דע את גופך 001 חיבור נפש וגוף

במקביל לנפש האדם יש את גופו של האדם, המערכות של נפש והמערכות של הגוף מחד הם חלוקים זה מזה אבל מאידך הם מאוחדים זה בזה, מחד הם מחלוקים זה מזה אבל מאידך הם מאוחדים זה בזה.

ישנו לימוד שהוא לימוד של נפש האדם כנפש, וישנו לימוד של גוף האדם כגוף, וישנו לימוד של שילוב כוחות נפש האדם עם גופו. נפש האדם וכוחותיה מתלבשים בגוף על כל אבריו, אברי הגוף הם כלים לכוחות נפשו כוחות הנפש, ובלשון יותר פנימית הנשמה הקדושה ממלאה את גופו של האדם. אבר שאנו רואים שהוא איננו מתפקד, או שהוא מתפקד חלקית וכדו', סיבת הדבר היא כפולה, מצד הגוף, ישנו ליקוי בגוף שגרם לחוסר תפקוד החלקי או הגמור, ומצד הנפש פנימה, ישנו ניתוק בין השילוב של מערכת הנפש עם מערכת הגוף באותו אבר, ולכן אותו אבר הוא מדלדל, מתפקד שאיננו כראוי או שאינו מתפקד כלל.

כאשר ישנו ניתוק מוחלט בין כוחות הנפש לגוף, התולדה היא מות. א"כ מהם חיים שהם הפך מהמוות, החיים שהוא הפך מהמוות ענינו שילוב של כוחות הנפש עם כוחות הגוף, החיבור הזה של נפש וגוף זה בעצם צורת אדם, צורת אדם מה היא, היא לבוש של גוף על גבי הנשמה, זהו מהותו של האדם, זהו הגדרה בכללות וזהו הגדרה בפרטות, בכללות א"כ אנו מגדירים שהנשמה כוחות הנפש מתלבשים עם כל האברים כולם, ובפרטות כל כוח וכוח מתלבש באבר מסויים. בכללות ישנם תרי"ג שש מאות ושלש עשרה כוחות נפש, וישנם כנגד כך מאתים ושלשה אברים ושלש מאות שישים גידים. זהו המבנה הגופני שהוא מקביל באופן גמור למבנה הנפשי, אלא שאנו צריכים להבין, כיצד כוחות הנפש מתלבשים בכוחות הגוף. א"כ מחד אנו צריכים ללמוד את כוחות הנפש, מאידך ללמוד את כוחות הגוף ואז להבין את השילוב ביניהם.

ראשית נקריא את דברי המשנה במסכת אוהלות, המשנה מבארת את מאתים ארבעים ושמנה אברי האדם מה הם. המשנה במסכת אוהלות פרק א 'משנה ח' אומרת, מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם, יש לאדם מאתים ארבעים ושמונה אברים כנגד מאתים ארבעים ושמונה כוחות נפש, וכנגד מאתים ארבעים ושמונה מצוות עשה. א"כ אומרת המשנה משנה ח', מאתים ארבעים ושמונה אברים באדם, המשנה בהתחלה מונה צד אחד, של הגוף לאחר מכן כמובן שנכפיל את זה. שלושים בפיסת הרגל כיצד ששה בכל אצבע, כל אצבע מורכב מששה אברים, חמשה אצבעות סה"כ שלושים, שלושים בפיסת הרגל כיצד, ששה בכל אצבע, עשרה בקרסול, שניים בשוק, חמשה בארכובה, אחד בירך, ושלשה בקטלית, אבר שבחלקו העליון יותר של הרגל. אחד עשר צלעות, שלושים בפיסת היד, כמו שאמרנו שיש בפיסת הרגל אותה צורה של הרכבה, ששה בכל אצבע ,שניים בקנה שניים במרפק אחד בזרוע, ד' בכתף, סה"כ אומרת הגמרא מאה ואחד בצד אחד של הגוף.

צד אחד של הגוף א"כ, שלושים יש לנו בפיסת הרגל, נוסף לכך עשרה בקרסול, שניים בשוק אחד בירך שלשה בקלטית, ואחד עשר צלעות, שלושים בפיסת יד, שניים בקנה שניים במרפק אחד בזרוע, ד' בכתף, אלו הם מאה ואחד מצד אחד ומאה ואחד מהצד השני.

במקביל לאט לאט אנחנו נלמד אותם, אבל ראשית מבנה כללי מאד. בנוסף לכך אומרת המשנה, שמונה עשר חוליות בשדרה, תשעה בראש שמונה בצוואר ששה במפתח של לב, וחמשה בנקביו. כל אחד ואחד אנחנו לא נכנס כרגע לפרטים בכלל, רק הבאנו את זה כנקודה כללית למבוא נפש האדם.

