- להאזנה חנוכה 078 תתקע-ד דורות תשפא
חנוכה 078 תתקע-ד דורות תשפא
- 2618 צפיות
- הדפס
- שלח דף במייל
הארת חנוכה – 'חכמה סתומה'
דברי הגמ' דף כ"א ע"ב בשבת: "וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול" וכו', מה שנאמר כאן שהפך היה חתום זה לא היה רק החיצוניות של הפך אלא המהות של השמן, – המהות של האור הדולק מן השמן, – החכמה המתגלה בפנימיות ההארה, היא היתה במדרגה של 'חתום', היא לא היתה החכמה הפתוחה בבחינת "את פתח לו", אלא היא היתה חכמה סתומה – "חכמה סתימאה" בלשון חז"ל שמשמעותו חכמה סתומה.
מדרגת התורה שקדמה לעולם
אבל יתר על כן, כידוע עד מאד לשון הגמ' בשבת (דף פ"ח ע"ב) "כשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא, אמרו לפניו חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות ואתה משתעשע בה רצונך ליתנה לידי בשר ודם, אמר לו הקב"ה למשה השב להן תשובה וכו' תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להן כלום למצרים ירדתם, כלום לפרעה נשתעבדתם" וכו'.
וא"כ, מה שאומרים המלאכים להקב"ה "חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות", כלומר יש תורה שניתנה ויש תורה שהיא בהעלם, באיתכסיא שזהו ה"חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות", – זוהי החכמה שעליה נאמר "ואהיה אצלו אמון" "ואהיה אצלו שעשועים יום יום" התורה שקדמה לעולם, והקדימה שהיא קדמה לעולם במהלך אחד – זה מה שמוגדר כאן "תתקע"ד דורות".
אבל ראשית, ברור הדבר א"כ – מה שנאמר בסוגיא דחנוכה "מצאו פך שמן אחד חתום בחותמו של כהן גדול" שורש החתימה של הפך שמן היא לא רק בתורה שניתנה שלחד מ"ד (גיטין דף ס') 'תורה חתומה ניתנה' שזהו גילוי של חכמה סתומה שבנתינת התורה, אלא יתר על כן השורש של אותה תורה באור של ימי החנוכה היא 'החמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות' משורש התורה שקדמה לעולם, וכשזה משתלשל לתתא אז גם השמן הנמצא הוא פך אחד של שמן חתום בחותמו של כה"ג שהיה גנוז ונעלם.
ולכן במידת מה ההארה הזו של הארת חנוכה היא הארה שקדמה לעולם, – ולכן היא מתפשטת גם אחר ימות עולם, לעולם הבא.
תתקע"ד דורות – מדרגת תורה ומדרגת הנשמות
ובהבנה בהירה – יש שני מימרות ידועים של חז"ל ביחס לאותם תתקע"ד דורות, מימרא אחת זהו מה שהזכרנו השתא, מה שנאמר על התורה הקדושה 'חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות', והמימרא השניה זהו בגמ' בחגיגה בדף י"ג ע"ב לגבי מה שנאמר בפסוק "אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם', שעל זה דורשת הגמ' מהו 'אשר קומטו ולא עת' – "אלו תתקע"ד דורות שעלו במחשבה להיבראות ולא נבראו עמד הקב"ה ושתלן בכל דור ודור ואלו הן עזי פנים שבדור", וא"כ מבואר כאן שהיו תתקע"ד דורות של נשמות שקדמו לעולם.
וברור ופשוט לכל בר דעת – יש את התורה שקדמה לעולם תתקע"ד דורות ויש את הנשמות שקדמו לעולם תתקע"ד דורות, ואם כן הם מקבילים אחד לשני, – יש את התורה הזו שמתגלה כאן והרשעים הללו מקבילים לאותה מדרגה של תורה.
וכמו שביארו רבותינו – וכמו שהרחיב בדבר ה'לשם' בהרבה מאד מקומות – אבל תמצית הדברים נמצאת כבר מיסוד הקדמונים שקדמו לו הרבה והוא הרחיב את דבריהם, שורש אותם נשמות אלו הם אותם נשמות שעליהם נאמר בלשון חז"ל "היה בונה עולמות ומחריבן" ולאחר מכאן הוא ברא את העולם דידן – שעל זה אמר הקב"ה "דין לא אהניין לי, אתון אהניין לי", – על אותם עולמות הקב"ה אמר שהם אינם נעימים לו.
וא"כ אותם נשמות שבתתקע"ד דורות הללו הם הם אותם מדרגה של עולמות שעליהם נאמר 'בונה עולמות ומחריבן' ה'מחריבן' שנאמר בעולמות זה מקביל למה שנאמר באותם נשמות שהם אינם יכולים להתקיים והם העזי פנים שבדור, – כמו שהעולם לא נתקיים באותו מדריגה שזהו ה'בונה עולמות ומחריבן', כך גם אותם נשמות אינם יכולים להתקיים.
העולמות הללו שלא מתקיימים הם הבחינה של מה שנאמר כידוע 'מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין', ובמקביל לעולמות נאמר על אותם נשמות 'אשר קומטו ולא מת', "אלו תתקע"ד דורות שעלו במחשבה להיבראות ולא נבראו", כלומר שהם נמצאים במדרגה של ה'מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין' וה'ראה שאין מקתיים' אלו הם אותם נשמות.
– מקבילים יחד העולמות והנשמות אהדדי.
