בלבבי ה_עמוד פז_תיקון המידות

בלבבי ה דרכי העבודה תיקון המידות כמוד פז

פתיחה לתיקון המידות

"וללכת בכל דרכיו ולדבקה בו"

כתב הרמח"ל בהקדמתו למס"י וז"ל: "ההליכה בדרכיו כולל כל ענין יושר המדות ותקונם. והוא מה שבארו חז"ל (שבת קל"ג ב') 'מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום".

לכאורה, מצות "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט) ענינה, כיון שהקב"ה אמת וטוב, וכן דרכיו הם הדרכים הטובים, לכך על האדם להדבק בדרכים אלו, מפני האמת והטוב שבדרכים אלו. נמצא לפי"ז, שאין הענין להדבק בדרכים אלו מפני שהם דרכיו של הבורא גרידא, אלא טעם הדביקות בהם, מפני היותם אמתיים וטובים. אולם, הבנה זו היא שטחית מאוד.

חז"ל אמרו, "הדבק במדותיו מה הוא רחום וחנון אף אתה" (ילק"ש רמז רמה). חז"ל הדגישו לנו שהסיבה להיות רחום וחנון, אינו מפני שמדות אלו מדות אמתיות וטובות הם, אלא עיקר ענין הדביקות במדות אלו מפני היות מדות אלו מדותיו של הבורא, "מה הוא אף אתה".

סיבת הדבר להיות דבוק במדותיו ית'

עתה צריך התבוננות מדוע ראוי לידבק במדותיו של הבורא גם לולי סיבת האמת והטוב שבהם? וכי מה בכך שהם מדותיו של הבורא ית"ש לולי הטעם שהטוב והאמת גנוז בהם?

דביקות במדותיו ית' מביאה דביקות בו ית' ממש

ביאור הדברים כך הוא. חז"ל באו לבאר לנו איך אפשר להגיע לקיום המצוה של "לדבקה בו", והרי הקב"ה "אש אכלה הוא"? ועל זה ביארו,שהדרך לכך היא, לידבק במדותיו, וע"י כך יגיע לדביקות בו ית'.

מהות המושג דביקות

עתה שומה עלינו להבין את עומק דברי חז"ל כיצד דביקות במדותיו ית' מביאה את האדם לידי דביקות בקונו. ראשית, נסביר את המושג דביקות. בעולם החומר ענין של דביקות הוא חיבור של שני חפצים זה לזה, אולם אין זאת אומרת שהם מאוחדים במהותם. אולם, דביקות רוחנית, ענינה חיבור במהות הפנימית (הדבר עמוק מאד ואכמ"ל).

עתה יובן, שבכדי שיוכל האדם לידבק בקונו, עליו להיות דומה לו במהותו הפנימית, ובזה נעשה אחד עמו ממש. ולכך אין תכלית הדביקות במדותיו ית' מחמת הטוב והאמת שבהם בלבד, אלא עיקר הענין, שע"י שיהפך לרחום וחנון וכו', יהיה דומה למהותו הפנימית של הבורא כביכול, ובזה יהיה דבוק בו ית' ממש.

תיקון המידות

ענין עבודת המידות, הוא רחב מאוד, ועמוק מאוד, ונשתדל לבאר. את עיקר יסודות הדברים בקצרה. ראשית, על האדם לחפש את המידה המגונה ביותר המתגלית אצלו, וכידוע מהספה"ק, שזה עיקר תיקונו, ובעיקר לשם כך נשלח לעולם. וכמ"ש הגר"א שאם לא עובד על המידה שלא תיקן עד הנה, למה לו חיים.

לאחר שבורר לו אדם מהי המידה שעליו לעמול עתה לתקנה לכונה ולישרה, (וכן לאחר שגמר לעבוד עם מידה זו, עליו לברר פעם נוספת, מה המידה שעכשיו הגרועה ביותר במצבו כעת. וכן חוזר חלילה לעולם. ומידה שכבר עמל עליה, צריך לחזור אליה במשך השנים לאחר שזיכך עצמו, ואז נצרך לעמול לתקן מידה זו ברמה גבוהה יותר, דקה יותר, מדויקת יותר, אמיתית יותר, כידוע כל זה למבקשי אמת). עליו לא להתחיל מיד לעבוד בה, אלא ראשית צריך לברר את מהות המידה ואת היפוכה, שזוהי צורת הבירור האמיתי לברר כל דבר מתוך היפוכו. וכן יש לברר את שורש מידה זו, מתוך ד' היסודות, אש רוח מים עפר, כמ"ש המהרח"ו בשערי קדושה. וכן לברר מה תולדתיה של מידה זו, להיכן היא מסוגלת להוביל את האדם.