אלו הם מאתים ארבעים ושמונה אברי גוף האדם, יש לזה השלכות דיניות לגבי דיני טומאה, מה נקרא אבר וכדו', א"כ אבל המבנה של גוף האדם מבנה גוף האדם, מאתים ארבעים ושמונה אברים. מבואר בדברי רבותינו שלמעשה ישנם  יותר מכך, יותר ממאתים ארבעים ושמונה אברים, אבל אלו הם תולדות של המאתים ארבעים ושמונה.

המבנה השורשי של גוף האדם, כמו שמפורש להדיא בדברי רבותינו במשנה שהיא פסק הלכה, מאתים ארבעים ושמונה אברים. במאמר המוסגר הגמרא אומרת במסכת בכורות, שבאישה יש עוד ארבע אברים, באישה יש רנ"ב, שיטת הרמב"ן בהלכה בהלכות טומאות מת שיש מאתים חמישים ואחד, אבל  בכללות א"כ בגבר ישנם מאתים ארבעים ושמונה אברים, ובאישה מאתים חמישים ושניים אברים, זה  מניין אברי גוף האדם.

המניין הזה הוא כמו שאמרנו, הוא לא מניין סתמי אלא הוא מניין מקביל לכוחות נפשו. כשהתבוננו מעט בדברי המשנה, עוד לפני שנכנס לפרטים אבל ראשית התבוננות ראשונה, כשהמשנה מסדרת את גוף האדם היא מסדרת בצורה כזו, מונה צד אחד של גוף האדם פיסת יד הרגל היד וכן על זה הדרך, היא מגיעה למניין של מאה ואחד, ובמקביל לכך בצד השני עוד מאה ואחד, א"כ כמו שאנחנו רואים לנגד ענינו ג"כ המבנה של גוף האדם, יש באדם יד ימין ויד שמאל רגל ימין ורגל שמאל וכן על זה הדרך, בהרבה אברים בעיניים באוזניים ואפי' האף עצמו מתחלק לשניים, בפה שאנחנו מוציאים פה אחד, הגמרא אומרת בירושלמי שרבי שמעון בר יוחאי אמר, אלו הוינא בטורא דסיני אילו הייתי בהר סיני, היית מבקש שיהיה לאדם שתי פיות, אבל כרגע שי לנו פה אחד וצריך להבין למה, אבל המבנה הבסיסי שמבואר כאן בדברי רבותינו ושאנחנו רואים את זה לנגד עינינו ממש, זה מבנה כפול אם יש יד אחת אז יש גם יד שני.

 כמה ידיים אנחנו רואים לנגד עינינו  שנים, אבל בדברי רבותינו מבואר שכמה ידיים ישנם שלש, ואלו הם הראשונה נקראת היד הגדולה, שניה נקראת היד החזקה, והשלישית נקראת יד רמה, כמה ידיים אנחנו רואים לנגד עינינו, א"כ שניים בלשון התורה הקדושה, וכמו שמנו רבותינו כמה ידיים ישנם שלשה, מדוע זה כך.

נתבונן למשל באבר שנקרא אף, אנחנו בינתיים לוקחים דוגמאות של מבנה כללי מאד, על אף שישנו לאדם אף אחד אבל הנחיריים החורים שיש לאדם הם שניים, איך זה נוצר כשניים, חייב להיות שיש ביניהם מחיצה המבדלת, המחיצה הזו זוהי מחיצה שיש לה שייכות לעצם האף או שהיא מקרית שם, אם אין לה שייכות לעצם האף כל מי שמבין מעט בבריאה מבין שהיא לא הייתה שם, זה לא דומה למחיצה שנמצאת כאן לפנינו שאפשר לשים אותה כאן אפשר לקחת אותה לאולם שמחות, אפשר לקחת אותה לכנס אחר, זה אותה מחיצה שאפשר להשתמש בה לצרכים רבים, זוהי תפיסה חיצונית שאנחנו מכירים בעולם החומרי החיצוני הגס, בעולם פנימי דבר שנמצא במקום מסויים הוא נמצא שם כי הוא שייך לשם, בעצם הוא חלק מחלקי אותו אבר, אם ישנו צד ימין באף וישנו צד שמאל באף וישנה מחיצה באמצע זוהי מחמת שהמחיצה הזאת היא חלק מחלקי האף, לאיזה צד היא שייכת לצד הימני או לצד השמאלי, היא האף השלישי.