מדרגת ה'כלים' שאין להם קיום בריבוי אור ומדרגת קיומם בהארת חנוכה
כל אלו הם דברי רבותינו, יש ב'מגלה עמוקות' ועוד כל אחד ואחד מרבותינו שהרחיבו בדברים, ומכל מקום, שם אותם עולמות לא נתקיימו, וטעם הדבר שהם לא נתקיימו כידוע בדברי רבותינו, זהו מחמת שהיה ריבוי של אור ולכן הם לא יכלו להתקיים, שהיה ריבוי של אור שמחמתו הכלים לא יכלו להתקיים, – והריבוי של האור זהו 'התורה אור' שמכח הריבוי של תורה שקדמה לעולם.
וכשמתגלה בנס חנוכה שפך שמן שראוי לדלוק יום אחד הוא דלק שמונה ימים, הרי יש כאן ריבוי של אור, – וזה גופא החידוש של הארת ימי חנוכה שבכלי אחד דולק שמונה אורות, זה עומק מהלך הנס, – מה שעל העולם הקדמון נאמר 'בורא עולמות ומחריבן' שמחמת הריבוי אור של ה'תורה אור' זה לא יכל להתקיים בכלים ולכן הוא מחריבן, אבל בהארה של ימי חנוכה מתגלה התוקף של הדבר שבאותו כלי יש ריבוי של אור והוא יכול להתקיים זהו עומק הנס של ימי החנוכה. – "נעשה נס ודלק שמונה ימים" בחינה אחת שורשית למהות הנס שנעשה שכלי אחד יכול להכיל ריבוי של מציאות של אורות, רק כמובן זה לא התגלה בבת אחת ממש שדלקו שמונה אורות בכלי אחד אלא זה נעשה בזה אחר בזה באופן שעל אף שהיה צריך להתכלות השמן הוא לא נתכלה והיה המשך של הארה, אבל הפנימיות של שורש ההארה של נס חנוכה, שורשה יסודה ומהותה הוא מריבוי של אור בכלי אחד, זה עומק המהות של הארת נר חנוכה.
קביעות ההודאה בחנוכה – גילוי ה'הוד' בארץ
ולכן שורש ההארה של נר חנוכה כמו שהוזכר, – מה שנאמר שמצאו פך שמן אחד חתום – שהוא היה גנוז ומצאו אותו חתום, שורשו הוא ב'חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות', שזה מה שהמלאכים בקשו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וגו'" אשר תנה הודך על השמים" ולאחר מכן ניצחם משה, וכשניצח משה – לא נתגלה רק תנה הודך על השמים' אלא תנה הודך על הארץ, אלו הם הימים של חנוכה שעליהם אומרת הגמ' "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", שה'תנה הודך' הוא לא רק בשמים אלא 'קבעום בהלל והודאה' שההוד-הודאה מתגלה גם בארץ, זה ימי החנוכה שנעשה עומק של שורש מציאות הנס.
אבל יתר על כן, כפי שחודד הנשמות שמקבילים לאותה מדרגה עליהם נאמר "אשר קומטו ולא עת" שאלו תתקע"ד דורות שעלו במחשבה להיבראות ולא נבראו, – הנשמות האלה שלא נבראו כמו שהרחיבו רבותינו, הם במדרגה של מידת הדין כמו שהוזכר בבחינת 'מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים' – מכח ה'ראה שאין העולם מתקיים' נעשה המציאות שמצד שורשי הדינים העולם לא יכול להתקיים במחשבה.
הקיום וההרחבה שבחנוכה היפך ה'מחריבן'
אבל בחנוכה שמתגלה ש'העולם מתקיים' על אף שיש ריבוי של אור, זהו 'מצות נר חנוכה נר איש וביתו', מה העומק של 'נר איש וביתו' בחינת הבית שמתגלה בחנוכה, וכן 'מצוה להניחו על פתח ביתו', מה ש'בונה עולמות' שזה בבחינת בניית בית כלשון הפסוק 'בחכמה יבנה בית' וזהו בית שלא נתקיים – 'ומחריבן', בנר חנוכה מתגלה שיש ריבוי של אור ואפילו הכי ה'בונה עולמות' מתקיימים, – לכן המצוה שייכת לבית, 'נר איש וביתו', זה מצוה בבית, כי לולי מציאות הנס הבית אינו יכול להתקיים וע"י מציאות הנס הבית יכול להתקיים, שנהיה ה'בונה עולמות', – והיפך ה'מחריבן' הוא מדליק את הנר חנוכה על פתח ביתו לרחובה של עיר, היפך ה'מחריבן' הוא מאיר את ה'רחובה של עיר' ומתקן את אותו מציאות של חורבן, [מחריבן ו'רחובה של עיר' שרשן אותה מילה בחילוף האותיות חרב, רחב]. ועל ידי כן מתגלה שיש קיום למציאות הבית, זהו 'מניחו על פתח ביתו מבחוץ'.
תיקון התתקע"ד דורות שבנר חנוכה
וביתר עומק – ויסוד הדברים נמצא כבר ב'אמרי נועם' על חנוכה, ידוע עד מאד דברי רבותינו שמה שנאמר במכילתין דשבת בפרק במה מדליקין שפתילות ושמנים שאסור להדליק בהם בשבת מותר להדליק בהם בחנוכה, זה קאי על הנשמות שנקראים נר, – "נר ה' נשמת אדם", – ואומרים רבותינו [- נמצא בקדמונים] שבחינת הנשמות הללו הם נקראים "נר רשעים ידעך" שזה קאי על התתקע"ד דורות, ובדרך רמז הם רמזו נר רשעים ידעך עולה בגימטריא תתקע"ד, ואלו הם אותם נשמות 'נר ה' נשמת אדם' שהם 'נר רשעים ידעך' שלא יכלו להתקיים, אבל זהו מצד החורבן שאלו הם 'אשר קומטו ולא עת' התתקע"ד דורות שעלו במחשבה להיבראות ולא נבראו, מצד כך נאמר בהם 'נר רשעים ידעך', ועליהם נאמר שהם בבחינת פתילות ושמנים שאסור להדליק בהם בשבת כי הם בבחינת 'נר רשעים ידעך'.
