ועליהן קונן ישעיהו הנביא (ישעיהו כב א) משא גיא חזיון מה לך איפוא כי עלית כולך לגגות תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה". תמיד "גמירי דמיהב יהבי מישקל לא שקלי" (שם כה א) אבל על גג בית המקדש יצאה יד ולקחה את המפתחות, כאן מתראה שלימות התיקון של מדרגת בית המקדש הוא מקום הסוכה הפנימית שלשם מצטרפת סוכתו של דוד המלך[ח].

בתחילה סוכתו של דוד שייכת לחברון ושם היא נופלת בבחינת מערה ושוכני עפר, אבל כאשר היא מצטרפת למדרגת ירושלים עיר הקודש עד שהיא משתייכת לפנים של הדבר לקדש הקדשים שבו נאמר "זה שער השמים" (בראשית כח, יז) מקום שהתפילות עולות שם, בזה סוכת דוד מתקיימת ומתתקנת.

בר נפלי והנפילים

"אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי אמר ליה מאן בר נפלי א"ל משיח משיח בר נפלי קרית ליה א"ל אין דכתיב (עמוס ט יא) ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" (סנהדרין צו ב), למדנו שהמשיח עצמו נקרא 'בר נפלי' מחמת ש"סוכת דוד" נופלת.

המקום הראשון שנאמר בו ענין נפילה בתורה הוא בסוף פרשת בראשית, "ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם. ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, וכו', הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם" (בראשית ו א-ד).

מצינו כמה פירושים מי הם "בני האלהים": רש"י מפרש "בני השרים והשופטים, דבר אחר בני האלהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום אף הם היו מתערבים בהם כל אלהים שבמקרא לשון מרות וזה יוכיח (שמות ד) ואתה תהיה לו לאלהים (שם ז) ראה נתתיך אלהים". ומצינו במדרש (ילקוט שמעוני בראשית מד) "שאלו תלמידיו את רב יוסף מהו עזאל א"ל כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה היה הקב"ה מתעצב מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבונו של עולם הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך מה אנוש כי תזכרנו א"ל ועולם מה יהא עליו א"ל רבונו של עולם היינו מסתפקין בו א"ל גלוי וידוע לפני אם אתם שרויין בארץ היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך א"ל רדו ותדורו עמהן מיד קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן, וכו', מיד שגר מטטרון שליח לשמחזאי וא"ל עתיד הקב"ה להחריב עולמו ולהביא מבול לעולם מיד עמד בבכי והיה מצטער על העולם ועל בניו, וכו', שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ ראשו למטה ורגליו למעלה ועדיין הוא תלוי בתשובה, עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים איל אחד לה' שיכפר על ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה".

אותם המלאכים קטרגו על בני האדם ומחמת כן ירדו למטה לארץ וחטאו בבנות האדם, בעומק כך היה עם דוד המלך כמו שאומרת הגמרא (סנהדרין קז א) "אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל אמר לפניו רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי אמר לפניו רבש"ע בחנני ונסני שנאמר (תהלים כו ב) בחנני ה' ונסני וגו' אמר מינסנא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה", דוד התנסה בבת שבע ובני האלהים התנסו בבנות האדם.

בבריאת העולם התייעץ הקב"ה עם המלאכים אם לברוא את האדם ואז קטרגו אותם המלאכים ואמרו "מה אנוש כי תזכרנו" (תהלים ח ה) כמו שהוזכר במדרש, לאחר שירדו אותם המלאכים שמחזאי חזר בתשובה עד "שתלה את עצמו בין שמים לארץ ראשו למטה ורגליו למעלה ועדיין הוא תלוי בתשובה", שמחזאי הוא שורש ל"בינונים תלויין ועומדין מראש השנה עד יום הכיפורים" (ר"ה טז ב) וכנגד עזאל שלא חזר בתשובה אנו שולחים ביום הכיפורים שעיר לעזאזל, הפסולת שניתנת ביום הכיפורים זה חלקו של עזאל. וחג הסוכות הוא כנגד דוד שעליו נאמר בנבואה "סוכת דויד הנופלת" והוא המשך הכתוב "הנפילים היו בארץ" ואומר רש"י "על שם שנפלו והפילו את העולם, ובלשון עברית לשון ענקים הוא".