ברגע הראשון זה נשמע משונה, יש לאדם כמה עיניים פיזית אנחנו רואים שניים, אבל כמו שידוע לכולם יש מה שנקרא עין שלישית, אם יש עין שלישית אז יש גם אוזן שלישית, ואף שלישי, וכל שאר האברים ג"כ כמה יש, שלשה. אם זה נאמר באבר אחד לא ללמד על עצמו בלבד זה יצא אלא ללמד על כולם יצא, הלימוד על כולם יצא, אם אנחנו רואים באבר שנקרא עין, שזה מוסכם על כולם שיש שלשה ימנית שמאלית והעין האמצעית, בידיים הזכרנו את דברי רבותינו ז"ל שעל אף שלנגד עינינו אנחנו רואים שתי ידיים, אבל בפנימיות כלשון התורה הקדושה היד הגדולה היד החזקה יד רמה, א"כ יש לנו שלשה ידיים בעומק על אף שפיזית אנחנו רואים רק שניים, וצריך להבין מהי השלישית אבל יש כזאת יד, מכאן נבין לכל האברים כולם שכל אבר אנחנו צריכים למצוא בו, מה שנקרא יד ימנית, מה שנקרא יד שמאלית, מה שנקרא יד אמצעית. מה שנקרא עין ימנית, מה שנקרא עין שמאלית, והעין השלישית שהיא באמצע כמו שידוע. כל האברים כולם של האדם ללא יוצא מהכלל בנויים באותו אופן, כמובן שכל אבר ואבר חלוק מרעהו אחרת הוא היה אבר שווה, אבל השורש של המובנות שלו הוא אחד, מה שורש המובנות של כל דבר, כל דבר בבריאה מתחלק לשלושה, הפסוק בפרשת בראשית אומר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, יש איש ויש אישה זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, אילו היה רק איש בבית או רק אישה בבית לא היה בית, חייב להיות שיש דבר שמחבר ביניהם פיזית חיצונית, מה מחבר ביניהם, הבית עצמו דיני קידושין, ולאחר מכן צריך שיהיה ייחוד וצריכים להתייחד זה עם זה,  צריך שיהיה כאן מקום שמאחד אותם, או לפי השיטות שזה תחת החופה, או שזה חדר סגור לעצמו, אבל צריך שיהיה מקום שמייחד אותם זהו הכוח השלישי, מצא אישה מצא בית.

לשון הגמרא במסכת סוטה, ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול מכרזת ואמרת בת פלוני לפלוני ודירה פלונית לפלוני, האם אלו הם שני דברים נפרדים, לא, אם אין בית אז גם אין אישה, עד כמה שיש בית אז יש את הנקודה החיצונית שמחברת ביניהם, ולכן כשם שארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, אותה בת קול גם יוצאת ואומרת בית פלוני לפלוני מצא אישה מצא בית, וודאי שיש בזה הרבה פירושים, אבל לענינינו, כי לולא בית אין נקודה שמחברת ביניהם, בפנימיות כמובן מה שמחבר ביניהם זה איש ואישה זכו שכינה ביניהם, זה מצד ההבחנה של החיבור הפנימי, אבל מצד ההבחנה של החיבור החיצוני שבעומק הם אחד, מצא אישה מצא בית, אז מה מחבר ביניהם, הבית.

אומרים רבותינו זכרונם לברכה, כשם שהשם אדם הכללי נקרא על שם כך זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, כך כל אבר ואבר אין לך אבר שאין בו את הזכר ונקבה בראם, כל אבר ואבר הוא בעצם הצטללות דוגמא מעין הקומה של האדם, האבר הזה הוא חלק מהשם אדם שבו, וכשם שהשם אדם הכולל שבו נאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, כך גם על כל אבר ואבר בגופו של האדם זכר ונקבה בראם כלומר הוא ברא אותם בכוחות כפולים, ואם יש כוח כפול אז בהכרח שיש משולש, בכדי לאחד את אותם כחות כפולים צריכים כוח אמצעי, אין לך אבר ואבר שלא נאמר בו זכר ונקבה בראם, ועל אף שפיזית אנחנו רואים רק אבר אחד, בשלמא בעיניים בשלמא באוזניים בידיים ברגלים אנחנו עוד רואים אברים כפולים, אבל הפה כמו שהזכרנו הוא רק אחד, גם עליו נאמר הכלל זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, ואם יש לנו שתי פיות אז יש שלשה, אלא שכמובן צריך להבין איפה זה, ולאחר מכן כיצד משתמשים בזה, אבל זה קיים.

א"כ ראשית בס"ד, אנחנו צריכים להבין את הנחת היסוד של דברי רבותינו, שכל אבר ואבר שבראו בורא עולם הוא ברא אותו בצורה כפולה ובעומק כמו שאמרנו משולשת, התבוננות למעשה תוליד בוודאי הבחנה פשוטה, זה לא כפלות ושילוש של אותו אבר בדיוק, פשוט ומובן הן מבחינה פנימית והן מבחינה חיצונית, דבר כפול ממש לא צריך אותו בבריאה, לשון רבותינו ז"ל כשם שפרצופיהם שונים כך גם בדעותיהם יש שנוי, וכשאנחנו אומרים זכר ונקבה בראם, מילתא דפשיטא היא שהזכר הוא לא נקבה והנקבה הוא לא זכר, וממילא גם נקודת האמצע שביניהם הוא לא זה ולא זה אלא הוא עוד מהות, וא"כ השילוש הזה זה לא שילוש שהכפלנו ושילשנו את אותו דבר, זהו שילוש בתפיסה של דבר, שיש בו שני מלשון שוני וגם השילוש הוא עוד התפרטות על גבי התפרטות הראשונה של עוד שינוי שנקרא שוני, עד כמה שהשני שונה אז גם בהכרח שהשלישי שהוא תולדה ביניהם הוא גם בהכרח שונה .