אבל בנר חנוכה שמותר להדליק בפתילות והשמנים הללו, יש גם תיקון לאותם נשמות של התתקע"ד דורות וכמו שהרחיב ה'לשם' בארוכה בכמה וכמה מקומות מיסוד דברי חז"ל, שמה שנאמר על התתקע"ד דורות הללו "מה עשה הקב"ה עמד ושתלן בכל דור ודור והם עזי פנים שבדור", – העזי פנים הללו שהם מתגלגלים בהם, הם עתידים להיתקן, וזהו עומק של נר חנוכה משורש הארת התורה של "חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות" נתקנים הנשמות של אלו שנאמר בהם "אשר קומטו ולא עת – אלו תתקע"ד דורות וכו' והן עזי פנים שבדור", – זה שורש תיקונם בהארת נר חנוכה.
גילוי תתקע"ד דורות בדור המבול נר חנוכה שבנח
אבל יתר על כן – והרחיבו בזה רבותינו – בכללות ממש כידוע עד מאד, השורש של נר חנוכה ביסודו נמצא כבר אצל נח, שנח הוא ראשי תיבות נר חנוכה, וזה רמוז במה שנאמר בנח "והנה עלה זית טרף בפיה" שה'עלה זית בפיה' זה שורש ההארה של נר חנוכה, ורמזו רבותינו 'והנה עלה זית טרף בפיה' גימטריא תתקע"ד, שם רמוז ההארה של תתקע"ד דורות, שאותם דורות שלא נתקיימו שעליהם נאמר 'בונה עולמות ומחריבן', חזרו ונתגלגלו בדור המבול ולכן הנפשות של דור המבול מתו והכל נהפך למציאות של מים – חורבן, הקב"ה חזר והחריב את העולם כי בחינת אותם נשמות של תתקע"ד דורות חזרו בדור המבול ולא נתקנו, [ובהרחבה יותר זהו אלף דור 'דבר ציוה לאלף דור' והכ"ו שמתוך האלף נתקיימו ותתקע"ד מתוך האלף לא מתקיימים, אבל הכ"ו הם ביסודם חלק מהתתקע"ד שאינם מתקיימים, בלי להיכנס כרגע לדקות].
אבל מכל מקום זהו הרמז שנמצא במבול שהוא השורש של ימי החנוכה, שיש את הנשמות הללו של התתקע"ד דורות שאינם יכולים להתקיים, ורק נח יכל להתקיים שזה מה שנאמר 'בא אתה אל התיבה' שנח יכל להתקיים. ו'התיבה' זהו אותם אותיות של הבית, – 'מצות נר חנוכה נר איש וביתו' ובמקביל לכך לתיבה נכנסו איש ואשתו, – 'איש ואשתו באו אל התבה', זוהי ההקבלה המקבילה אהדדי מצד שורשם.
תיקון התתקע"ד דורות שמכח יעקב אבינו
ולאחר מכן – 'עשרה דורות מנח ועד אברהם', אז מתחיל סדר תיקון חדש, ואומרים רבותינו להדיא – עיקר התיקון הרי נעשה ע"י יעקב אבינו, – מאברהם יצא פסולת דישמעאל, מיצחק פסולת דעשיו, ויעקב מטתו שלימה, – יש את התיקון שיעקב אבינו מתקן בבחינת התורה שקדמה לעולם, זה התורה שעליה נאמר אצל יעקב אבינו "איש תם יושב אהלים", וכמו שדורשים חז"ל על הפסוק "וישכב במקום ההוא וילן שם" 'ועד השתא לא לן' שזהו הי"ד שנים שהיה קודם לכן בבית שם ועבר, אבל עיקר התיקון שהוא תיקן בפועל את אותם נשמות זהו ע"י "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" ש'באר שבע' כמו שאומרים חז"ל זהו השמונה שהוא המקור של השבע, שזהו באר שבע, שהשמונה היא הבאר שממנה יוצא השבע, והוא הלך ללבן לברר את הדבר, – ואותם נשמות אומרים רבותינו שהם נתגלגלו בצאן של לבן, – וזהו מה שלבן נתן ליעקב אבינו את שכרו, שיעקב בירר ממנו את שכרו וחלק השכר – כמו שמפורש בקרא – היה העקודים, הבהמות העקודים שאותם לקח יעקב לחלקו, וזהו התתקע"ד דורות הת"ת זהו תלמוד תורה, בבחינת "תפארת לעושיה", והעק"ד זהו העקודים, – והשורש הוא בעקידת יצחק כמובן, אבל מי שמגלה את הת"ת שבת"ת-עק"ד ולא רק את העק"ד, זה מכחו של יעקב אבינו שנתברר על ידו הכח הזה אצל לבן בעקודים במה שהוא מברר את הצאן, – הוא מברר את אותם נשמות שנתגלגלו, מוציאם ולוקחם ומחזירם לקומתם של הכנסת ישראל.
וזה בעומק השורש של אותם הנשמות – שכמו שדורשים חז"ל "ישראל עזים שבאומות", – בקלקול זה כלב שעליו נאמר שהוא עז שבחיות וכו', אבל בקדושה זה ישראל שהם עזים שבאומות, כלומר הם מאירים לתקן את התתקע"ד דורות מכח יעקב אבינו שתיקן את ה'אשר קומטו ולא עת', שהם אותם תתקע"ד דורות שלא יכלו להתקיים, – מכח כך ישראל נהפכים להיות 'ישראל עזים שבאומות', שהרי על התתקע"ד דורות הללו נאמר עמד ושתלן בכל דור ודור ואלו הם עזי פנים שבדור'.
