טעמי המצוות 007 שמע ישראל 1 תשסח

נדבר מעט, כמו שבקשו, על הפסוק היסודי אולי היסודי ביותר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". יש בזה גוונים רבים, נושאים רבים, ננסה מעט לגעת בפסוק.

על המקום רש"י מבאר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", ה' שעכשיו הוא אלוקינו של עם ישראל, לעתיד לבוא ה' אחד הוא. הוא יהיה אחד לכל האומות כולם. עכשיו זה בבחינת "שמע ישראל" – מי ששומע זה עם ישראל. כלפינו עכשיו עם ישראל זה ה' אלוקינו, אלוקינו ולא אלוקי אומות העולם. אבל לעתיד לבוא "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", כשהוא אחד ושמו אחד זה בבחינת ה' אלוקינו לעתיד לבוא הוא ה' אחד. אלו הם דברי רש"י על המקום בביאור הפסוק.

נתבונן מעט בעומק שיש בדברים.

עכשיו המצב של העולם שיש חילוק, עם ישראל הוא בבחינת עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", כמו שקראנו בפרשת בלק "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". הוא נמצא בבחינת "הן עם לבדד". במה הוא בודד? פיזית ראשית כל, יש לו מקום לעצמו. הוא נמצא, לפחות כך צריך להיות, בעם ישראל בארץ ישראל. אבל במציאות אנחנו רואים שרוב שנות ימות עולם עם ישראל לא היה לבדד, הוא היה מתחילת יצירתו במצרים ארבע מאות שנה, לאחר מכן הוא היה ארבעים שנה במדבר, שם הוא כמעט לבד, שם ניסה לעבור במקומות מסוימים בסיחון וכו'. הוא הגיע לארץ ישראל, גם שם עד שהשמידו את אומות העולם, היה ארבע עשרה שנה עד שכבשו וחילקו. בנוסף על כך, זמן קיומנו בארץ ישראל לא היה רוב שנות ימות עולם. אנחנו כבר באלפיים שנות גלות. חזרנו לארץ ישראל, כמו שידוע לכולנו אנחנו לא נמצאים כאן לבד, יש כאן עוד ועוד זרמים ואומות שונים שיושבים בתוך ארץ ישראל.

אם כן מהו בעומק "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". מהו "הן עם לבדד ישכון".

הרצוי הוא באמת שיהיה "הן עם לבדד ישכון", אבל בעומק ה"הן עם לבדד ישכון" זה לא רק בבחינת מקום מציאות שהוא נמצא לבד. הוא נמצא לבד בתפיסה, כבשה בין שבעים זאבים. עם ישראל כעם ישראל הוא נבדל מכל האומות כולם. ייחודו של ה' יתברך הוא על עם ישראל ולא על שאר האומות כולם. רק עם ישראל יכול להעיד ולהגדיר ה' שהוא אלוקינו, שאר האומות כולם כמו שאומרים חז"ל הם קוראים לו האלוק של האלוקים. אבל ה'אלוקינו' זה רק עם ישראל יכול לומר.

מה יהיה לעתיד לבוא. הוא בעצם אחת מהשאלות העמוקות שיש שדנו בהם רבותינו. "בראשית" כמו שאומרים חז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית. שמע מ"שמע ישראל". למי כוונת הדבר "שמע ישראל", בפשטות כוונת הדבר "שמע ישראל" לכל אחד ואחד מעם ישראל. אבל כמו שאומרים חז"ל שאת הפסוק הזה אמר יעקב אבינו בשעה שהוא בא לברך את בניו ונסתלקה ממנו שכינה, הוא אמר את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", "שמע ישראל" זה הולך שבניו אמרו לו "שמע ישראל אבינו", זה הולך על יעקב אבינו שנקרא יעקב ונקרא ישראל. ואז הוא ענה להם "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". יעקב הוא השורש של הכנסת ישראל, מאברהם יצא ישמעאל, מיצחק יצא עשו, רק מיעקב שניים עשר שבטי ק-ה שניים עשר מטות שכולם עם ישראל.

ישנה תפיסה שורשית שעם ישראל אשר בחר בנו מכל העמים, "אתה בחרתנו מכל העמים". וכן על זה הדרך. האם זה דבר זמני או נצחי. האם העם הנבחר עם ישראל זה דבר זמני או דבר נצחי? ודאי שהתפיסה הרווחת והתפיסה הפשוטה שזה נצחי. זה התפיסה הפשוטה. אם נשאל כל יהודי שנעצור ברחוב ונשאל אותו האם הבחירה בעם ישראל כעם ישראל היא זמנית או נצחית, מה תהיה התשובה. נצחית. זה מה שרווח בפי כל. לכאורה גם בדברי רבותינו מצאנו כאלה דברים, אבל יש מרבותינו שאומרים שכל העניין הזה הוא זמני. כמו שהזכרנו את דברי רש"י על הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו – ה' שהוא עכשיו אלוקינו, אבל אותו ה' לעתיד לבוא אחד לכל האומות כולם". המצב הזה שזה ה' אלוקינו ולא אלוקי שאר האומות כולם זהו מצב זמני. התכלית היא ה' אחד, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", אז ה' של הבורא עולם יהיה אחד על כל האומות כולם. זהו שם שכולל את כל האומות כולם, הוא יחיל את שמו יתברך על כל האומות כולם.

אם כן מבואר שתכלית הנבראים היא לאחד את מדרגת כולם, את עם ישראל עם כל העולם כולו "ויטו כולם שכם אחד לעובדך", שמו יתברך יחול על כולם. יש מרבותינו שסוברים שעדיין בתוך כך תהיה הדרגה, כמו שבתוך הכנסת ישראל יש הדרגה כך ישאר הדרגה על אף ששמו יתברך יחול על כולם עדיין תישאר הדרגה.

אבל ראשית צריך להבין את נקודת היסוד, המושג שנקרא ה' אלוקינו ולא אלוקי אומות כל העולם זה זמני, לעתיד לבוא ה' שעכשיו הוא רק אלוקינו יהיה ה' אחד לכל האומות כולם.

שאלה: ***

תשובה: שם הוי'ה. שמו זה גילוי. "יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון", אז כולם יגיעו לאותה הכרה. יש גילוי חלקי ולא שלם. אותו חלקי שקיים אצל ישראל לא קיים אצל אומות העולם באותה רמה, לעתיד לבוא הגילוי יהיה לכולם, "ידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו". שם בהמשך משמע אבל הפוך, "ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך", אז משמע שהוא עדיין נשאר ה' אלוקי ישראל. זה דוחק. ה' אלוקי ישראל לכאורה בהווה. זה שלבים בגילוי. לאחר מכן הגילוי יהיה "ה' אחד ושמו אחד".