בינתים עדיין לא יחשוב לגבי עצמו כלל, אלא על המידה עצמה. וזה חלק גדול מחמת העבודה, לא לחפש מיד את עצמו ומה זה נוגע אליו, ומיד להתחיל לעבוד. רצון זה וצורה זו, נובעת משטחיות הבנת מהות עבודת תיקון המידות. זוהי פזיזות של רצון השגה, ולא צורה של בנין יציב. ראשית צריך לברר את הדברים בצורה שאינה קשורה לעצמו כלל, לבנות מערכה בענין המידה, ועליו לשבת ולכתוב זאת בצורה מסודרת, המידה, שורשה, מהותה, תולדתיה המתלוים לה, הגורמים לה לפרוץ ולקבל משנה תוקף, הכח המונע את התפרצות המידה והתעוררותה, הדרכים לישרה ולתקנה, וכו' וכו'. (זהו ענין עמוקו ובלשון קבלה ענינו לבנות כל דבר מבחינת עתיקו שמעתיק תחלה הדבר מעצמו וצ"ל).

לאחר שאדם בנה מערכה שלימה כתובה בענין, והענין נהיר וברור לו מאוד (דבר זה לבד יכול לקחת שבועות מספר, וזו לא עצלות, אלא בנין). עתה יתחיל לברר לו את עצמו, מה הקשר שלו למידה זו, מה מיקומה בנפש, כיצד היא נראית ומתגלית אצלו, מה גורם להתעוררותה לגביו, מה התולדות שנולדים לו ממידה זו, ומה המתלוים אליה. מה תוקפה, כמה כח הוא חש שיש לו לעצור ולגדוע אותה בשיא התפרצותה, האם הוא מרגיש נפשית שהוא באמת רוצה לתקנה, וממילא כמה כוחות הוא מוכן להשקיע בכך. וכן את כל הנ"ל, צריך שיסדר ויערוך לעצמו בצורה מסודרת ברורה על גבי הכתב קודם שיתחיל לעבוד לתקנה.

לאחר שבירר את כל הנ"ל, הוא צריך לשבת להתבונן ולחפש מה העצות שהוא מכיר לתיקון מידה זו. ולבדוק אחת לאחת איזה מהן הוא חושב שראויה ומתאימה לו להשתמש עימה. רק לאחר כל הבירורים הללו, ראוי טוב ונכון להתחיל לעבוד על מידה זו. עבודת האדם להכיר את המידה היטב כיצד היא בנויה בתוך נפשו הפרטית, היא מלאכת מחשבה עמוקה דקה ועדינה במיוחד, והאדם עלול לטעות בזה מאוד מאוד. בתחילה נראה לאדם באופן זה, אולם לאחר שמתחיל לעבוד על המידה הדברים מתבהרים לאט לאט, והרבה הרבה פעמים פתאום רואים את הדברים באור שונה, מזוית שונה וכו' וכו'. ולכך, אין די בבירור שנעשה לפני תחילת העבודה, עם מידה זו, אלא לאורך כל זמן העבודה עם המידה נצרך לשים לב ולבדוק את הבירורים שקדמו לעבודה, ולבדוק כיצד הוא רואה את הדברים עתה, בכל פרט ופרט.

חייבים הרבה הרבה סבלנות בשביל עבודות המידות, סבלנות שתוליד בדיקה יציבה ומעמיקה של כל פרט ופרט, של היסוד והפרטים, וסבלנות לחזור ולבדוק זאת עוד פעם עוד פעם בכל פעם מחדש יחד עם התקדמות העבודה במידה זו. ואז, לראות מה נותר על מקומו, ומה לא, ולעשות סדר חדש בדברים. לכל זה צריך שקט פנימי, שלוה של יציבות נפשית גבוהה, והרגש דק וחד לברר הדברים בצורה נכונה, והרבה הרבה סבלנות עד שרואים פירות. ובעיקר בעיקר, לא ליפול ולהתיאש מנפילות וכשלונות, אפילו אם יפול אלף פעמים ויותר יחזיק מעמד ולא יתיאש, אלא יבדוק אולי טעה בפרט מסוים, אולי כל הבנין לא נכון וכו' וכו'. אבל לא מתוך עצבנות וכד', אלא מתוך שקט פנימי, ורצון עז לבנות בנין מיוסד ואמיתי. בצורה זו אדם צריך לעבור ממידה למידה, ובכל פעם למצוא את המידה שכרגע היא המפריעה העיקרית בנפשו. והן סדר העבודה, מידה אחר מידה, יהיה בצורה של בנין, ולא כפי המזדמן.

זאת ועוד לעולם לא עובדים על ב' מידות יחד, אלא כל מידה בנפרד בזה אחר זה.