– זה שורש נקודת הקלקול שנתקן על ידי יעקב אבינו.
שורש הריבוי במצרים שמכח התתקע"ד דורות
אבל כידוע, תחילת הבירור מתחיל ביעקב ולבן, אבל הוא ממשיך בירידה למצרים ולכן כאשר אנחנו מספרים ביציאת מצרים מתחילים לספר ב"ארמי אובד אבי וירד מצרימה" – מתחילים לספר ב'ארמי אובד אבי' שזה הגלות של יעקב אצל לבן, כי תחילת הגלות שלפני גלות מצרים היתה אצל לבן, ועל זה אומרים רבותינו שכאשר ירדו למצרים ששם היה ה"וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד", איפה היה השורש של אותו ריבוי – כי האיר מאותם נשמות של התתקע"ד דורות שהם היו ריבוי של נשמות, לכן היה ריבוי של 'וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד', ריבוי של נשמות שהתגלה במצרים.
שורש דתן ואבירם שבתתקע"ד דורות
והריבוי הזה של התתקע"ד דורות שאלו הם עזי פנים שבדור, אומרים רבותינו להדיא שמכח הקלקול של העזי פנים שבדור מתגלה ה'נצים ונצבים' דקלקול שהם דתן ואבירם שהיו מהתתקע"ד דורות, שהם היו העזי פנים שבדור, וכמו שדורשים חז"ל 'כל מקום שנאמר נצים ונצבים אינו אלא דתן ואבירם', אלו הם היו הנשמות מהתתקע"ד דורות, הם שורש מציאות הדבר.
ובפנים הללו אומרים רבותינו ש"ראשית גוים עמלק" – ראשית גוים עם הד' אותיות של המילה עמלק בגימטריה תתקע"ד, זהו ה'ערב רב'. ה'ניצים ונצבים' נצטרפו לערב רב שיצאו ממצרים והם שורש הערב רב שיצאו ממצרים, הערב רב שיצאו ממצרים הם אותם נשמות של התתקע"ד דורות שצריכים לחזור ולהיכלל בכנסת ישראל, הם אלה שהיו צריכים להתברר ביציאתם ממצרים ולא הובררו בשלימות, משה רבינו העלה את הערב רב ע"מ לתקנם כמו שנאמר בקרא "העם אשר העלית".
שורש הקטרוג של המלאכים שבקבלת התורה
וכאשר עולה משה רבינו לקבל את התורה אומרים המלאכים להקב"ה "חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות אתה רוצה ליתנה לבשר ודם", – כאשר משה רבינו עולה לקבל את התורה שהיא בפועל ניתנה לבני ישראל, אילו הוא היה רוצה ליתנה רק לבני ישראל עצמם לא היה את אותו התעוררות של הקלקול שהמלאכים אומרים 'חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות', אבל משה רבינו הרי רצה להוריד את התורה ולתת אותה גם לערב רב, ומשם נובע עומק תביעת המלאכים "חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות" – אתה רוצה להוריד אותה ולתקן את התתקע"ד דורות דקלקול שנאמר בהם "אשר קומטו ולא עת" שהם נשמות הערב רב, כאן היה עומק נקודת הערעור.
ופשוט וברור – הרי לבסוף התורה לא ניתנה בשלימות לישראל, מאיפה הניצוץ הראשון שהתחיל אותו דבר שהתורה לא ניתנה לישראל – מהקטרוג של המלאכים, שורש הקטרוג היה בבריאת העולם מעיקרא אצל המלאכים, "מהם אומרים יברא ומהם אומרים אל יברא, אמת אמר אל יברא שכולו שקרים" – שמצד התורה שהיא 'תורת אמת נטע בתוכינו' היא מתנגדת לבריאת העולם, וזהו התתקע"ד דורות "אשר קומטו ולא עת" שבאמת לא נבראו, – בפשטות הקב"ה הכריע כהמלאכים שאמרו 'יברא', אבל בעומק אותם מלאכים שאמרו 'אל יברא' חלו דבריהם כלפי התתקע"ד דורות, שעליהם הקב"ה הכריע כמו המלאכים שאמרו 'אל יברא.
וכאשר משה בא לקבל תורה, אותם מלאכים חוזרים ומעוררים – "חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות אתה בא ליתנה לבשר ודם", הם מעוררים את אותה נקודת קלקול שהתורה לא תינתן מחמת הכח של ה'אל יברא' שחל בערב רב כמו שנתבאר.
עומק תשובתו של משה למלאכים
וזה דייקא מדוקדק – הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו השב להם תשובה, ומשיב משה למלאכים "תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים [- חס ושלום בקלקול נאמר בערב רב "אשר העלוך מארץ מצרים" בעגל], אמר להן כלום למצרים ירדתם, כלום לפרעה נשתעבדתם", כלומר אין לכם את התפיסה של התתקע"ד שאלה הם הנשמות שירדו למצרים, שלכן דייקא הוא אומר להם מכח "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כלום למצרים ירדתם, כלום לפרעה נשתעבדתם, ששם הובררו הערב רב שהיו במצרים, ומכח שהם הובררו – עליהם נאמר בשורש "וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד", מכחם היה העומק של אותה נקודת ריבוי, ויתר על כן, הריבוי בפועל של הערב רב הגמור, אבל מכל מקום זה שורש טענתו של משה רבינו הוא משיב למלאכים על מנת לקבל את התורה ולהורידה לארץ.