אם כן, הבנו ראשית שהפסוק של "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" בדיוק הפוך מהתפיסה הפשוטה. התפיסה הפשוטה אם נשאל בן אדם מה מייחד את היהודי, הוא יגיד מה שהוא אומר ומכריז פעמיים בכל יום באהבה "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", בעומק הפסוק הזה בא להגדיר בדיוק הפוך, הוא בא להגדיר דייקא שה' עכשיו הוא אלוקינו לעתיד לבוא הוא יהיה אחד לכולם. זה נכון שעכשיו הוא ה' אלוקינו, אבל הוא לאחד את כל האומות כולם. אנחנו מקבלים פעמיים באהבה "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", בעומק הרי אומרים ארבע פעמים יום "שמע ישראל", פעם אחת למי שנוהג בקורבנות, פעם שנייה בשחרית, בתפילת ערבית ובקריאת שמע שעל המיטה, ארבע ביום שאומרים קריאת שמע.

קבלת עול מלכות שמיים שנעשה בקריאת שמע, מבואר כאן עומק לפי זה בקבלת אותו מלכות שמיים. מה אנחנו מקבלים באותו עול מלכות שמיים, "קבלו עליהם עול מלכות שמיים", לכאורה אנחנו מקבלים את הבורא עולם שהוא יהיה האלוקים שלנו. אבל לפי דברי רש"י מבואר כאן קבלת עול מלכות שמיים הרבה יותר עמוקה מזה. כאשר אנחנו מקבלים היום עול מלכות שמיים, אומרים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", מי שלא כיוון לבו לא יצא. על אף שישנה הרי מחלוקת ידועה אם מצוות צריכות כוונה או לא צריכות כוונה, פוסק השו"ע שאפילו למאן דאמר מצוות אינן צריכות כוונה, פסוק ראשון של קריאת שמע צריך כוונה. מדוע, כי זה לא דומה לשאר הכוונה של כל התורה כולה. שאר הכוונה שצריך בכל המצוות זו כוונה לצאת ידי חובת המצווה. מהי הכוונה שצריך לצאת בקריאת שמע? לקבל עול מלכות שמיים. כשאדם מניח תפילין הכוונה שהוא צריך לכוון לקיים את המצווה שציווני בוראי להניח תפילין, על אף שכמובן יש כוונות נוספות ועמוקות, אבל הכוונה הבסיסית לקיים את ציווי הבורא שציוונו "וקשרתם לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך". אבל במצוות קריאת שמע ישנה כוונה לגמרי אחרת שהיא מעכבת לכולה עלמא, מה היא אותה מצוה, מה היא אותה כוונה שמעכבת לכולא עלמא אפילו למאן דאמר שמצוות אינן כוונה, הכוונה הבסיסית לקבל עליו עול מלכות שמיים כמו שמסביר שם המגן אברהם על המקום. מי שלא כיוון לקבל עליו עול מלכות שמיים הוא לא יצא ידי חובת מצוות קריאת שמע על אף שהוא אמר את המילים בפיו.

אם כן נתבונן מהי אותה קבלה של עול מלכות שמיים.

בפשטות שאנחנו מקבלים את העול מלכות שמיים, אנחנו מקבלים את הקב"ה שהוא יהיה האלוקים שלנו. הוא היה הווה ויהיה זה לא קבלת עול מלכות שמיים, זה מי הוא כביכול. כשאני מקבל אותו לאלוקים עליי זו קבלת עול מלכות שמיים. אם כן במה אני מקבל אותו, שהוא האלוקים ואני עבדו. "שמע ישראל ה' אלוקינו" לכאורה במה אני מקבל עול מלכות שמיים, בזה שאני מגדיר אותו כאלוקינו, בזה קבלתי עול מלכות שמיים. זו ההבנה הפשוטה והבסיסית מהי קבלת עול מלכות שמיים שמקבלים בקריאת שמע.

אבל לפי דברי רש"י שהוזכרו ישנו כאן עומק הרבה יותר גדול מהי קבלת עול מלכות שמיים שאנחנו צריכים לקבל בקריאת שמע. אנחנו גם צריכים לקבל את הה' אחד, לא רק את הה' אלוקינו. ה' אלוקינו זה קבלה ראשונה שאנחנו צריכים לקבל שהוא האלוקים ואנחנו עבדיו, הוא בחר בנו ביציאת מצרים לו לעם ונשתעבדנו לו. זו קבלה שה' הוא האלוקים שלנו, עלינו הוא החיל את שמו וקבלנו את התורה ותרי"ג, ואומות העולם שהוא לא נקרא האלוקים שלהם הם לא קבלו תרי"ג מצוות.

אם כן, קבלת עול מלכות שמיים הוא מכוח כך שהוא אלוקינו. "ה' אחד" זה סוג אחר לגמרי של קבלת עול מלכות שמיים, כמו שהגמרא הרי אומרת במסכת חולין "מצוות בטלות לעתיד לבוא". אם כן ה' אחד שהוא לעתיד לבוא הוא לא קשור לקבלת עול מלכות שמיים של מצוות. הרי הה' אחד מתי הוא יהיה? כמו שהזכרנו "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". אם כן הקבלה של הה' אלוקינו שזו קבלה של המצוות לקבל עול מלכות שמיים – לקבל את המצוות עלינו, זו קבלה ששייכת לעכשיו והיא קבלה של "ה' אלוקינו" ולא אלוקי כל האומות כולם. הקבלה לעומת זאת של ה' אחד, היא הרי לא יכולה לכלול בתוכה קבלה של חיוב מצוות, כי הוא ה' אחד של האומות כולם, האומות לא חייבים במצוות, ויתר על כן אפילו לישראל הרי הה' אחד נאמר על העתיד של "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

שאלה: ***

תשובה: לא מצד חיוב מצוה. לפי המאן דאמר מצוות בטלות לעתיד לבוא הם יבואו. כמו שאישה יכולה להתפלל והיא לא חייבת. לא מדין חיוב. הם יכולים להביא קרבנות נדבה, אבל אין חיוב.

 ***

אם כן, הה' אחד, קבלת עול מלכות שמיים של הה' אחד היא קבלת עול מלכות שמיים לגמרי שונה מקבלת עול מלכות שמיים של הה' אלוקינו. צריך להבין שישנם כאן שני סוגי קבלות עול מלכות שמיים. יש קבלה של עול מלכות שמיים שהיא בבחינת ה' אלוקינו, שאני מקבל עליי את ציוויו, הוא ציווה עליי תרי"ג מצוות על כל פרטיהם והלכותיהם ואני מקבל עלי את עול מלכותו לקיים את ציוויו. זה סוג אחד של קבלת עול מלכות שמיים.

מצד כך זה קבלה רק לעם ישראל. עם ישראל רגליהם עמדה במעמד הר סיני, להם ניתנה התורה ואנחנו עם ישראל היחידים שמחויבים בתרי"ג מצוות. לעומת זאת בן נח אפילו על שבע מצוות אין לו חיוב של קבלת עול מלכות שמיים.