א"כ אנחנו מגדירים את הדבר בס"ד, דבר ראשון שכל אבר ואבר הוא כפול ומשולש, לאחר שהבנו בס"ד שכל אבר הוא כפול ומשולש, ההבנה השניה הוא לא שינוי והשלשלה של אותו דבר אלא הוא שני מלשון שוני, וגם השלישי הוא התפרטות על גבי התפיסה של השני, וא"כ הוא שונה אלא שיש בו הבנה של חוט המשולש לא במהרה ינתק, אבל זה חיבור של שלשה שיש בהם שוני. א"כ כל אבר ואבר שישנו באדם הוא בעצם אבר משולש, הוא אבר שיש בו שלשה הבחנות שונים זה מזה, מה הסיבה שכל אבר ואבר הוא מורכב מאותם כוחות כפולים ומשולשים, לשם מה, מדוע זה צורת המבנה. צורת המבנה בבריאה כמו שאנחנו רואים באופן חיצוני שהבריאה כולה בנויה מניגודים, זכר ונקבה בראם הם ניגודים זה לזה, פרצופיהם שונים כך גם דעותיהם שונים אז זה יוצר ניגוד, אלא שישנו ניגוד שהוא בצורה של פאזל שמביא להשלמה על פני השטח שאפשר לראות אותו, וישנו ניגוד של על פני השטח אנחנו לא רואים איך הם משלימים זה את זה, אבל התכלית של כל הניגודים היא לעולם תכלית של השלמה, היא לא תכלית של פירוד. כל הבריאה ענינה בעצם השלמה של ניגודים, אין פרצופיהם שווים אין דעותיהם שווים ואין הרגשותיהם שווים, ולכן האדם מתחתן עם מישהו שהוא ברמה מסויימת שונה, זכר ונקבה בראם, כי מהות הבריאה בעצם הוא השלמת הניגודים, אחדותם, מכיוון שזהו כל מהות הבריאה היא אמורה ביחס שבין האדם לחבירו, בין האדם לבין בת זוגו, באדם עצמו בתוך כוחות הנפש שלו, באדם עצמו בתוך כוחות הגוף שלו, ובין כוחות הנפש לכוחות הגוף. אלו הם הניגודים שקיימים במימד הבריאה שבנו, עד הניגוד העמוק כביכול של ההבדל המהותי ביותר שבין בורא לנברא, שגם בזה טמון אחדות.

הבריאה מצד עצם טבעה היא ניגודית, כוחות הגוף באדם כמו שידוע לכולם יש בהם ניגודים רבים הפכים, האדם שואף אוויר נושב ושואף פולט ומכניס אלו הם שני הפכים, אבל זה אמור להוות תהליך אחד שיבנה, כל המהות הפנימית בעצם היא בנויה על  היסוד הזה, יסוד של ניגודים שהתכלית שלה האחדות, כאשר האדם לא רואה את הדברים בצורה הזאת הוא מגלה ניגודים הוא מנסה לפרוש מהם, הוא לא מבין את נפשו, לא יבין את גופו, הוא לא יבין את האחדות של הנפש של כוחות הנפש של כוחות הגוף, כאשר האדם מבין את היסוד הזה, הוא צריך להבין את הניגודים שבכוחות הנפש שעליהם דיברנו בארוכה, הוא צריך להבין את הניגודים שבכוחות הגוף, להבין את הניגודים שקיימים בכוחות הגוף, ואחר מכן להבין את האחדות של הנפש האחדות של הנפש עם כוחות הגוף.

הדבר הראשון שננסה בעזרת השם ללמוד אותו, זה את הניגודים שקיימים בכוחות הגוף גופא, ולאחר מכן את האחדות של כוחות הגוף עם כוחות הנפש, אבל הדבר הראשון א"כ שאנו צריכים כרגע לעסוק בו הוא הניגודים שבכוחות הגוף עצמם. הלימוד של הניגוד שבכוחות הגוף הוא לא לימוד בלבד של ידע, משל למה הדבר דומה, הניגוד הבסיסי ביותר שהאדם מרגיש לפחות אחד הבסיסים ביותר שהאדם מרגיש, הוא ניגוד של קור וחום פיזי כפשוטו, קור וחום פיזיים שהאדם חווה, יש ניגודים של קור וחום שהם קיץ וחורף זה ניגודים אבל לטווח ארוך, חורף ארוך קיץ ארוך וביניהם יש את האביב ואת הסתיו שבו אנחנו נמצאים, אלו הם ניגודים רחוקים לא ניגודים עכשוויים בכל רגע, אבל הם ניגודים שקיימים.