נקודה יסודית מאוד בעבודת תיקון המידות: עבדות תיקון המידות צריכה לבוא מתוך שמחה. הרצון לעבוד צריך שיבוא מתוך שמחה, והעבודה מתוך שמחה. מי שעדיין לא זכה לדעת אמיתית, בשעה שהוא מגלה חסרון בעצמו, הוא נעשה עצוב, עצבני, חסר סיפוק וכו' וכו'. אולם זו טעות מיסודה. נבאר מדוע זאת טעות.

מי נתן לאדם מידה שאיננה מושלמת? הקב"ה! מדוע הוא נתן לו זאת? זו תכלית כל הבריאה, להולד חסר, ותפקיד האדם להשלים את החסר, כידוע הרבה בספה"ק. נמצא, שמי שעצוב על שמצא בעצמו חסרון, הוא עצוב על כל צורת מבנה הבריאה ותכליתו (זאת ועוד, עצבות זו נובעת מדמיונות, שעד עתה חשב שאינו בעל חסרון בזה, ואם כן, לא כ"כ וכו' וכו'. צריך לשמוח שיצא מן הדמיונות ונכנס לאמת). אולם באמת מציאת החסרון, צריכה להוליד לאדם שמחה שמצא את "מה ה' אלוקיך שואל מעמך", שהוברר לו מה תפקידו, וזו שמחה גדולה שאין דוגמתה. אוי לו לאדם שאינו יודע מה תפקידו בעולמו, וכי האדם רוצה ח"ו לצאת מן העולם כעובר בטל שאינו יודע כלל לשם מה חי כאן? מה היה תפקידו הפרטי בעולמו? ולכך, מציאת החסרון צריכה להוליד שמחה שהוברר לו היטב מה תפקידו עתה, וזאת מתוך ההכרה שכך רצונו ית"ש שאהיה חסר, ואתקן את עצמי (העצבות במציאת חסרון יכולה לנבוע משני דברים. א. גאוה שאינו רוצה לחשוב, לראות ולהרגיש, שהוא חסר. ב. חוסר אמונה בהכרה, או בתת-הכרה, שמרגיש שהוא אשם בזה שהוא חסר, כביכול שהוא יצר את עצמו. ולכך, צריך לחזק עצמו באמונה, שחסרון זה נברא ע"י הקב"ה, וכך רצונו שאהיה חסר, וזו תהיה עבודתי). ולכך, הן מציאת החסרון, והן העבודה צריך שיהיה מתוך שמחה. בנין של שמחה, ששמח על כך שזוכה למלאות את חובתו בעולמו, לבנות קומת אדם שלם הדבוק בבוראו.

והן כל הטעיות והמכשולים בעבודה בכלל, ובעבודת תיקון המידות בפרט, אינם צריכים להוליד באדם עצבות, מפני הכרה שכך רצונו ית"ש, "שבע יפול צדיק וקם". לא אני אשם שנפלתי, אלא זו צורת העבודה והבנין, קימה ונפילה, בירור. קימה ונפילה, בירור. וחוזר חלילה. כשמבינים שכך רצונו ית"ש, שמחים הן בנפילה, והן בבנין, כיון ששניהם רצונו ית"ש ממש. היצה"ר מנסה להטעות בנ"א בכל כשלון שיש להם שהם אשמים, ועי"ז הוא מכניסם לעצבות, ולפעמים מוציאם לגמרי מעבודת ה' ח"ו. וכל זה מחוסר ההבנה שכך רצונו ית"ש, שאפול ואקום, אפול ואקום. עבודה בלי אמונה בה' חזקה ואמתית, מולידה עצבות ושברון לב. רק עבודה מתוך אמונה חזקה ואיתנה, אפשר שתהיה עבודה בשמחה, וכשעובדים בשמחה אפשר להצליח הרבה מאוד. מי שלא מרגיש שמסוגל לעבוד בשמחה, על דרך כלל אסור לו להתחיל לעבוד בתיקון המידות. ראשית הוא צריך לעמול לקנות אמונה בהירה, ומתוך אמונה בהירה יבא לשמחה. ורק לאחר שזכה למידה נכרת של שמחה, יתחיל לעמול לתקן את מידותיו. ולכל כלל יש יוצא מן הכלל, וד"ל.

ובאמת יש נקודה עיקרית ביותר, שרק אם היא מתקימת אדם יכול לזכות ולתקן את מידותיו.