הסוג השני של קבלת עול מלכות שמיים זה לא קבלת עול מלכות שמיים ביחס למצוות, זהו סוג אחר לגמרי של קבלה, זהו סוג של קבלה של ה' אחד ושמו אחד, זה עוד סוג של קבלה. מהו "ה' אחד ושמו אחד", מה הסוג של הקבלה שם? לעתיד לבוא, כמו שאומר הנביא, ידעו אותי מקטנם ועד גדלם. מה הכוונה שידעו אותי מקטנם ועד גדלם, בפשטות שגם הקטן ידע את הבורא עולם וגם הגדול. לכאורה זה מהגדול עד לקטן לא מהקטן עד הגדול. אבל בעומק יותר כמו שמבואר בספרי חסידות להזהיר גדולים על הקטנים שכוונת הדבר בתוך האדם עצמו יש תפסה של גדלות וישנה תפיסה של קטנות. לעתיד לבוא כל מה שיהיה לאדם הן בזמני התפיסת הגדלות שלו והן בזמני הקטנות שלו יהיה לו רק ידיעת הבורא ותו לא. היום כאשר יש לאדם גדלות אז הוא עסוק במלך הגדול. כאשר יש לו קטנות אז הוא עסוק בענייני חומר. מי שקיימת אצלו מושג גדלות ומושג קטנות אמיתית, בשעה שהוא עסוק בנקודות הגדלות הוא עסוק בבורא עולם. חס ושלום כשהוא נופל לקטנות, הוא נופל ליסוד העפר הוא נופל לארץ נופל לחומריות, זוהי הנפילה. לעתיד לבוא "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". הארץ – יסוד העפר גם תתמלא דעת את ה', אמת מארץ תצמח, אז גם כאשר האדם יהיה בבחינת קטנות הוא נופל ליסוד העפר וגם שם יהיה ידיעת הבורא. אלא שתהיה ידיעת הבורא יותר גדולה תהיה ידיעת הבורא יותר קטנה, אבל בין בגדלות ובין בקטנות כל מה שיהיה זה ידיעת הבורא ותו לו.

אם כן, כל ידיעת האדם מהי תהיה, אין עוד. "אתה הורית לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו", מובא בספר תורת אבות מה כוונת הדבר "אין עוד", אין עוד ידיעה, זה כל הידיעה שיש. אבל הידיעה הזו היא לא תקפה לעכשיו, עכשיו יש הרבה ידיעות שאדם צריך לדעת, כל תרי"ג מצוות הלכותיהם ופרטיהם ולקיים. לעתיד לבוא למאן דאמר מצוות בטלות לעתיד לבוא הוא כבר לא צריך לדעת את חיוב המצוות כי אין חיוב, איזה ידיעה יחידה הוא צריך לדעת, "אתה הורית לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד", אין עוד זולתו ולך אין עוד ידיעה זולת שיש אותו.

לעתיד לבוא "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", ידעו אותי מקטנם ועד גדלם, כלומר כל הידיעה שתהיה מהי, ידיעה אחת בלבד. משל לאדם שכל מה שהוא יודע זה אות א', יותר מזה לא למדו אותו. הוא יידע רק אות א' שהיא אלופו של עולם ותו לא. בתוך אותי הידיעה, כמו שאמרנו, יהיה רמות שונות. אבל מה תהיה הידיעה שישנה, היום יש לנו תרי"ג מצוות שהם כלים לאותה ידיעה, למאן דאמר מצוות בטלות לעתיד לבוא אז יתבטלו הכלים הללו ותהיה ידיעה ישירה שאדם יודע את בוראו, אבל זה רק לעתיד לבוא.

קבלת עול מלכות שמיים מהסוג הראשון כמו שאמרנו שהיא נקראת "ה' אלוקינו" עניינה לקבל עליי לקבל את ציוויו תרי"ג מצוות בפועל, זו קבלה ראשונה ואי אפשר לדלג עליה. מהי הקבלה השנייה? ה' שעכשיו הוא אלוקינו לעתיד לבוא הוא יהיה ה' אחד. זה לא ידיעה לעתיד לבוא, לו זו רק הייתה ידיעה לעתיד לבוא בפסוק שאנחנו מקבלים עלינו עול מלכות שמיים צריך להזכיר מה יהיה לעתיד לבוא? מה שיהיה לעתיד לבוא יהיה לעתיד לבוא.

עומק הדבר שעכשיו אנחנו כבר משייכים את עצמנו לאותה קבלה, כמובן שהיא איננה יכולה להיות בשלימות, רק לעתיד לבוא. אבל בבחינת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, הכן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין, טרקלין הוא על לעתיד לבוא, כבר מעכשיו אנחנו מכינים את עצמנו לאותו טרקלין. אנחנו מכינים את עצמנו את אותה קבלה שתהיה לעתיד לבוא, כבר מעכשיו יש לנו נגיעה באותה קבלה. מה היא אותה קבלה, ה' אחד. מה כוונת הדבר "ה' אחד ושמו אחד", היום יש לבורא עולם הרבה שמות, יש לו שם הוי'ה ושם אלוקים שם אדנות ושם צבאות ושמות נוספים רחום חנון שהם כינויים וכן על זה הדרך. מדוע יש לו ריבוי של שמות, כי רחום זה סוג אחד של הנהגה, חנון זה סוג אחר של הנהגה, צבאות זה סוג אחר של הנהגה. אנחנו מתעסקים בהנהגות שהוא מנהיג את עולמו. לעתיד לבוא יהיה לו שם אחד ורק את אותו שם הזה אנחנו נצטרך לדעת. זו הידיעה היחידה שצריכה להיות לנו לעתיד לבוא. מה הידיעה היחידה, ה' אחד.

קבלת עול מלכות שמיים מהסוג הזה זו קבלה שאדם מקבל על עצמו בעומק נפשו שמהי הידיעה היחידה בה"א הידיעה שיש לו? מה שהוא יודע מבוראו. אדם יכול לקבל על עצמו את קבלת עול מלכות שמיים שהוא מקיים את ציווי הבורא, הוא לא עובר שום עבירות ומקיים מצוות. אבל האם יש לו ידיעה אחת עיקרית שהיא מלווה את כל חייו?? זו שתהיה לו ידיעה אחת בלבד זה יכול להיות רק לעתיד לבוא, היום אי אפשר שתהיה רק ידיעה אחת. אבל האם הידיעה של לעתיד לבוא היא תהיה אחת, האם גם עכשיו היא הידיעה העיקרית השורשית שיש לו, או שיש שזו אחת מתוך ריבוי הידיעות שיש לו.

כשאדם מקבל על עצמו את קבלת עול מלכות שמיים שבבחינת "ה' אלוקינו", זוהי קבלה שהוא מקבל את עול מלכות ציווי הבורא של קיום תרי"ג מצוות בפועל, אבל עדיין זה לא אומר שעצם הידיעה של ידיעת בוראו היא עיקר חייו. לעומת זאת בקבלה הנוספת שהיא הקבלה של ה"ה' אחד" שם אנחנו מקבלים קבלה עמוקה הרבה יותר.