במקביל לכך באופן יותר תכוף, האדם עובר מצבים של קור וחום במהירות, כדוגמא הוא נמצא במקום שיש בו מזגן והוא יוצא החוצה, או לחילופין מסיבות פנימיות, שכוחות נפש מסוימים מולידים בו חום גופני או קרירות גופני, הוא שמע בשורה מסויימת זה הוליד בו חום, הוא יכול ח"ו לשמוע בשורה הפוכה זה יוליד בו קור, כאשר האדם לא מודע לחום והקור שהוא עובר בו מה קורה לאותו אדם, במובן החיצוני כמובן הוא לא יודע להשמר ח"ו, אם האדם לא מודע לחום גופו הוא יצא החוצה ביום קר בלי לבוש ראוי, וכן על זה הדרך ביום חם הוא יצא עם לבוש העב והוא התייבש, זהו בעיה חיצונית. מה הבעיה הפנימית הוא לא אדם, אדם שלא מרגיש האם חם לו או קר איך נתייחס אליו, אם נבוא ונשאל אדם האם חם לך או קר לך, הוא יענה לא יודע, אז לפעמים זה יכול להיות באיזה ימים של ביניים כזה שהמזג אוויר מתעתע באנשים זה יכול לקרות, אבל בן אדם שלא מודע לעצמו אם חם לו או קר לו מה חסר לו, חסר לו בעצם המבנה של האדם שבו, התולדות יכולות להיות רבים אבל מה חסר לו בעצם חסר לו בעצם תפיסה של עצם כוחות הגוף כמו שהם פיזיים, חום וקור אנחנו מבינים לבד כל אחד נורמלי שהוא חייב להרגיש.

ננסה להתקדם קצת הלאה, זה חום וקור פיזי כפשוטו. מערכת הלב וההרגשות של האדם, יש אהבה ויש שנאה, אדם יכול להפגש באיזה שהוא ערב עושים מפגש ידידים שלמדו לפני שנים מתקבצים פלוני, הוא הידיד שלו ואלמוני רח"ל השונא הישן אבל הם נפגשו, הוא מגיע באותו ערב לאותו מפגש לראשון הוא נותן יד בחביבות ולשני הוא חומק עובר לו, לא רוצה להסתכל בכלל, יש בן אדם שיעבור זה לא מעניין אותי מה זה אכפת לי, אבל ככל שבן אדם יותר מרגיש מרגע לרגע שהוא פגש את הידיד הראשון הוא מרגיש חום קירבה, רק הוא רואה את הפרצוף של השני אוחז בו חלחלה, עוד פעם נזכרתי בו חבל שהוא הגיע, זה מעבר תכוף מאד של הרגשות של האדם בין אהבה לשנאה, המעבר הזה כבר לא קיים אצל כל האנשים ברמה זהה, יש אנשים שזה כמעט ולא מפריע להם ויש אנשים שהוא יכול להיות חוור כסיד שהוא רק ראה את פלוני, לפני רגע הוא כולו צהל פניו זרחו ואחרי רגע שלנגד עיניו הגיע השונא המושבע הידוע שלו הוא נעמד דום כביכול, זה שינוי בעצם של עולם ההרגשות של האדם, שהאדם מרגיש את השינוי מאהבה לשנאה משנאה לאהבה. המשל הראשון של קור וחום פשוט מושכל אפי' לילד קטן, שאנחנו נכנסים יותר לעולם ההרגשות כמו שאמרנו זה מקבל שוני, יש אנשים שההרגשות שלהם יותר חדים ויש אנשים כאלו שפחות.

אבל בוא ננסה ללכת לאברים פחות מורגשים, לדוגמא, ברור לאדם כל מי שיודע מעט שבמעט שבמוח האדם ישנם כמה וכמה חלקים, וחלקי מוח מסוימים נמצאים במקום מסוים חלקי חשיבה מסוימים נמצאים במקום מסוים, וחלקי חשיבה אחרים נמצאים במקום אחר, אם נבוא ונשאל את האדם עכשיו שאתה חושב איפה אתה חושב, אז הוא יגיד תלכו לאונברסיטה שיחקרו איפה נמצא הנקודה הזאת לא יודע. א"כ במכשיר מעין זה כמו שאמרת, לשם מה צריך אותו כי האדם הממוצע והנורמלי אינו מודע היכן מקום החשיבה שלו נמצ, ננסה שניה אחת לצייר לעינינו לרגע קט, נניח שלא היינו יודעים מעולם שהאדם חושב במוח נניח שלא היינו יודעים, זה קשה לחשוב על כך אבל ננסה שניה, אם היו שואלים אותנו איפה המחשבה שלך נמצאת מה הייתה התשובה שהיינו מקבלים, (נאמר כאן בשיעור כמה תושבות משומעי השיעור..... )

אם לא היינו יודעים ידע חיצוני איפה אנחנו חושבים...