מעיקרא יש את ראש השנה שבו נברא האדם וזה בחינת הצדיק שנברא למרות קטרוג המלאכים, בעשרת ימי תשובה מתגלה בחינת הבינוניים והוא כנגד שמחזאי שתלוי ועומד, ביום הכיפורים מתגלה בחינת הרשעים כנגד עזאל שחלקו הוא שעיר לעזאזל, ובחג הסוכות מתגלה שורש נשמתו של דוד המלך שהוא בחינת "הנפילים היו בארץ" וכמו שאומרת הגמרא שמשיח נקרא בר נפלי.

הנפילים ראו את בנות האדם "כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" (בראשית ו ב) מעין אותו פגם היה בדוד המלך שנשא נשים שיש בהם צד מסוים של פקפוק (מירב ומיכל) ויתר על כן נשא את בת שבע שבצד מסוים נאמר שהוא חטא במדרגת אשת איש, כנגד מה שכתוב "מכל אשר בחרו" ופירש רש"י "אף בעולת בעל", שורש נשמתו של דוד המלך הוא מהנפילים אשר היו בארץ רק ששם זה התגלה בקלקול גמור בבחינת רשעים שנדחים ביום הכיפורים או בינונים שתלויים ועומדים כל עשרת ימי תשובה, אבל אצל דוד המלך התגלה מדרגת הנפילים בבחינת הצדיק ששייך לראש השנה, כמו שאומרת הגמרא שדוד המלך הקים עולה של תשובה (ע"ז ה ע"א) הקים בבחינת עליה כמו שאומרת הגמרא (ברכות לד ב) "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין".

ולדידן, דוד המלך הקים את מדרגת הנפילים, לא כמדרגת עזאל שנהפך להיות שעיר לעזאזל ולא כמדרגת שמחזאי שהפך להיות בינוני שתלוי ועומד בין שמים לארץ, אלא מדרגתו של דוד הוא בחינת הקמת הסוכה שהייתה באופן של מערה בחברון ונפילים עד שעלה לירושלים ולמקום קדש הקדשים ואז נעשית סוכה בבחינת "סכתה לראשי ביום נשק" (תהלים קמ ח)  עד שנתגלה מכח זה "היכא דנשקי שמיא וארעא אהדדי" (בבא בתרא עג ב). זהו שהתפילות עולות דרך בית המקדש כמו שנאמר "זה שער השמים" (בראשית כח יז) אבל לאחר חורבן הבית התפילות עולות דרך מערת המכפלה[ט], מקום ה"סוכת דוד הנופלת".

הנפילים נפלו ולא חזרו לעלות אבל דוד המלך ששורשו מאותם הנפילים עד שנקרא 'בר נפלי' הקים עולה של תשובה ובכל הוא מקים וסומך את הנפילה כמו שאומרת הגמרא (ברכות ד ב) "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל אמר רב נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקודש שנאמר (תהלים קמה יד) סומך ה' לכל הנופלים" הנפילה של דוד המלך היא בבחינת "סוכת עראי" כיון שהיא נפילה עראית עד שהוא חוזר ועולה למקור שורשו העליון, כמו כן הנפילים שהיו בדור המבול שנשטף במים ניצל נח על ידי התיבה שהיא בחינת "דירת עראי" כיון שלא שהה בה יותר מי"ב חודש והרי זה מעין הסוכות שעשה יעקב שהיה בהם י"ב חודש.

בחג נידונים על המים וכנגד זה באה התיבה שהייתה במדרגת סוכה ודירת עראי, התיבה עמדה על ההרים זהו שיעקב קראו בית יצחק קראו שדה אברהם קראו הר (פסחים פח א), ותיבה זו שהיא בחינת הסוכה עומדת על ההר זה צד אחד של ההצלה שהיה בדור המבול שהיה דור שכולו חייב ורק "נח מצא חן" (בראשית ו ח) על כן ההצלה הייתה במדרגת תיבה אבל הדור כולו נחרב. מאידך, דוד המלך מקים את עצם המדרגה שנקראת 'בר נפלי'.