הקבלה של ה"ה' אחד" זה סוג של קבלה שאנחנו מקבלים שיש לנו ידיעה אחת בלבד בעומק הנפש והיא ידיעת בוראנו ותו לא. זו הידיעה הנוספת והעמוקה יותר שקיימת בקבלת עול מלכות שמיים.

 שאלה: לעתיד לבוא ***

תשובה: גם יש הדרגות עדיין לעתיד לבוא.

 ***

שאלה: זה עוד נידון עמוק אם יש ידיעה בלי ה', כרגע אנחנו ***

תשובה: זה מה שאנחנו מקבלים בעול מלכות שמיים. מבטאים את זה בזה שהאדם מקשר את עצמו למציאות בוראו. הוא נקשר עד כדי כך שהוא תופס שזה עיקר חייו, שזה עיקר החיים שלו. יש אחד שעיקר החיים שלו זה לעשות קריירה, יש אחד שעיקר החיים שלו זה לעשות כסף, ויש אדם שעיקר החיים שלו זה שהוא הוא יודע מבוראו. זה העיקר.

שאלה: *** כשהוא הולך ברחוב בזה *** אז שם מחשבותיו. עצם זה שהוא צריך לחשוב ה' אחד עדיין הוא לא שם, ברגע שיהיה אחדות. **** יש עוד מאתיים וארבעים שנה

תשובה: נקווה שלא. אי אפשר לדעת *** זה המקסימום. *** בעתה אחישנה. שלבים זה ראשית כל מחלוקת בדברי רבותינו מה יהיו השלבים. בהגדרה מאוד כללית יהיה קודם ביאת משיח, לאחר מכן ימותו כולם ולאחר מכן תחיית המתים. אבל אלה מערכות נפדות לעצמם איך הסדר של התהליך. לפי רוב רבותינו לא ידעינן בדיוק מה יהיה אז, מה יהיה סדרן של דברים.

שאלה: *** כולם מבינים שה' אחד, כמו זמן לוקח לכל העולם לגילוי הזה?

תשובה: לא לוקח זמן, איך כל העולם רואים ביחד את השמש.... כשהיא יוצאת על גבי כדור הארץ כולם רואים מיד. הסיבה שעכשיו לא כולם יודעים את זה כי זה לא גלוי. כשזה יהיה גלוי לא יצטרכו לאף אחד. לא ילמדו איש את רעהו, כל אחד ידע את זה מתוכו.

שאלה: תוך כמה זמן הם יאמינו?

תשובה: אם אני אספר לך שעכשיו עומד כאן חפץ מסוים שאתה לא רואה אותו ואתה לא מוכן להאמין לי. אבל פתאום אתה תראה אותו אתה מיד מאמין, לא לוקח זמן. כשלא רואים לוקח זמן. כשיראו – "כי עין בעין יראו בשוב ה' שיבת ציון", הם יראו עין בעין, זה לא צריך זמן. כשלא רואים לוקח לך זמן להוכיח לבני אדם דברים, כשרואים לא לוקח זמן.

שאלה: *** שיאמינו בה' אחד ושמו אחד, שירגילו את עצמם לעבוד על עצמם על מנת להגיע לדרגה כזאת שתהיה להם מודעות על זה.

תשובה: אמת. בידינו להתחיל את התהליך, לסיים אותו זה רק ביד הבורא.

שאלה: מי שהיום *** *** ומי שלא ***

תשובה: חז"ל הקדושים אומרים שהקב"ה עתיד להוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאים בה ורשעים נידונים בה. מי שהיום לא מחובר עם זה, שיגיע אז לשם זה כמו בן אדם שמקבל שוק חשמל. למה הדבר דומה, אדם שכל החיים עבד בעבודה מסוימת ויום אחד מבקשים ממנו לעבוד בעבודה לגמרי שונה, תוך רגע להחליף את הכל. הוא מסוגל? קשה לו מאוד. איך בנוי דבר נורמלי, עושים חפיפה, עבדת בעבודה מסוימת תתחיל לעבוד שעה בערב בעבודה החדשה, התרגלת חודשיים לאט לאט אתה עוזב כאן והולך כאן. אם אדם יתרגל בנפש בתהליך לתפיסה שלו לעתיד לבוא, בשעה שלעתיד לבוא זה יתגלה הוא כבר מוכן לזה חלקו נמצא שם, עכשיו הוא מקבל תהליך שלם. אבל הוא כבר נכנס לאותו תהליך. לעומת אדם שהיה שקוע בעולם לגמרי אחר, פתאום מסבירים לו שכל מה שהוא התעסק לא שווה כלום ועכשיו העולם מתעסק בתפיסה לגמרי שונה, קשה לו להתנתק ממה שהיה. לאנשים קשה למות כי יש להם רכוש רב, הוא קשור לאיפה שהוא היה, אי אפשר 'היהפוך כושי עורו' ובשנייה להתנתק מהחיים. אם בן אדם מכין את עצמו בתהליכים הוא יקבל את זה בקלות, אם לא, הקושי שלו לקבל את אותה תפיסה חדשה הוא יהיה נורא.

שאלה: *** זה תהליך גילוי, אבל גילוי לא נמדד בזמנים, גילוי הוא התגלות

תשובה: מי אמר לך שלגילוי לא לוקח זמן? הפסוק אומר " אני ה' בעתה אחישנה", אם זה יהיה "אחישנה" אז זה לא תלוי בזמן. אם זה יהיה "בעתה" זה תמיד בזמן. מצד ה"בעתה" זה לעתיד מצד ה"אחישנה" זה *** אילו היה עכשיו 'אחישנה' אז לא היה עתיד זה היה הופך להיות הווה.

שאלה: *** "ביום ההוא" זה לא דווקא מתייחס לעתיד, זה ליום שלו.

תשובה: מכיוון שהרגע זה לא נגלה לכולם אז עדיין מערכת הזמן קיימת, אם היא קיימת אז זה 'ההוא' אילו היה מצב עכשיו של "אחישנה" אז באמת לא היה "היום ההוא". אבל מחמת שאין כרגע "אחישנה", אנחנו מקווים כל רגע שיהיה אבל השנייה אין, אז זה עדיין בגדר "בעתה", אם זה "בעתה" אז זה תהליך של זמן.

שאלה: ***

תשובה: חס ושלום

שאלה: ***

תשובה: אמת אבל לא בשלימות. זה מה שאמרנו אני מתחיל להכניס את עצמי לאותו תהליך אבל לא בשלימות.