וכאשר ניצח משה רבינו את המלאכים שעל זה נאמר "שבית שבי לקחת מתנות באדם" כמו שמבואר שם בגמ' שכל מלאך ומלאך נתן לו מתנה, ואף מלאך המות נתן לו את המתנה של הקטורת שהיא הכח המתנגד למציאות המות, כלומר – הוא נתן לו את אותו כח שאפשר להכניע אתו ג"כ את התתקע"ד דורות, – שהקטורת נקרא קטורת מלשון קשר [שזהו 'קטירא' בלשון ארמית] – חיבור, שזה התתקע"ד דורות ת"ת – עק"ד – שהדבר עקוד וקשור, זה מה שנתן לו המלאך המות את הקטורת שזה ההארה כלפי עומק טענת המלאכים "חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות" כמו שנתבאר, זה עומק סדר הדברים בקצרה ממש המשא ומתן שהיה בין המלאכים למשה רבינו והכרעת הדברים.
ומכל מקום א"כ, האור של הימים האלה ימי חנוכה, מאיר האור של התתקע"ד דורות, שזהו הת"ת – עק"ד – הכל עומד עקוד ומאיר בבת אחת.
ריבוי אור במדרגת הנרות – בזאח"ז וריבוי ה'תורה אור – בבת אחת
זהו השורש של פנימיות ההארה של מדרגת מתן תורה, ומכח כך כפי שחודד, מה שמתחילה היה בונה עולמות ומחריבן שהיה ריבוי של אור ונשתברו, – בהארה של ימי החנוכה חוזר ומאיר ריבוי של מציאות של אור, אבל הריבוי של מציאות האור שמאיר בכלים, הוא מאיר בזה אחר זה, זה לא מאיר ביום אחד שדלקו כל השמונה נרות בבת אחת, אבל בזאח"ז הם מאירים באותו שמן, באותו כלי, באותו נר, האירו הריבוי של מציאות השמונה נרות שהאירו בכלי אחד.
וזה עומק פנימיות מציאות ההארה של ימי החנוכה שמצד מדרגת הנרות – מדגישים – הנר האיר בזה אחר זה.
אבל מצד מדרגת השורש של ה'תורה אור' שזה עומק היניקה של הארת ימי חנוכה שהיפך ה'להשכיחם תורתך' מתגלה הריבוי של דברי תורה, הריבוי של הדברי תורה המתגלים הוא תוקף של ריבוי של הארה בבת אחת שהדברים מאירים.
ומהו השורש של הדבר – יש את מה שהנר דלק שמונה ימים ויש את מה שמצאו את הפך שמן, מה שהנר דלק, – הוא דלק עוד יום ועוד יום, שמונה ימים, זה הארה של בזה אחר זה, אלא שסוף כל סוף יש כאן כלי אחד שמאיר בו שמונה הנרות, אבל מה שמצאו פך שמן אחד חתום בחותמו של כהן גדול שהוא היה שורש הת"ת – עק"ד כמו שנתבאר, מציאת עצם הפך עצמו היא היא עומק כח הדבר שמאיר בה תפיסת ההארה של השלימות שהכל מאיר בבת אחת.
הארת נר חנוכה שנבנית על גבי הארת נר שבת
רבותינו אומרים רמז נפלא נמצא בכמה מכתבי רבותינו, ש'ערב שבת' הוא בגימטריא תתקע"ד, יש כמה וכמה גימטריאות, בהרחבה, שהקבילו רבותינו לתתקע"ד אבל אחד מהגימטריאות זהו מה שהוזכר השתא ש'ערב שבת' בגימטריא תתקע"ד.
ומה עומקם של דברים –
בכל ערב וערב כאשר אנחנו מאירים את ההארה של נר חנוכה – הרי זמן ההדלקה הוא 'משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק', וא"כ כפשוטו זה נאמר בכל יום ויום מימי חנוכה.
אבל בעומק, פנימיות ההארה שמתגלה בהארה של נר חנוכה, זה לא הארה של כל ערב וערב כעין מה שנאמר במנורה כפשוטו, שמדליקים אותה מערב עד ערב, אלא שורש הפנימיות של ההארה של נר חנוכה שהוא כנגד התתקע"ד זהו דייקא ה'ערב שבת', זה זמן ומהות ההארה שמתגלה בהארה של נר חנוכה.
אם כל שבוע יש לנו בערב שבת את מצות הדלקת הנר שבת שמצד שלום בית, וכדברי הגמ' בשבת 'נר שבת ונר חנוכה הי מינייהו קדים' ומסקנת הגמ' שנר שבת קודם משום ששלום בית עדיף.
והעומק של הדברים – להבין עמוק – כפשוטו מבואר בגמ' ששלום בית עדיף מנר חנוכה, אבל פנימיות עומק דברי הגמ' הוא באופן שונה, השורש של נר חנוכה שהוא 'מצות נר איש וביתו' שמכח קיום המצוה יש את המציאות שהבית יכול להתקיים כמו שנתבאר, הוא מכח ההארה של נר שבת שהוא שלום בית, הארת נר חנוכה היא נבנית על גבי ההארה של ערב שבת שבערב שבת מדליקים נר של שלום בית, שיש מציאות של שלום בית.
היפך המציאות של 'בונה עולמות ומחריבן' שהבית איננו מתקיים, – כאשר מתגלה התיקון של התתקע"ד דורות בבחינת 'בחכמה יבנה בית' כמו שאומרים רבותינו שטהרת המחשבה בגימטריא תתקע"ד מאיר בה ההארה שנטהר ה'עלה במחשבה', שנטהר ונתקן ה'עלה במחשבה' מכח 'טהרת המחשבה', מתברר האפשרות לבנות את מציאות הבית.