כשאני הייתי בחור שאלתי את זה פעם אחד, הוא אמר לי תשובה מאד אמיתית, אני הייתי מסוגל לומר שהמחשבה גם ברגליים מי אמר שלא ,אמרתי לו אתה לא מרגיש שאתה חושב במו,ח אנחנו הרי מנסים לבדוק מה היה קורה אילו לא היה לנו שום ידע, היינו גודלים באיזה מדבר בדרום אמריקה מוצאים אותנו באיזה ג'ונגל ומביאים אותנו עכשיו ושואלים אותנו שאלה מאד מאד פשוטה מאיפה החשיבה שלך בגוף ........

......

................

השאלה אם פיזית ביום יום הלב פועל והאדם מרגיש את ההרגשה שהיא בלב, המחשבה נמצאת במוח והוא מרגיש שהחשיבה נמצאת במוח והוא יכול להגיד אני מרגיש את זה כאן, או אני מרגיש את זה כאן בלי דיקור סיני, זהו השאלה.

..................................................

............................................

א"כ נחזור לנקודת הראשית שעליה אנו עוסקים, כשאנחנו באים ללמוד את הגוף כגוף אנחנו יכולים לשבת ולנתח מהם כוחות הגוף, הגוף בנוי ככה בנוי ככה, אלו  הם האברים זו מהותם זו צורתם וכו', אבל כאשר אנחנו באים ללמוד את חיבור נפש וגוף, הנפש היא זו שמניעה את כוחות הגוף וככל שהחיבור של הנפש עם הגוף יהיה ברור לאדם יותר בברור כך האדם יכול לזהות את הפעילות הגופנית שלו מצד הכרת הנפש. הזיהוי שהמדע מזהה את הגוף הוא בתפיסה איך שזה בא מבחוץ פנימה, כמו שאמרנו את הדוגמא זהו צילומים, ככל שהמדע מתפתח יותר אז רמת הצילום נעשית יותר מדוייקת, מהות הזיהוי הזאת כיצד היא, מהיכן היא באה, אני מנסה לזהות את הדברים מבחוץ פנימה. משל למה הדבר דומה, הייתה תאונת דרכים, אם רח"ל כל הנוסעים מתו מה המשטרה צריכה לעשות עכשיו צריך ללמוד את האירוע, איך לומדים את האירוע, מתחילים לבדוק איפה הרכב, מונח לאיזה צד הוא יתהפך, מה החריקות של הכביש מה היה הסיבוב וכו' וכן על זה הדרך, אבל אם אחד מהנוסעים חי או לפחות דובר אמת מאד פשוט ללמוד את האירוע, הוא יסביר לכם מה היה כאן, כשיש אחד כזה והוא לא אמין או כשאין אחד כזה אז אנחנו יושבים וחוקרים הרבה זמן אירוע אחד מה קרה בו, אם מישהו נמצא שם בתוכו וראה את הדברים העבודה היא קלה מאד יחסית, אבל כשאין את המישהו הזה שראה את האירוע ואנחנו מנסים לזהות את האירוע לאחר מכן על פי הממצאים התולדות השאריות שהגיעו לפנינו, אז העבודה היא קשה ומסובכת והרבה פעמים זה נשאר ארועים בלתי מפוענחים, זה טבעי.

כשאנחנו באים לזהות את הגוף שלנו ובאים ללמוד אותו להבין אותו, מכוח מה ננסה ללמוד להבין את הגוף, האם מכוח הגוף או מכוח הנפש הפנימית שמקבילה אליו ומחוברת אתו, אם נגיע מכוח הפנימיות שהיא הנפש שנמצאת בתוך האדם אצל כל אחד ואחת מאתנו ללא יוצא מהכלל, נגיע ללימוד הזה מכוח הכרת הנפש הפנימית נגיע ללבוש שנקרא גוף, אז ראשית כל נדע את הדברים יותר נבין אותם יותר, אבל הרבה יותר עמוק מכך אנחנו נחיה את הדברים. כאשר חוקר של המוח חקר שבצד ימין של המוח חושבים דבר פלוני בצד שמאל של המוח חושבים דבר אלמוני ובחלק האחורי של המוח חושבים דבר אחר, בו בזמן שהוא חושב על זה גופא הוא לא מרגיש איפה הוא חושב, אבל האם הרגע הוא מרגיש את מה שהוא אומר, התשובה הברורה לא, הוא גם לא מתיימר להרגיש את זה, לא זה העבודה שלו הוא עסוק בנקודה לגמרי שונה, על פי הממצאים שלו זה יעזור לו או איך לנתח אנשים או איך לתת תרופות או לחילופין עצות אחרים של עזרה בטיפול פסיכולוגי, וכן על דרך זה לרוב וזה אמת, אבל זה לא דרך איך לחיות. אני חוזר עוד פעם על המשפט העמוק והחד ביותר, זה לא דרך איך לחיות זה דרך איך לנתח ,זה דרך איך לעזור בבעיות איך לחלק תרופות, אבל זה לא דרך מלכתחילה של שדה פעולה שאתו אנחנו מתפקדים, הכרת כוחות הגוף בעומק ענינה צורת חיות ממשית יום יומיים כדוגמת המשל שהזכרנו בראשית הדברים, כאשר האדם חם לו או קר לו זה שייך למחקר, לא כשקר לו הוא לובש בגד עב יותר כשחם לו הוא מתאים את הבגדים לפי הגדרים של הדין, הגדרת החום והקור שבדבר היא צורת חיים יום יומית מעשית.