אם כן, "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", כמו שאמרנו ונסכם ישנם כאן שני סוגי קבלות של עול מלכות שמיים. יש קבלה של עול מלכות שמיים שהיא קבלה של ה' אלוקינו ולא אלוקי אומות העולם כולם, אם כן אני מקבל על עצמי תרי"ג מצוות שלי כי עם ישראל יש ולגויים אין, זה סוג אחד של קבלה. הסוג השני של קבלה הוא קבלה של "ה' אחד", זו קבלה בעצם שמצד כך כל האומות כולם צריכים לקבל את אותה קבלה שכל ידיעתם תהיה ידיעת בוראם. אומות העולם לא יכולים גם להגיע לאותה רמה היום כי אין להם את ה"ה' אלוקינו" אז גם קשה להם להגיע לה' אחד.

כאשר עם ישראל יביא את העולם למצב ש"ה' אלוקינו" הוא בשלימות, אז יתגלה ה"ה' אחד" על כל האומות כולם מכוח עם ישראל. אבל אז הוא יתגלה לכולם. מיגו זכי לנפשיה זכי לאחרינא, נר לאחד נר למאה. עם ישראל הם הנר, אבל לאחר שהם יהיו בבחינת אור – לגויים, הם יאירו גם לגויים.

אם כן, אלו הם שני סוגי קבלת עול מלכות שמיים שאנחנו צריכים לקבל בקריאת שמע. עכשיו נבין לפי זה שישנם השלכות רבות בתפיסה מה קריאת שמע פועלת בנפש האדם.

דוגמאות: הגמרא אומרת למשל במסכת מגילה בדף ג' שאדם שנבעת והוא לא יודע ממה הוא נבעת, לפעמים הוא מרגיש איזה פחד פנימי פתאום, לא מוסבר לו למה. יש מקרה שההסבר הוא ברור, אדם הלך ברחוב פתאום הוא שומע מאחוריו חריקת מכונית, באופן טבעי הוא מפחד שמא חס ושלום המכונית הלכה לדרוס אותו. זה טבעי. מובן ממה הוא מפחד. הוא שומע שיש אזעקה, רח"ל פרצה מלחמה, מובן מאוד ממה הוא מפחד. מבשרים לו רח"ל שהוא חולה באיזושהי מחלה, מובן ממה הוא מפחד. אבל לפעמים לכל אחד מאיתנו ישנו איזשהו פחד פנימי, פתאום האדם תוקף אותו פחד פנימי. כמובן שישנם אנשים שזה כבר מחלת נפש גמורה אצלם. אנחנו לא מדברים על זה, מדברים על בן אדם יציב עם נפש יציבה פתאום איזשהו פחד פנימי תוקף אותו, אומרים חז"ל סיבת הפחד זהו פחד מן השורש העליון אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי. תרגום, אף על פי שהוא לא רואה המזל שלו רואה, כלומר המזל זה בבחינת השורש של הנשמה שמשם נוזל לו השפע, הוא עצמו לא רואה את הדבר אבל המזל שלו שזה כביכול מצד שורש הנשמה ראה את הדבר, הוא רועד, מפחד, זה גם מושפע אליו הרעידה.

משל למה הדבר דומה, מוזגים מים לכוס. אם מוזגים מים הם שקטים, אבל אם אדם מוזג משהו מוגז, מחמת שמה שהוא מוזג מוגז אז הוא כבר קופץ בכוס.

כאשר במזל הדבר עצמו התלווה לו הפחד, כשזה נכנס לתוך האדם, מזל מלשון נוזל, אותו שפע נכנס אליו, אז השפע הזה מגיע עם אותו פחד. מזריקים לאדם דם ובאותו דם שהכניסו לו היו בו כל מיני מרכיבים בין חיוביים ובין שליליים, החומר הזה נכנס לתוך גופו של האדם. המזל הגיע עם פחד, הפחד הזה נכנס לתוכו. אותו אדם מפחד, הוא לא יודע למה הוא מפחד, כי זה הגיע מהמזל. אבל אם ישנו פחד שורשי.

שואלת הגמרא, מאי תקנתיה של אותו אדם, מהי התקנה של אותו אדם שהוא מפחד והוא לא יודע ממה הוא מפחד. אם הוא יודע ממה הוא מפחד הוא יכול לפתור את הבעיה. דוגמא, הוא הלך ברחוב והוא שמע חריקה, הוא מסתכל אחורה ורואה שהכל בסדר, ידידנו נרגע. אבל אם יש לו פחד והוא לא יודע ממה הוא מפחד אז הוא איך יסיר את הפחד מליבו. שמא הוא יאמר אין לי ממה לפחד? זה לא נכון, יש לו ממה לפחד. אם נאמר שזה דמיונות אז הוא יגיד לעצמו תפסיק להיות מדומיין, תרגע. אבל חז"ל הקדושים מלמדים אותנו שזה לא דמיון, "אלא אף על גב דהיאו לא חזי מזליה חזי", יש סיבה לפחד. אם יש סיבה לפחד אין אני מתמודד עם דבר שיש סיבה לפחד ואני לא יודע מה הסיבה. "פחדו בציון חטאים", האדם פוחד והוא לא יודע ממה הוא מפחד.

שאלה: מהעובדה שהוא לא יודע

תשובה: הכרתי בעובדה, איך אני מתמודד עכשיו עם הפחד?

שאלה: *** אתה יודע שאין לך את היכולת לזהות

תשובה: אבל אני יודע שזה סיבה טובה לפחד. מישהו בא ומבשר בשורה 'רבותיי תשמעו יש משהו מסוכן שאמור להגיע בשלושה ימים הקרובים'. לא משנה שיש המון מגידי עתידות נביאי הבעל... אתה מרגיש את הפחד ברור ואתה לא יודע ממה, האם זה מטילים, ממחלה, מרעידת אדמה, לא יודע ממה. איך אני אתמודד. אם הייתי יודע שזה טילים, הוא הולך למרחב בטוח. אם זה רעידת אדמה, הוא הולך למקומות פתוחים, לאיפה הוא יברח.

שאלה: ***

תשובה: מה שאתה אומר זה עצת הבעש"ט הקדוש. כאשר לדוגמא אדם פחד מחפץ גשמי, פחד מכלב פחד מאריה, הוא יחזיר את אותה יראה *** בן אדם שיכול באמת לעקור את הפחד מהחפץ החומרי *** לבוראו. אתה אומר את אותו יסוד שהוא לא *** ויהפוך אותו לבוראו.

הגמרא אומרת עצה אחרת. מגילה דף ג'. אומרת הגמרא מאי תקנתיה, מה עצתו לאותו אדם שפוחד. אומרת הגמרא יקרא קריאת שמע. מה יעזור קריאת שמע. מה העצה שאותו אדם יקרא קריאת שמע וזה יפג את הפחד שלו.

שאלה: ***

תשובה: כמו שאמרנו ישנם שתי קבלות עול מלכות שמיים בקריאת שמע. אחד זה קבלה של ה' אלוקינו והשני זו קבלה של ה' אחד. שתי סוגי קבלות. כשחז"ל הקדושים מלמדים אותנו אדם שיש לו פחדים והוא לא יודע ממה הוא מפחד אע"ג דהיאו לא חזי מזליה חזי, יש סיבה לפחד רק הוא לא יודע מה הסיבה, התקנה שלו שהוא יקרא קריאת שמע. איזה חלק בקריאת שמע יעזור לו, איזה קבלה בקבלת עול מלכות שמיים? האם קבלת עול מלכות שמיים של "ה' אלוקינו" או קבלת עול מלכות שמיים של "ה' אחד".

