נושאים בפרשה_013_שמות.תשעח
- 3736 צפיות
- הדפס
- שלח דף במייל
ענין מהות שמו של אדם
אמרו בברכות (ז:): “מנא לן דשמא גרים אמר רבי אליעזר דאמר קרא לכו חזו מפעלות ה’ אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות”. ומצינו דוקא לרבי מאיר שהיה בודק ומדייק בשמות, כמו ששנינו ביומא (פג:) רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא רבי מאיר הוה דייק בשמא רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו אמרו לו מה שמך אמר להו כידור אמר שמע מינה אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפכת המה.
ולהבין מהות ענין השם ולפי”ז להבין בס”ד מדוע רבי מאיר דוקא דייק בשמא. כי שם מלשון שממה, וכמ”ש והארץ היתה “תהו”, ופרש”י תוהה על שממון שבה. כביכול לצורך מקום הנבראים נסתלק גילוי אין סוף ברוך הוא, ונראה הדבר כחלל ושומם. וזהו תהו - שממון, ואזי כתוב “ויאמר אלהי”ם יהי אור”, כי החשך גורם לתפיסת שממון כמורגש בחוש.
לעמתו האור יוצר גילוי, ואזי כאשר נגלה האור נסתלק השממון, ונעשה משממון שם. ולכך דוקא באור נאמר שם ראשון “ויקרא אלהי”ם לאור יום”. הוא הראשון דייקא שנקרא לו שם. ודייקא רבי מאיר שנקרא כן מלשון אור – מאיר שרשו ב’ויאמר אלהי”ם יהי אור’ – אור שמסלק השממון. וכיצד סילוק השממון? ע”י שמו של אדם. שענין שמו הוא שם מאיר בבחינת אותיות מאירות. וכל שם הוא חלק מחלקי האור שמסלק חלק מן השממון, ולכל אדם ניתן שם אחר, כי לכל אדם יש חלק אחר, חלק פרטי בסילוק השממון.
אולם אמרו ביומא (לח:) מאי ושם רשעים ירקב אמר רבי אלעזר רקביבות תעלה בשמותן דלא מסקינן בשמייהו. וביארו שיש ב’ בחינות בשם. א. “שם טוב” שם של תיקון, והוא מי שזוכה לסלק חלקו בשממון. ב. “שם רע” – מי שאינו מסלק חלקו בשממון, ויתר על כן מגדילו ח”ו. וזהו שם רשעים ירקב, רקב אותיות ‘קבר’, מקום השממון, ולפיכך דייקא רבי מאיר ששרשו באור המאיר את השם ולכך הוא בודק בשם האם זה “שם טוב” שמאיר ומסלק את השממה, או “שם רע” ח”ו ככידור לשון דור תהפוכות שמהפך אור לחשך, מילוי לשממה.
ולכך העצם המאיר את העולם הנקרא חמה – שמש. שמש מלשון שם, כי השם הוא המאיר. ובגמ’ (גיטין יא:) אמרו: גיטין הבאים ממדינת הים ועדים חתומים עליהם אף על פי ששמותיהן כשמות עובדי כוכבים כשירין מפני שרוב ישראל שבחו”ל שמותיהן כשמות עובדי כוכבים. אולם במצרים אמרו חז”ל (שמות רבה פרשה א) אמר רב הונא בשם בר קפרא: בשביל ד’ דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם ושלא שינו את לשונם ושלא גלו סודם וכו’. וזהו שכתוב: “ולבני ישראל היה אור במושבותם”, אלו שלא שינו שמם, שמם האיר להם. והוא שרש גאולתם - לילה כיום יאיר בליל התקדש חג הפסח - ששמם מאיר להם.
וכאשר זוכה האדם, שמו עולה ועולה ומגיע לשרש הכל שהוא שמו של הקב”ה כמ”ש בסוטה (י:) יהודה שקדש ש”ש בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא. וזהו ההיפך הגמור משם של שממון, אלא נעשה חלק משמו של הקב”ה ש’כבודו מלא עולם’, ויתר על כן ‘לית אתר פנוי מיניה’.
וזה שכתוב (בבא בתרא עה:) עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ומעין כן יש בעוה”ז אצל יהודה כנ”ל. וכן הזכרת שם המפורש ע”י כה”ג ביוה”כ היא התדבקות שם הכה”ג שדומה למלאך ה’ צבאו”ת - לשמו ית”ש.
וכאשר כל השמות יסלקו את השממה, אזי יתגלה “ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד”. שמו אחד דייקא. ■
[מתוך כתבי הרב, שליט"א]
שים לב: הגרסאות נערכו באופן מלא נמצאות רק בספרי המודפס