כשאנחנו עכשיו באים ללמוד את כל שאר אברי הגוף, שאר האברים שאנחנו צריכים ללמוד אותם זהו בכדי איך לחיות אתם ביום יום, איך לחיות אתם ביום יום כלומר שהידע הפנימי צריך להוליד באדם תפיסה חיצונית שכך הוא חי, אדם שמזהה את כוחות החשיבה שלו את כוחות ההרגשה שלו את כוחות הזרימה של הגוף, יש לו כוח שליטה עליהם מהפנים החוצה. רוב צורת החיים האמיתית שצריכה להיות היא צריכה להיות חיים שהאדם חי מבפנים החוצה, וגם מעט מבחוץ פנימה, אבל רוב צורת המבנה מהיכן היא, מאיזה צורה של מבנה היא צריכה להעשות, היא צריכה להעשות בצורה של בפנים החוצה, אלא בכדי שיהיה מבפנים החוצה צריך להכיר את הנפש לאט לאט להכיר את הגוף ולאט לאט להכיר את השילוב שביניהם, ואז האדם מכיר את כוחות נפשו את כוחות גופו והוא יכול לנתב את הגוף עם כוחות הנפש שבקרבו, הריפוי האמיתי העמוק שכולם מחפשים הוא ריפוי שבא מתוך האדם פנימה, שכוחות הנפש שלו מרפאים את עצמו, התפיסה האמיתית לחיים הם לא חיים של ידע הם חיים של מחזור מתמיד שהאדם חי אותו ומוליך אותו בתוכו, אבל לשם כך צריך להכיר את הכוחות הללו, כשנבוא בס"ד לעסוק בדברים הללו שהם ידיעת הבנת הגוף ושילוב הנפש, צריך להבין שלא מדובר כאן בידע בלבד, מדובר כאן בעצם בתהליך עבודה לחיים אם זה ידע לא נרוויח הרבה לא נועיל הרבה והעיקר חסר מהספר, ככל שנבין שזה צורת חיים אז הלימוד יכול בעצם להפוך לנו את החיים ולנתב אותם לצורה הנכונה, הבסיס הראשוני שצריך שיהיה ברור לכל אדם שרוצה להכנס להבנה של הדברים הוא הבסיס שהזכרנ.

ונרחיב אותו מעט, הבסיס הוא תפיסת ניגוד, תפיסת ניגוד בגוף תפיסת ניגוד בנפש, כל דבר ודבר שהאדם רוצה להבין אותו באמת ולאחר מכן להרגיש אותו באמת ולפעמים הפוך, התפיסה הבסיסית שלו צריכה להיות שהוא צריך ללמוד את הניגוד שבדבר, נקודה. אדם שאוהב מאכל מסויים הוא צריך גם ללמוד לנסות לאכול מאכל הפכי לו, אין כוונת הדבר שהוא יאהב אותו דבר אבל הוא צריך גם ללמוד את הצד השני שלו. משל למה הדבר דומה, אדם עם רגל אחת יכול ללכת  לא, עם כליה אחת אנשים מתפקדים אבל עם רגל אחת א"א, אם אנחנו רוצים ללכת צריכים רגלים כפולות, אם נבוא לשים את היד על האצבע ולהגדיר בדיוק היכן נקודת הבעיה של רוב הלימודים, הבעיה הנקודתית בדיוק היא שאנחנו הולכים בדרך של שיטה, בדרך של מהלך ולא בדרך של כלילת הניגודים ההפכים הגמורים, כל החכמה הפנימית ולאחר מכן החכמת החיים המעשית בנויה על השילוב הפנימי שהאדם משלב בתוכו את כוחות הניגודים שבו. חכמינו הקדושים אומרים שישנה מח' בין בית שמאי לבית הלל והלכה כב"ה, מדוע, אחד מהטעמים שהם היו מקדימים דברי ב"ש לדבריהם, כשהם היו באים להגיד את דעתם איך הם היו אומרים את זה, בענין זה וזה ב"ש סוברים כך וכך ואנחנו סוברים הפוך, לשם מה הם היו מקדימים, פשוטם של דברים זה כבוד זה הערכה זה גילוי של ענווה פנימית, הכל נכון, אבל יש כאן נקודה הרבה יותר עמוקה, בכדי לחיות את הצד שלהם ברור הם היו צריכים לחיות גם את הצד השני ברור, ההקדמה של דברי ב"ש לדברי ב"ה שבית הלל היו מקדימים את דברי ב"ש לדבריהם היא על מנת להחיות את הדברים שהם עצמם אומרים, לו הם לא הקדימו את דברי חבריהם לדבריהם גם דבריהם לוקים בחסר, נמצא שחסר להם את התפיסה של העומק הפנימי של תוך תוכם של עצמם.