תשובה לדבר, שניהם יעזרו לו. נסביר איך. שניהם יכולים לעזור לו, איך? "ה' אלוקינו", מה ההבחנה של ה' אלוקינו. ה' אלוקים, הרי כידוע שיש שם שנקרא שם אלוקים שזה כינוי לבורא עולם וישנו שם שנקרא אלוהים כינוי לכל האלוהות כולם שנמצאים בעולם, הם נקראים אלוהים. גם בית דין נקראים לפעמים אלוהים. מהו אם כן הלשון אלוהים, הוא לשון של כוח, שליטה. גם הקב"ה להבדיל אלפי הבדלות נקרא אלוקים כי יש לו כח שליטה. אבל השם אלוהים כשם אלוהים הוא לא שייך דווקא לבורא עולם, הוא שייך לכל דבר שיש לו כוח שליטה, כח מסוים הוא נקרא "עד האלוהים יבוא דבר שניהם", הוא מגיע עד לאותו מקום ששם יש כח החלטה. כל כח הוא נקרא אלוהים, "יש לאל ידי לעשות עמך רע", כך אמר לבן ליעקב, מלשון כח.

אם כן, השם אלוקים הוא שם של כח. פעם הוא כינוי לבורא עולם – אלוקים, פעם הוא כינוי לשאר כוחות זה נקרא השם אלוהים.

כשאנחנו אומרים את האבחנה של ה' אלוקינו, מה כוונת הדבר ה' אלוקינו. שהכוח הזה שממנו אנחנו נשלטים ממנו יתברך. שאר כל האומות כולם מיהו הכוח ששולט בהם, כל אומה ואומה יש לה שר והשר הזה הוא הכוח ששולט עליה. עם ישראל לעומת זאת אין להם שר, מי הוא השר של עם ישראל כביכול, הבורא עולם בעצמו, הוא הכוח של עם ישראל, כל שאר האומות יש להם כח מכוח השר שלהם, בשעה שהשר שלהם נופל אז גם האומה נופלת. עם ישראל הכח שלהם מבורא עולם, בורא עולם אז חס ושלום הרי לא יכול ליפול, כך גם הכוח של ישראל לא יכול ליפול. בעומק, "נפלתי לא הוסיף קום", יהיה בבחינה של 'קום', כי עם ישראל יש לו הבטחה מבורא עולם שאין לו נפילה חס ושלום.

אם כן, מהי קבלת "ה' אלוקינו" שהכוח שממנו אנחנו מקבלים הוא מהו'י'ה. ה' הוא האלוקים שלנו, שאר כל האומות כולם מה האלוהים שלהם, כל מיני כוחות להבדיל אלפי הבדלות. מה האלוקים שלנו, שם הוי'ה, שם הוי'ה זה מידת רחמים. אם שם אלוקים היה שם לעצמו, אם הכוח ששולט בנו היה כח לעצמו, אם הוא כח הוא מידת הדין, כל כח הוא מידת דין. זה באמת אצל כל האומות כולם, הם בבחינת אלוהים אחרים שזה כוחות מדעת הדין. עם ישראל מהו כח האלוקים שלו על אף שהוא כח של דין אבל זה בבחינת ה', "אלוקינו", האלוקות שהיא מידת הדין מהיכן היא אצל עם ישראל, היא מכוח שם הוי'ה שזה שם רחמים.

עם ישראל האלוקים שלו זה מהוי'ה, לכן הוא בבחינת "רחם ארחמנו נאום ה'". מה שאין כן כלפי אומות העולם אין להם כח שנקרא "אלוקינו" שהוי'ה הוא אלוקינו, אם ההוי'ה היא לא אלוקינו אז יש להם אלוהים לעצמם, לכן נשלטים ע"י מידת הדין.

כשאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמיים, "שמע ישראל הסכת ושמע ה' אלוקינו", מי האלוקים שלי – בורא העולם שם הוי'ה, שדרך שם הוי'ה הוא מתגלה אלי. אני מקבל את עול מלכותו יתברך לאלוקים ואז מהו מתגלה אליי, הוא לא מתגלה אליי כאלוקים לבד, הוא מתגלה אליי כהוי'ה אלוקינו "ה' אלוקינו. אם הוא מתגלה אליי כביכול בשם אלוקים לבד אז זה מידת הדין. אם זה מידת הדין יש הרבה מאוד ממה לפחד, מידת הדין אומרת יקוב הדין את ההר. יש ממה לפחד. אבל אם מתגלה שהאלוקים שלי הוא מתגלה אליי דרך שם הוי'ה, שם הוא ממתיק את כל הדין כולם שיש עליו.

שאלה: ****

תשובה: כאן זה באותה נקודה. שם זה בבחינת 'יהא' בבחינת תפילה. כאן זה בבחינה שאני מקבל את זה עליי. 'יהא' זו בקשה, קריאת שמע לעומת זאת זה בדיוק (מה ששאלת בסוף השיעור שעבר), קריאת שמע היא קבלת עול מלכות שמיים בפועל, אני מקבל על עצמי שזה כך. יש תפילה שזה יהיה כך ויש קבלה שני מקבל שזה כך.

אם כן "שמע ישראל ה'אלוקינו" מהי הקבלה שאני מקבל ה' אלוקינו? בכדי שהוא יקרא האלוקים שלי אני מוכרח לקבל תרי"ג מצוות בפועל, לקיים אותם לדינא. שקבלתי עלי את עול מלכותו יתברך איזה שם שורה עליי? לא שם אלוקים כפשוטו, שורה עלי שם שנקרא הוי'ה אלוקינו. לכן אומרים חז"ל מה שהזכרנו את הגמרא במסכת מגילה, אדם שיש לו מציאות שהוא מפחד והוא לא יודע ממה, מה תקנתו, יקרא קריאת שמע. מה תעזור לו קריאת שמע לפי האבחנה הזאת, שהוא יקבל על עצמו את עול מלכות ה' יתברך "ה' אלוקינו" – הוא מקבל עליו את עול מלכות הבורא ה' אלוקים, אז מתגלה איך מתגלה אלי אלוקים, דרך שם הוי'ה. אם זה מתגלה דרך שם הוי'ה – הוא מיתק את כל הדינים כולם ולכן יסורו מעליו הדינים, ואם אין לו דינים הוא לא יפחד.

שאלה: ***

תשובה: יש אבחנה המתהפכת שהשם אלוקים הוא כלי לשם הוי'ה.