צירוף ה'אנכי' וה'בראשית' שמכח 'נר איש וביתו'
ועכשיו ביתר עומק בהבנה בהירה – יש לנו הרי שני שורשים בתורה כידוע, מחד התורה מתחילה ב'בראשית ברא אלקים' 'בראשית' – 'בחכמתא' כדברי התרגום כידוע שזהו ה'בחכמה יבנה בית', וזהו מונח במינה בראשית עצמה ראש-בית, זהו ה'נר איש וביתו' האיש הוא נקרא 'ראש הבית' זהו 'נר איש' – הראש – 'וביתו'.
אבל השורש השני שמתגלה בתורה שבעומק הוא הקודם לשורש הראשון בבחינת 'איסתכל באורייתא וברא עלמא' זהו ה'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'.
זהו "מצות חנוכה נר איש וביתו" החיבור של הא' והב' של איש ובית זהו החיבור של 'אנכי – מי שאנכי', עם הבראשית' של 'בחכמתא', שבחכמה יבנה בית, זה עומק ההארה של נר חנוכה.
העומק של נר חנוכה שהוא מצרף את ה'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' כמו שנתבאר שאמר משה למלאכים 'כלום למצרים ירדתם' שמונח כאן שורש התיקון של התתקע"ד דורות, ובתתקע"ד דורות עצמם הרי נאמר 'בונה עולמות ומחריבן'.
ה'בראשית' דעלמא דידן – נר שבת וה'בראשית' החדש דנר חנוכה
ה'בראשית ברא אלקים' שזהו העלמא דידן בבחינת "אתון אהניין לי" נתקיים, אבל כאן מכח ההארה של נר חנוכה נתחדש 'בראשית' חדש, מתחדש שאותו 'בונה עולמות ומחריבן' שלא נתקיים, מכח הארת נר חנוכה הוא חוזר ומתקיים, זה עומק כח המציאות של נר חנוכה.
ההתחלה הוא נר שבת כמו שהוזכר שנר שבת קודם, – זהו מצד 'אתון אהניין לי', שזה העלמא דידן שנתקיים – הוא מתקיים מדין "שלום בית" שזה נר שבת, אבל ההארה של נר חנוכה הוא חוזר ומאיר את אותם עולמות שלא נתקיימו, ומכח הארת נר חנוכה הוא מתקן את אותם נשמות והוא מתקן את העולמות – שמקבילים יחד אהדדי – מכח התורה של 'חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות' של עולם התוהו, הוא חוזר ומתקן את אותם חלקים ועל ידי כן אותם עולמות שנשתברו ולא נתקיימו – כאן חל מציאות תיקונם.
וכידוע עד מאד יש את השבעה מלכים של עשיו שמתו ויש את המלך השמיני שנתקיים שהוא מלך הדר, שזה בבחינת 'חובת הדר' שנאמר בנר חנוכה, עומק ההארה הנתקנת בנר חנוכה היא לאותם עולמות שמעיקרא נשתברו שלא היה להם מציאות של קיום, ומכח ההארה של נר חנוכה יש להם מציאות של קיום.
מצות נר חנוכה שהוא 'נר איש וביתו' זה לא דין בבית כפשוטו, מכח הנר חנוכה הבית קיים, מכח נר חנוכה הבית אינו נחרב, שאין את מציאות החורבן אלא הבית עומד בשלימותו ומתקיים, זה עומק הכח של ההארה שמאירים בנר חנוכה.
צד הבחירה שבתתקע"ד דורות ושורש הידיעה שבהם
וזה ברור ופשוט – בעולם של קודם החטא לא היה שם מקום של מעשה, שם הקדוש ברוך הוא עושה את הכל, בבחינת "אין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה", ומצד כך ה'אשר קומטו ולא עת' שזה התתקע"ד דורות – יש כאן נקודה דקה ועמוקה ורבותינו מרחיבים בכך – שמכאן ראיה שיש בחירה גם בתתקע"ד דורות, כי הרי הם עזי פנים שבדור, – יש ברמ"ע מפאנו שמרחיב בסוד הידיעה והבחירה, שכאן מונח צד של בחירה, [- וכן יש ב'לשם'].
אבל הצד ההפוך של הדברים, התתקע"ד דורות שהם עזי פנים זה שורש הידיעה שלמעלה מן הבחירה, זה למעלה מן המעשה.
'טהרת המחשבה' שקדמה לעולם המעשה'
זה העומק של ה'לראותם בלבד' של נר חנוכה שאסור להשתמש לאורה, זה הגילוי של ה"בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו", – "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם", – אבל זה לא מצד 'ויעש' כפשוטו אלא כל הבריאה זה 'ויאמר – ויעש', 'ויאמר – ויעש', זה מכח מחשבה ומעשה 'טהרת המחשבה' שמולידה מציאות של מעשה.
כמו שנר שבת הוא לא במדרגה של מעשה שהרי בשבת 'לא תעשה כל מלאכה' אלא דייקא הוא בא להאיר בזמן שאין מלאכה כמו כן גם נר חנוכה הוא מאיר באותו מקום של 'לא תעשה כל מלאכה', – זה ה'קומטו ולא עת' שאלו אותם עולמות שקדמו לעולם המעשה שאנחנו מכירים, שם שורש אותה הארה של הנר חנוכה, 'לראותם בלבד'.