אמרו בגמ' (קדושין ל, ע"ב), "ואמר ר"ש בן לוי, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר (תהלים לז) 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו', ואלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שנאמר 'אלקים לא יעזבנו בידו'. הרי לנו, שכח היצר תקיף וחזק מן האדם, ובדרך הטבע אין ביד האדם להצליח במלחמה נגד יצרו. הכח שהקב"ה נתן ליצה"ר הוא יותר גדול ויותר תקיף מכח שהקב"ה נתן לאדם. ולכך, כיון שכוחו של היצה"ר חזק ותקיף יותר, בודאי שמצד דרכי הטבע היצה"ר ינצח והאדם יכשל ח"ו. אם כן מה תקנתו של האדם? וכי נברא בשביל שיכשל וירש גיהנם ח"ו? ע"ז באו חז"ל וגילו לנו "אלקים לא יעזבנו בידו". כלומר הקב"ה עוזר לאדם לנצח את היצה"ר. אולם האם בכל מקרה הקב"ה עוזר לאדם? לא! מתי כן ומתי לא? כאשר האדם קורא לקב"ה ומשתף אותו במלחמה, והוא צועד עמו יד ביד כביכול, אז הקב"ה מצידו ג"כ נלחם כביכול. אולם אם האדם מנסה להלחם לבד, הוא שוכח לקרוא לקב"ה שיבא עמו, אז הקב"ה כביכול אינו מתערב ואינו נעשה שותף במלחמה זו. נמצא, שמוטל על האדם להחליט אם הוא באמת רוצה להצליח במלחמה, אם כן הוא מוכרח לשתף את הקב"ה עמו, ואם אינו משתף את הקב"ה עמו, ידע שח"ו בודאי יכשל.

כיצד משתף האדם את הקב"ה עמו? ע"י תפלה! ע"י דיבור עמו! ע"י קריאה שיבא לעזור לו, ולהיות שותף עמו במלחמה זו.

צורת הדברים. כאשר בתחלה אדם רוצה להתחיל לעבוד ולתקן את מידותיו, הוא נעמד ומדבר עם הרבש"ע, ואומר לו, רבש"ע אתה צוית בתורתך מצוות עשה "ולדבקה בו", ופרשו חז"ל שכונתך להדבק במידותיך. ולכך, רצוני לקיים מצוה זו, ולהדבק במידותיך הטובים. וכיון שהמידות שאתה נתת בי אינם תואמים את מידותיך, לכך הנני רוצה לכונם ולישרם ולהנאותם למידותיך, והנני עומד לעשות רצונך בזה. והנה לא נתת בי כח לעבוד על כל המידות יחד אלא אחד לאחד, והנני רוצה לדעת על איזה מידה להתחיל לעבוד, והנני מבקש ממך שתתן בי הדעת להבין מה המידה שכדאי וראוי לי להתחיל לעבוד עמה. רבש"ע, כבר אמרו חז"ל, שהיצה"ר יותר חזק ממני, ואם אתה לא תעזור לי, אני לא אצליח בזאת. אני מבקש ממך, שתעזור לי בכל עת, ותעמוד לימיני לסמכני במלחמה קשה זו. אם אתה לא תעזור לי, אין לי טעם לנסות ולהתחיל לתקן את המידות, אני בודאי לא אצליח. ולכך אני מבקש ממך, שרצוני לתקן את המידות, ועי"ז להדבק בך. אנא, עזור לי בזה שאזכה לדבקות בך. (וז"ל הספר הק' יסוד ושורש העבודה הצואה הק' סימן י"א, "על מה שתרגישו בעצמכם איזה הרגל עון בהסתת היצר רח"ל, תתפללו בתמידיות על זה להשם יתעלה שיציל אתכם מן הסתת היצר בעון זה, וכו'. ואני ערב בדבר בני אהובי, שבודאי יעזור אתכם ה' יתעלה, כי הבא ליטהר מסייעין אותו. כי זה בחנתי בעצמי לא פעם אחת ולא עשר פעמים בע"ה, בטהרת המדות, וראיתי בחוש כי לולי ה' עוזר לי בהתפללי אליו ית"ש בתמידיות, ובפרט בברכת "השיבנו" במחשבתי מקירות לבי, כמעט לא היה ביכלתי לטהר עצמי מכל וכל בכל המדות. לכן חזקו בני אהובי בעבודה הרמה הזו וכו' ותהיו נקראים עובדי ה' באמת"). וכן בשעה שאדם נפל ברשת המידה הרעה, אל יפול רוחו, ויעמוד וידבר עם הרבש"ע ויאמר, אני מאוד רוצה לתקן מידה זו, ועוד הפעם נכשלתי, אני מאוד מאוד רוצה, ומקבל בל"נ על להבא להתחזק בזה, אנא עזור לי שיותר לא אפול ברשת מידה זו. וכן כל זמן שעוסק במידה זו תהיה תפלתו שגורה על לשונו שהקב"ה יזכהו לתקן מידה זו בשלמות, ויראה לו את הדרך הנכונה כיצד לתקנה, וכו' וכו'. כל אחד יאריך ויתפלל לפי מידת נפשו. וכן ראוי לברר הדברים עם עובד ה' באמת שכבר ניסה הדברים והצליח. וע"ז גופא צריך תפלה, שיזמין לו ה' אדם אמיתי.