שאלה: ***

תשובה: שתי אבחנות אצלו, לא שהאבחנה שאתה אומר לא נכונה ולא האבחנה שאני אומר היא רק נכונה. יש שתי אבחנות, אנחנו מדברים עכשיו על אבחנה מסוימת שהאלוקים הוא רק כלי לגלות את ההוי'ה. מה שאתה אומר זה אותה אבחנה מנקודה מתהפכת. כאשר יש שם הוי'ה ושם אלוקים, השם אלוקים מגלה את שם הוי'ה, אז מה נגלה כאן למעשה עכשיו, הוי'ה או אלוקים?

נחדד, בחיצוניות נגלה השם אלוקים כי ההוי'ה היא הנעלמת שהאלוקים צריך לגלות אותה. אבל מה אלוקים כשהוא מתגלה מה הוא מגלה? הוא מגלה את ההוי'ה הוא לא מגלה את עצמו. אז השם אלוקים בפנימיות כל עניינו לגלות רק שם הוי'ה, אז כאשר הוא מגלה שם הוי'ה נגלה שם הוי'ה ולא שם אלוקים. בחיצוניות השם אלוקים גלוי ושם הוי'ה נעלם.

אם כן, "שמע ישראל ה' אלוקינו" אדם מקבל על עצמו עול מלכות שמיים, הוא קיבל על עצמו את העול שה' אלוקינו, כאשר מתגלה שהאלוקים שלו מתגלה אליו דרך שם הוי'ה בזה הוא מיתק את הדין, אם אין דין אין ממה לפחד, האדם מפחד כאשר נגזר עליו דבר רע, אם נגזרים עליו רק דברים טובים אין לו ממה לפחד, ככה הוא ממתק את דינו.      

שאלה: ***

תשובה: הוא רחמים, והדין עצמו הוא גילוי של מידת הרחמים. כאשר מתגלה שזה רחמים מתבטל תוקף מידת הדין. זה מיתוק הדין.

אם כן, הסברנו עד עכשיו איך קבלת עול מלכות שמיים מונעת מהאדם את הפחד. חלק של קבלת עול מלכות שמיים של השם אלוקינו. עכשיו ננסה לבאר בס"ד איך קבלת עול מלכות שמיים של ה"ה' אחד" ממתקת לאדם את הדין ויתר על כן איך היא מסירה ממנו את הפחד.

"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". על הזמן הזה נאמר "וגר זאב עם כבש". מה זה המושג מידת דין, מהיכן היא באה? מתי היא שורה על האדם? כאשר האדם עושה מעשה עבירה, או אפילו אם הוא לא עבירה גמורה אלא מעשה שאיננו ראוי, אפילו שהוא לא אסור מדינא אלא מתנהג שאופן שלא רואי להתנהג, שורה עליו.

נבין את העומק מה כוונת הדברים. מהו המושג מידת דין. דין עניינו כאשר יש חוסר התאמה של דברים. משל למה הדבר דומה, אדם הביאו לו מים, בכדי שהוא יוכל לקבל את המים הוא צריך כלי. הוא עשה חור בכלי, נותנים לו את המים, עכשיו אין לו כלי לקבל את המים, המים נשפכים לארץ. יש כאן חוסר התאמה בין מה שהמים צריכים לבין הכלי שהוא הכין.

סוג אחר של משל. הוא הביא כוס שאין בה חור, אבל הוא השאיר בה קצת זפת. המים נכנסים לתוך הכוס, עכשיו המים נעשים עכורים. כלומר יש כאן התנגדות למים, או שאין להם כלי איך להתקבל או שאנחנו באים ומעכרים אותם.

מידת הדין עניינה שאדם עובר עבירה או מתנהג שלא כראוי, במילים עמוקות, הוא יוצר סתירה, הוא יוצר חוסר התאמה של דברים. כל מידת דין עניינה בדיוק הפוך מתכלית החיים. תכלית החיים עבודת האדם היא בבחינת הוי דומה לו, מה הוא רחום אף אתה רחום. או בלשון יותר כוללת "ויברא את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא את האדם", צלם האדם – צורת מבנה, רמ"ח אברים רמ"ח מצוות, שס"ה גידים – שס"ה לא תעשה. הוא עובר על אחד מהם, בין על מצוות עשה שהוא מבטל או עובר על אחת משס"ה מצוות לא תעשה, במעשה שלו יוצר סתירה בין האור הרוחני שהוא צריך לקבל לבין הכלי שהוא מאמין. זה המושג עבירה. עבירה כוונת הדבר שהוא מעביר את הדבר מצורתו לצורה אחרת, אם הוא מעביר את הדבר מצורתו לצורה אחרת הם לא יכולים להיות ביניהם.

 משל למה הדבר דומה, משולש אני יכול להניח אותו בתור משולש, אם עשיתי איזשהו (מתונה) אני לא יכול להכניס אותו בתוכו. שיניתי את הצורה של הכלי אז החפץ שאני רוצה להכניס לתוכו לא יכול להתקבל.

מהי עבירה אם כן עניינה, חוסר התאמה בין שני דברים, זהו המערכת של העבירה. אי ההתאמה שיצרתי על ידי המעשים שלי, ההיפוך מההוי דומה לו, זה המושג של עבירה בבריאה, ממילא הוא משרה על האדם מידת הדין, מה משמעותה של מידת הדין, להחזיר את ההתאמה לצורך העניין. אם הכלי לא התאים אם השולחן לא מתאים ניקח מסור נתחיל לנסר עד שנחזיר אותו למצב התקין שלו.

אם כן, מידת הדין שבאה לאחר העבירה היא מחזירה את הדבר שיהיה ביניהם התאמה. לעתיד לבוא שנאמר "וגר זאב עם כבש", עומק הזמן של הלעתיד לבוא אין מושג שנקרא חוסר התאמה, הכל מתאים. מדוע זאב גר עם כבש, היום זאב לא יכול לגור עם כבש, כי הזאב והכבש יש כאן חוסר התאמה, חזק מול חלש יוצר חוסר התאמה. לעתיד לבוא הכל יתאים אחד לשני, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" הכל מתאים אחד לשני, כאשר הכל מתאים אחד לשני ממילא אין מציאות של מידת דין, כל מידת דין נמצאת באותו מצב שהדברים לא מתאימים זה לזה וצריך לחזור ולהתאים אותם. אם הדברים כן מתאימים זה לזה לא צריך להתאים אותם, אין צורך למידת הדין, היא לא קיימת בעומק. מידת הדין באה לשנות את הדבר להחזיר אותו למקורו שהוא יתאים. לעתיד לבוא "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ההתאמה קיימת, אם היא קיימת אין צורך לשנות, ממילא אין קיום של מידת הדין.

לפי זה קבלת עול מלכות שמיים שאדם מקבל על עצמו בה' אחד שהוא אומר בקריאת שמע "שמע ישראל ... ה' אחד". ב"ה' אחד" הוא לא ממתק דין, בה' אחד הוא מגלה אבחנה הרבה יותר עמוקה, הכל מתאים, אם הכל מתאים אין שמה מידת הדין. זו הקבלה העמוקה שאנחנו מקבלים על עצמנו, אלא שכמובן האדם לא יכול לקבל על עצמו רק את הקבלה השנייה.