תיקון שורש פגם העינים שבנר חנוכה
מה שמתחילה מתגלה בראיה 'עין רואה לב חומד וכלי המעשה גומרים' שמצד כך יש עולם דקלקול, עולם דשבירה, שזהו העינים שנפלו 'תרי סרסורי דעבירה', בחנוכה ע"י ה"לראותם בלבד" מתקנים את אור העינים שנפגם, זה תיקון העינים בשורש הדברים, אותם חלקים של העינים שנשתברו ולא היה להם מציאות קיום, בבחינת 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחר עיניכם', בהארה של נר חנוכה – מאיר ההארה השלימה שכח העינים נתקן, אבל לא רק ה'פועל' של החטא אלא שורשי החטא, שורש הפגם, שורש הנפילה, שורש השבירה – חל בה בכולה מציאות של תיקון בהארה של נר חנוכה, מכח כך יש מציאות של שלימות הארת כח החיבור של זכר ונקיבה ב'איש ואשתו' – 'נר איש וביתו' בבחינת 'כלה שעיניה יפות כל גופה אינו צריך בדיקה', זה העומק של 'לראותם בלבד' שמתגלה בהארה של ימי החנוכה.
ולפיכך ברור הדבר שכל החנוכה הוא מתקן את העבר, והוא משריש את ה'לעתיד לבוא' שזהו מה שימי החנוכה אינם בטלים ל'לעתיד לבוא'.
ה'מקדים תרופה למכה' במה שהיוונים לא החריבו את הבית
מההארה של האור של נר חנוכה מתגלה מציאות בנין הבית השלישי, וזה ברור – שהרי גלות יון שהיתה בימי בית שני לא היתה גלות של חורבן הבית, הם פרצו י"ג פרצות, יש את ה'מזבח ששקצום יוונים', – 'טמאו כל השמנים' ועוד ממה שעשו היוונים, אבל הם לא החריבו את הבית, – זה לא 'בכדי' שהם לא החריבו את הבית, אלא מונח כאן העומק שכאשר נצחום בית חשמונאי הם מגלים שבית שעתיד להחרב איננו נחרב, הכח של היוונים היתה באותו מקום שהתגלה ההארה אצל היוונים בבחינה של מקדים רפואה למכה' שאי אפשר להחריב את הבית, – זהו מאותו שורש של לפני מציאות החורבן, זה ההארה של ימי החנוכה שמתגלה.
עקירת כל שורש הקלקולים למפרע שבנר חנוכה
ואשר על כן, פנימיות ההארה של נר חנוכה היא כמו שהתרת חכם בנדר עוקר את הנדר למפרע, כך גם התיקון של נר חנוכה הוא מתקן למפרע את כל מציאות הקלקולים, – זה הנ'-דר שמתגלה בימי חנוכה, שזה בחינת השמיני שבימי חנוכה שהוא בחינת הנ' שהוא השמיני שאחר השבע פעמים שבע כידוע, זה הנ'-דר של 'חובת הדר' שמתגלה בימי חנוכה.
הוא העקירה של כל שורשי הקלקולים למפרע, ואם הוא נעקר למפרע א"כ כמובן הוא אור דלעתיד לבוא – מכאן ולהבא למפרע – אבל בכל אופן גדר התיקון של ההארה של נר חנוכה – שהוא משלים להאיר את תוקף ההארה – למפרע לתקן את הכל – את כל שורשי הקלקולים שהיו מימות עולם, הוא חוזר ומתקנם.
הוא חוזר ונוגע ב'קדמה לעולם' ב'תורה שקדמה לעולם', ב'בונה עולמות ומחריבן', ב'עלה במחשבה לברוא במידת הדין וראה שאין העולם מתקיים' – שם נאמר 'ראה שאין מתקיים', אבל כאן מתגלה ה'ראה' של ה'מתקיים' שאותם נשמות 'אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם', כאן מתגלה אותו נהר בבחינת נהורא – 'נהרא נהרא ופשטיה' שחוזר ונתקן.
ולפיכך ההארה של נר חנוכה שמאירה את הכל לתקן את הכל למפרע היא שלימות פנימיות ההארה.
כשיאיר האור הזה בשלימות הנר לא ידלק רק שמונה ימים אלא בעומק הוא ידלק עשרה ימים ועליו נאמר 'העשירי יהיה קודש'.
שאלה: הרב אמר שבגלות מצרים היה ירידה של התתקע"ד דורות, האם זה קשור למה שידוע שירדו למצרים הנשמות שירדו בטיפות של אדם הראשון. תשובה: "נהר יוצק יסודם" אומרים חז"ל להדיא שזה פגם היסוד, זה מפורש בפסוק והם מדייקים שזה מה שנאמר בפסוק.
זה קשור לכ"ו דורות? – לא רק לכ"ו דורות, כלומר פגם יסוד האות ברית קודש שזה הק"ל שנה שפגם אדם הראשון שזה גימטריא עין הפגם של אורות העיניים שנשתברו, זה הק"ל שנה שהוא גימטריא עין, ופגם היסוד שהיה זה שורש נקודת הדבר, – הכ"ו דורות זה כבר שורש נקודת התיקון, והזכרנו שזה מה שה'לשם' מרחיב שבעצם כל ה'אלף דור' הרי היה צריך להיות כלול בבת אחת, ומצד כך גם הכ"ו דורות הם היו באותו מהלך, וזהו 'דבר ציוה לאלף דור', שזה לא רק התתקע"ד דורות, אלא בשביל שיהיה אלף דור זה כולל את אותם הכ"ו דורות שקדמו למדרגת מתן תורה שהם חלק מאותה תפיסה של מדרגת ה'אלף דור', הם במדרגת התתקע"ד בבחינת 'עלו במחשבה להיבראות ולא נבראו', ומצד ההבחנה הזו לא היה צריך להיות קיום לעולם גם בכ"ו דורות האלו, ועל זה נאמר הכ"ו פעמים 'כי לעולם חסדו' שאמר דוד המלך שהכ"ו דורות הללו מתקיימים מכח מדרגת החסד, וא"כ הכ"ו דורות הם חלק מהמהלך של האלף דור שלא היה צריך להתקיים בשלימותו.