כל מערכת שאנחנו רוצים באמת לחיות אותה, הכלל הוא כדברי חז"ל הקדושים, לית נהורא אלא מגו חשוכא אין אור אלא מתוך חושך, אדם לא מעריך חיים עד שהוא לא מרגיש מזה מוות, הוא לא מעריך מה זה ממון עד שהוא לא מרגיש מה זה עוני וכן על זה הדרך, אדם לא מרגיש מה זה שאין ילדים אם הוא לא חווה את זה, מי שנולד לו ילדים מיד תקופה אחרי החתונה וכדו' הוא פחות מעריך את זה כידוע, כשאנחנו באים להבין את כל זה, לגבי כוחות הגוף גופא הסברנו שכל אבר ואבר בנוי בצורה של זכר ונקבה בראם כלומר במילים פשוטת עם כוחות הפכיים, מה התולדה העמוקה של מה שאנחנו אומרים עכשיו, כאשר האדם יש לו רק צד אחד ואין לו הפך הוא גם לא מרגיש את הצד האחד, ואז מה התולדה של כל זה, זה ידע בלי חיות בלי הרגשה, כאשר יש לאדם ניגודים הניגודיות מכריחה אותו להרגיש, ואז הוא מרגיש גם את הצד שבו הוא חי.

 ניתן דוגמא פשוטה, אדם רח"ל שעבר איזה שהוא אירוע מוחי וכן על זה הדרך, כאשר הוא כן חוזר לעצמו והוא יכול לחשוב אז הוא ירגיש את המחשבה הרבה יותר, למה לנו ח"ו לחכות לכזה מצב, אם אדם ידע בנפשו מה זה לחשוב ומה זה לא לחושב מהי מחשבה ישרה מהי מחשבה הפוכה וכל סוגי המחשבות וכדו' שעוד נזכה לדבר, אז הוא יוכל להרגיש את המחשבות שלו וכשהוא יוכל להרגיש את המחשבות שלו הוא גם יוכל להרגיש את המיקום שלהם, כשאנחנו מדברים בעצם לשלב את הנפש והגוף זה בנוי על תפיסה של הפכים בכל דבר, אני חוזר ומדגיש עוד הפעם זה לא רק ענין של להרבות ידע על ידי שאני יודע את כל הצדדים על אף שגם זה ענין גדול לעצמו, העומק של הניגודים שאנחנו צריכים אותו לנפשינו הוא לצורך כך שעד כמה שאין ניגוד אני לא יכול להרגיש את הצד הראשון, ישנם ביטויים של אנשים שרח"ל התחתנו ואחר מכן התברר שבן או בת הזוג היה חולה במחלות קשות של נפש וכדו', הם התגרשו והתחתנו פעם שניה, הביטויים שהם אומרים לא ידעתי בכלל מה זה בן או בת זוג שהפסדתי בפעם הראשונה, לא קלטתי חשבתי שבוודאי יש בעיה אבל לא הבנתי מה אני מפסיד מוכר לאנשים, לאחר שאני רואה את הצד הנגדי ואני מקבל גם צד הפוך עכשיו אני מרגיש את אותו צד היטב, וככל שהניגודיות תהיה קיצונית יותר כך ההרגשה תהיה חזקה יותר, וככל שההרגשה תהיה חזקה יותר כך החיות של כל דבר תהיה ברורה יותר.

א"כ כשאנחנו מדברים למעשה על ניסיון ללמוד את הנפש של האדם והגוף של האדם, אנחנו נראה בעז"ה לאט לאט ללמוד את האברים, בכל אבר ואבר היכן נקודות הניגוד שבו ולאחר מכן איך לשלב את הנפש באותם אברים, ככל שהדברים יהפכו מידע להרגשה כך השילוב של הנפש והגוף יהיה יותר שלם, ככל שהדברים ישארו בגדר של ידע בלבד הרי שהחטאנו את המטרה לגמרי.

הדברים הללו בס"ד, היו כהקדמה ממש לדברים שנעסוק לאחר מכן, נתפלל ביחד שיהיו הדברים בעזרת השם לתועלת.