כאשר האדם מקבל על עצמו את העול מלכות שמיים של ה"ה' אחד" והוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמיים של ה' אחד בלי "ה' אלוקינו", אין צורך לשנות. אי אפשר לומר שאין צורך לשנות, ודאי שיש צורך לשנות הרי הוא עבר עבירה. "פחדו בציון חטאים", אומרת הגמרא אותו תלמיד שהיה מפחד אמר לו רבו הסיבה שאתה מפחד כי יש לך חטא, אילו לא היה לך חטא זו הייתה יראת ה'. "אשרי אדם מפחד תמיד", אומרת הגמרא, הני מילי בדברי תורה קאי, הוא מפחד ברוחניות באמת. אבל אדם שיש לו פחדים מסוג אחר זה בבחינת "פחדו בציון חטאים". אדם שיש לו חטא והוא מנסה להתייחד עם ה"ה' אלוקינו ה' אחד" רק עם ה"ה' אחד" בלי "ה' אלוקינו", הוא מנסה להאיר אור בבריאה של אין שינוי, הוא מנסה לקבע את החטא, אין לך עוולה גדולה מזו. אי אפשר לקבל קבלת עול מלכות שמיים רק שה' אחד, הקבלה הזו תהיה רק לעתיד לבוא, לעתיד לבוא שאת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, שכבר אין חטא, אז מקבלים רק עול מלכות שמיים של "ה' אחד". היום אי אפשר לקבל קבלת עול מלכות שמיים "שמע ישראל ה' אחד", חס ושלום מלקבל כזה עול מלכות שמיים, הוא מנסה לקבע את העולם שהוא לא צריך שינוי, אז דרך רשעים צלחה והרע שולט בעולם ומשיח צדקנו לא בא והוא מנסה להעמיד כח שלא משנה כלום, חס ושלום, הוא מקבע את הרע למציאות. מהי הקבלת עול מלכות שמיים האמיתית שאנחנו צריכים לקבל, "שמע ישראל", דבר ראשון תשמע "ה' אלוקינו", תקבל על עצמך את עול מלכותו יתברך. ואם הוא חטא, בשעה שהוא מקבל עליו מלכותו יתברך חוזר בתשובה שלמה, הרי אין לך דבר שעומד בפני התשובה אפילו אם עד הרגע שהוא אמר "שמע ישראל" הוא חטא, אפילו אם עכשיו הוא אומר שמע ישראל בכל לבו והוא מקבל באמת את עול מלכותו יתברך לקיים תרי"ג מצוות בפועל, הרי שהוא קיבל על עצמו לשוב בתשובה והוא מתקן את החטאים שלו. אם הוא תיקן את החטא, עכשיו הוא יכול לקבל מהלך של ה' אחד. אם אין חטא, אתה יכול למתק את הדין, יתר על כן להגיע לאותו מקום שאין שם דין כלל.

אדם מקבל על עצמו עול מלכות שמיים, הוא רוצה לבטל מעל עצמו את הדין, הוא מפחד והוא לא יודע ממה הוא מפחד, אומרת הגמרא יקרא קריאת שמע, איך הוא יקרא קריאת שמע, לא "שמע ישראל ה' אחד", בצורה הזו הוא ינסה לבטל מעליו את הדין, אבל רח"ל הוא ישאיר את כל העולם בפחיתותו ורוע, וזה כמובן לא יכול להיות. איך הוא מקבל על עצמו עול מלכות שמיים, איך הוא מבטל מעצמו את הפחד, "שמע ישראל ה' אלוקינו" – הוא שב בתשובה שלימה ומקבל על עצמו את כוח מלכות הבורא עולם לקיים את רצונו בפועל כפי שהוא ציוה בתורתו הקדושה. בשעה שהוא מקבל את הדברים עכשיו כבר אין חטא, הוא שב בתשובה שלמה כמו שאומר הרמב"ם הוא מיד נעשה רצוי ומקובל ואהוב ונחמד למעלה, עכשיו הוא מקבל לפני בורא העולם אין לו עבירה, הוא מיתק את הדין, עכשיו אם הוא יקבל על עצמו קבלה של ה' אחד שמה אין מידת הדין בכלל, שמה הוא ימתין את כל הפחד לחלוטין.

שאלה: ה' אלוקינו, כאילו שאין דין ***

תשובה: כאשר האדם אומר ה' אלוקינו הוא לא מבטל את מידת הדין לגמרי. משל למה הדבר דומה, "כאשר ייסר אב את בנו כן ה' אלוקיך מייסרך". אז מה כוונת הדבר, שהוא עדיין מייסר הוא שהוא לא מייסר? מייסר. "כרחם אב על בנים", כשאבא מעניש הוא מעניש מרחמים. אם אדם אחר מעניש יכול להיות שהוא מעניש ממידת הדין. "ה' אלוקינו" מה זה אומר, שאותה מידת הדין שאתה רואה זה בבחינת אב שמייסר את בנו, אני כבר הרבה פחות מפחד, כי האב מייסר את בנו הוא מייסר אותו באותה נקודה שהוא יכול לעמוד בו, שיכול לסבול, שבסוף יהיה בסדר. אני לא מבטל לגמרי את מידת הדין אלא אני רק ממתק אותה. מה כוונת הדבר שאני ממתק אותה, שהייסורים יבואו ברחמים, הם יבואו מתפיסת "אבינו אב הרחמן". והעז הזה הוא מביא מתוק והוא יוצא מנקודת המתיקות של הרחמים, אם יש עז, אל שהעז הזה הוא לא עז בתוקפו הוא לא עז שאי אפשר לעמוד בו אלא הוא עז שמגיע מנקודה של אב שאני יכול להרגיש שאפילו שהוא מייסר אותי אני לא מפחד יותר מדי, הכל יהיה בסדר. זה לא אומר שזה לא יכאב וזה לא אומר שזה לא יפריע, אבל אני לא מפחד יותר מדי, את תוקף מידת הדין הנמכתי מאוד, כי אני יודע שזה במינון שאני יכול לקבל אותו ולהצליח לקבל אותו. מה שאין כן האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמיים בבחינה של ה' אחד, שם אין מידת הדין בכלל, לא רק שזו מידת הדין בבחינת ייסורים ברחמים, אלא כוונת הדבר שאני מגיע לאותו מצב של ה' אחד, לעתיד לבוא כאשר הטומאה תוסר מן העולם לא יהיה צער לא יהיה מכאוב לא יהיה גיהינום.

אם אדם מגיע לעול מלכות שמיים בהדרגה הנכונה, קבלה ראשית של ה' אלוקינו ולאחר מכן קבלה נוספת של הה' אחד, שם הוא יכול להגיע לביטול הדין בשורשו.