שאלה: הנשמות של התתקע"ד דורות הם נשמות של ישראל? תשובה: דיברנו על זה בהבלעה בקצרה, יש בזה שתי הבחנות, יש הבחנה אחת שזה ה'וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד' ששם נאמר 'ששה בכרס אחד' והריבוי הזה נעשה מכח כך שיש תתקע"ד דורות, ויש הבחנה נוספת שזה הערב רב של התערובת שמכח כך נעשה המציאות של הריבוי, ובדקות ה'ששה בכרס אחד' זה הו"ק והנשמה שלו זה הדעת שערב רב בגימטריא דעת כמו שאומר הרב, – יש ריבוי מצד ה'ששה' כפשוטו ויש מצד הפשרה שזה נשמה בגוף שזה בבחינת נשמת הדעת שהיא מרבה את ה'ישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד', אבל בעומק כל מה שבני ישראל פרו ורבו ששה בכרס אחד זה לא מכח הגוף כפשוטו אלא מכח הדעת הפנימית שהיא המולידה, והיא גרמה את הריבוי שנמצא בחיצוניות, והרי שתתקע"ד דורות האלה הם מהשורש של הדעת הפנימית שיצרו את הריבוי החיצוני של ה'ששה בכרס אחד', הזכרנו את זה בהבלעה ממש בלי להיכנס לדקויות אבל זה היה מכוון הדברים.
שאלה: מהדברים של הרב היה משמע שדתן ואבירם הם מהשורש של הערב רב, – ולכאורה הרי הם נמנים במנין של עם ישראל ב'שישים ריבוא' שבפרשת פנחס כמעט מפורש שהם בתוך עם ישראל. תשובה: כן, מה שהזכרנו מדברי רבותינו, יש שני מימרות של רבותינו, מימרא אחת שהם אומרים שדתן ואבירם הם מהתתקע"ד ומימרא שניה שהערב רב הם מהתתקע"ד, – הם שני מימרות, ועכשיו אתם שואלים איך הם מתיישבים שם יחד אהדדי, – והתשובה היא ברורה, בכל דבר יש לנו קצוות ויש לנו נקודת אמצע ביניהם, – יש לנו קצה אחד של ישראל ויש לנו קצה שני של ערב רב. מי נקודת הממוצע – נקודת הממוצע הוא דתן ואבירם, רבותינו אומרים להדיא שדתן ואבירם לא יצאו עם בני ישראל ממצרים ורק כאשר הערב רב עם פרעה רדפו אחריהם, אז יצאו דתן ואבירם יחד איתם, כלומר שהם נקודת ממוצע בין ישראל לערב רב וממילא אתה יכול למנות אותם כאן ויכול למנות אותם שם.
שאלה: אחרי התיקון, – אם 'ערב רב' ידליק נר חנוכה יהיה תיקון? תשובה: "לעת ערב יהיה אור", זוהי ההדלקה "לעת ערב" לברר את התערובת הזו, – זה הנשמות האלה שעליהם אומרת הגמ' שהם 'ריגלא דתרמודאי' שיש בה פגם ממזרות כמו שמבואר בכל הסוגיא בסיפא דקידושין, – ההדלקה באה לברר את אותם נשמות מקולקלות, – מה זה פגם ממזר? – יש לו ריבוי של אור והכלי בלתי מתוקן, זה ממזר שמצד הנשמה שלו הוא יכול להיות בבחינת 'ממזר ת"ח גדול יותר מכהן גדול' כלומר שמצד האור הוא יכול להיות יותר גבוה אבל מצד הכלי יש לו כלי דקלקול שזה הממזר – מום-זר שבקרבו, זה ההבחנה של הנשמות האלה שמתבררים, בבחינת הערב רב שהם תערובת של אור וכלי שאינם מתיישבים אהדדי.
שאלה: זה תלוי בהדלקה שלנו או שאותם אנשים דווקא צריכים להדליק אלא שלא כולם זכו, כל אותם אנשי ערב רב למיניהם. תשובה: כל אדם כולל בקרבו את כל הקומה כולה ואם הוא גילה בקרבו את אותה מדרגה – הוא מתקן את אותה מדרגה, אבל אם הוא לא גילה אותה בקרבו, הוא לא יכול לתקנה.
שאלה: כנגד ה'כ"ו דורות' מה מקביל להם בעולמות? תשובות: הקדוש ברוך הוא ברא את העולם להיטיב לבריותיו, יש את טעם סיבת הבריאה שהיא 'להיטיב', והכ"ו דורות שהם קיימים בזכות ה'כי לעולם חסדו' שאמר דוד המלך כ"ו פעמים, כלומר שאז מתגלה ההטבה של החסד, – וא"כ מצד סיבת הבריאה, סיבת הבריאה שב"להיטיב" כשזה מתגלה בפועל זה מתגלה בכ"ו דורות האלה, – זה סיבת הבריאה. – יש מה שהבריאה שנבראה לא התקיימה ויש מה שהוא ברא ל'להיטיב', והכ"ו דורות הם סיבת הבריאה, – ובעלמא דידן היא נתקיימה, אלו הם הכ"ו דורות שהם בגדר סיבת הבריאה.
יש עוד מהלך שכ"ו זה בבחינת שם הוי"ה אבל זה עוד סוגיא נוספת לעצמה, – הזכרנו את הכ"ו דורות מצד המהלך של ה'כי לעולם חסדו' שאמר דוד כ"ו פעמים, שאלו הם שני מהלכים.
שים לב: הגרסאות נערכו באופן מלא נמצאות רק בספרי המודפס