בכל שנה ושנה חוזר ומתעורר כוח החורבן של המבול, ועל כן בחג נידונים על המים, האם יתגלה החורבן כיון שהדור כולו חייב ורק תיבת נח היא זו שתתקיים, או שיחזור ויתגלה הצד העליון שבדבר שהוא בבחינת דוד מלכא משיחא שמקים ומעלה את הנפילה עצמה.

"ת"ר אין מושחים את המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם" (הוריות יב א),  בעומק, בכל שנה ושנה נידונת מלכות דוד מחדש, כידוע שסוכה גימטריה מלך (עם הכולל) וזה הנידון בחג האם יחזור ויתקיים בנו במהרה הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת, ואז יחזור ויתגלה צד התיקון שבדבר מכוחו של דוד.

שלש רגלים של נפילה

סדר המועדים הוא: פסח, שבועות וסוכות[י], בפסח יצאנו ממצרים על מנת להכנס לארץ ישראל, בשבועות קבלנו את התורה בהר סיני וסוכות הוא זכר לענני הכבוד "למען ידעו דורתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג מג), ובשלשתם מצינו בחינה של נפילה.

מצינו במדרש (ב"ר מב ח) "ויבא הפליט ריש לקיש בשם בר קפרא הוא עוג הוא פליט, ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברם יושב ועוסק במצות עוגות", חג המצות לא מבטל את כוחו של עוג שבא מהנפילים כמו שרש"י אומר שהם לשון ענקים (בראשית יד יג) לפי מה שנתבאר השתא עוג הוא המעכב את הגאולה של חג המצות שאנו אוכלים בו "עגת מצות כי לא חמץ" (שמות יב לט).

היציאה ממצרים הייתה בשביל להכנס לארץ ישראל, והמרגלים נכנסו בראשונה ובכדי להינצל מעצתם הלך כלב לחברון, חברון עומדת באמצע בין מצרים לבין ארץ ישראל, כמו שנאמר בפסוק להדיא (במדבר יג כב) "חברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים" היא השורש לעליה עד לירושלים, כמו שהוזכר שדוד עלה מחברון ובחינת סוכת דוד הנופלת, לירושלים שזה בחינת סוכה המתקיימת כמו שנאמר "ויהי בשלם סוכו".

עוג והענקים שעימו היו בבחינת המעכב של יציאת מצרים, עד שכל אותו הדור מתו במדבר ורק כלב ויהושע ניצלו, כל זה בא מחמת ש"וגם בני ענקים ראינו שם" (במדבר יג כח) עוד בחג המצות היה אחיזה לרפאים, עד שעוג מלך הבשן נקרא על שם ה"עגת מצות כי לא חמץ" ועל כן הכניסה לארץ ישראל אינה שלימה, ולפיכך גם הסוכה אינה יכולה להשתלם.

מחמת כן גם מתן תורה שהוא תכלית יציאת מצרים כמו שנאמר "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" (שמות ג יב) ובו ירד ה' על הר סיני (שמות יט כ) ונקרא נפילה דתיקון, גם זה לא היה שלם שהרי חטאו ישראל בחטא העגל, כיון שהנפילה מהשמים לארץ חוזרת ומתגלה בצורה חסרה ולא שלמה, זה העומק של הנבואה העתידה לבא "ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת" כיון שעדיין חג הסוכות אינו חג גמור, אבל כאשר מתגלה נקודת התיקון מכח ההקמה של דוד המלך, אז יחזרו כל המועדים בשלימות, ובפסח שבועות וסוכות לא יהיה אחיזה של הנפילים והסוכה תהיה שלימה ולא נופלת.

סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה

אחד הטעמים שסוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה זה מחמת שלא שלטא ביה עינא (סוכה ב א), זה בחינת הנפילים והענקים כמו שאמרו המרגלים "ונהי בעיננו כחגבים" (במדבר יג לג), הם ראו את הענקים יותר מעשרים אמה ולא שלטא בה עינא, על כן סוכה שבזמן הזה פסולה למעלה מעשרים אמה כיון שחסר לנו צד מסוים של שלימות. אבל כשיתגלה לעתיד לבא במהרה בימינו "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת" אז יתוקן מדרגת הנפל עד שדוד המלך יחזור ויתעלה במדרגת השלימות למעלה למעלה כמו שנאמר "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" (יומא פו א), זה הסוכה השלימה כמו שאומרת הגמרא (סוכה ה א) כשעלה משה רבינו לרקיע מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, שם השורש של הסוכה בענני הכבוד שבכסא הכבוד.

כפי שמבואר בספר תורת המנחה (פג) "ואלו השבעה עננים הם גם כן דוגמא עליונית שהשם ית' הקיף לכסא כבודו שבעה ענני כבוד דכתיב (איוב כו ט) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, אל תקרי פרשז אלא פרש זי"ן והם ז' עננים, וסיככן לכסא כמין סוכה הה"ד (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים", הם שבעת ימי חג הסוכות. שורש הסוכה אינו כאן בארץ אלא בשמים, השתא סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה מכח הנפילים[יא] אבל הסוכה דתיקון שרשה בכסא הכבוד העליון והיא אוחזת בשמי סוכו.

סוכה ששורשה בשמים זה ההפך הגמור ממדרגת הנפילים שהיו בארץ, הם ירדו מהשמים לארץ ולא יכלו לחזור ולהתעלות אבל דוד מלכא משיחא "הקים עולה של תשובה" עד שחוזרת הסוכה למדרגת כסא הכבוד.

כאשר מתחברת הסוכה עם כסא הכבוד, קמה ועולה מלכות בית דוד עד לשרשה העליון, הוא כסא הכבוד שיושב עליו מלך קל רם ונשא שעליו נאמר "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול" (קידושין לב ב), במדרגה זו אין נפילה ובכך יהיה תיקון שלם של הנפילים ממה שהם בחרו מבנות האדם כי טבת הנה (בראשית ו א), אז יתוקן בשלימותו חטא דוד המלך ובת שבע כי יתגלה שאותם הנפילים שירדו חזרו ונתעלו למעלה בשרשם.

זה עומק שם סוכה שנקראת על שם ה'צל'[יב], צל מלשון 'צלי' ותפילה שעל ידו נושאים עיניים לשמים, "זה שער השמים" מקום שהתפילות עולות שם, ואז הסוכה היא מעין בית קדשי הקדשים שחוזר ומחבר את התפילה מתתא לעילא, זה שלימות המדרגה שנקראת סוכה וזה תפילתו של דוד המלך "תפלה לעני כי יעטוף" (תהלים קב, א).

סוכת דוד שורשה במערה במדרגת חברון ומשם עולה לירושלים בבחינת "ויהי בשלם סוכו" עד שצל סוכה מתגלה כצלי ותפילה העולה לעילא לעילא דרך בית המקדש שהוא שער השמים[יג], שלימות אותה הסוכה מתגלה כשהיא נמצאת מהארץ ועד לרקיע, ולא כהשתא סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה.

סוכה דקדושה נמצאת בארץ אבל היא בבחינת הצדיק דאחיד בשמיא ובארעא, זה שלימות מדרגת הסוכה[יד] וכשנזכה לסוכה כזו אומר הרבינו בחיי (עי' רבינו בחיי שמות טו ג ע"פ המדרש דבזה"ז מקלסין בב' אותיות, דהיינו מדת הדין, ולעת"ל בשש אותיות דמדה"ד תתעלה ברחמים ולא יהיה דין, וזו הכוונה ביה ה' צור עולמים) שסוכה למטה מעשרה טפחים פסולה (סוכה ב א) כיון שנאמר כי בי"ה ה' צור עולמים, מחבר י' וה' זה עומק הסוכה דלעתיד לבא.

D