דע את נפשך 001 הקדמה כללית

בעז"ה ננסה בספר הזה ללמוד ולהכיר במעט את הנפש שלנו.

הניסיון להכיר את הנפש הוא לא ניסיון חדש, כיוון שלמעשה כל דברי רבותינו ז"ל ובעיקר דבריהם העוסקים בפנימיות התורה הקדושה, הם עסוקים בעומקם בללמוד ולהכיר את נפש האדם.

הדברים שיכתבו בספר זה הם אינם רעיון אישי או בנין עצמי, אלא כל הדברים כולם מיוסדים על דברי רבותינו אחד לאחד. כל מאמצינו בספר זה הוא להשתדל להסביר לבאר ולהרחיב. אך יסוד מוסד הוא ששורשי כל הנידונים בספר זה הם אינם פרי הגיוני האישי אלא דברי רבותינו ז"ל בלבד.

נפש האדם הוא בעצם הדבר היחיד שממנו האדם לא יכול להיפרד לעולם, מכל שאר הדברים בין אם זה אישה ילדים עבודה ובית או כל רכוש אחר, קשר האדם לכל הדברים הללו הוא זמני, יש זמנים שהוא מחובר אליהם ויש זמנים שלא. אולם עם נפשו נמצא האדם תמיד, פעמים שהוא יותר מודע לה ופעמים שהוא פחות מודע לה, אך לעולם הוא נמצא עם נפשו.

הלימוד של הנפש הוא בעצם ללמוד מהו ה-'אני', וה-'אני' הזה נמצא אצלנו בתמידיות. אם האדם לא מכיר את עצמו [אף שבעומק לעולם לא נכיר את עצמנו בשלמות], אזי האדם חי בעצם במהלך של חיים שיש את עצם ה-'אני'  - את הנפש, רק שהוא לא יודע כיצד לתחזק לכוון ולהנהיג אותה.

כמו לכל נברא בבריאה גם לנפש יש תכונה שהיא קולטת קלט מסוים ופולטת פלט מסוים. לדוגמא: מכונית קולטת דלק ופולטת את תנועת הרכב. אולם צריך לדעת איזה סוג דלק לתת לרכב כקלט על מנת שהרכב יוכל לתת את הפלט הרצוי. כי אם למשל אדם שוכר רכב מחברת השכרה, והוא לא בירר באיזה סוג דלק צריך לתדלק אותו, וכידוע כל רכב מובנה לקבל רק סוג אחד של דלק [לכל היותר שניים]: בנזין על סוגיו, סולר או גז. ואם במקרה הוא ימלא סולר במקום בנזין, התוצאה ידועה לכל, לא רק שהרכב לא יסע אלא להיפך כל מערכת ההנעה תיהרס.  

זוהי דוגמא לחשיבות הכרת סוג הקלט הנכון, אך כמובן שגם הכרת הפלט שאנו אמורים להפיק חשובה.  לדוגמא ישנו מפעל ובתוכו מכונות, האם זהו מפעל לייצור מצות או אולי לחם, אולי זהו מפעל לייצור מוצרי מתכת. צריך לדעת מה המפעל הזה אמור להפיק.

אדם שלא מכיר את עצמו לא יודע מה סוג הקלט הנכון שהוא אמור לקלוט אל נפשו, וכן הוא אינו מודע לפלטים שהוא אמור להפיק מעצמו. ולכן צריך ללמוד ולחקור ולדרוש ממה אני ניזון? ממה אני יונק? מה אני אמור להפיק?

על-אף שלכולנו יש נפש, אך אין נפש הדומה לחברתה. ישנם כמובן דברים ששווים לכולנו בבליעה ופליטה, אך ישנם את הנימים היותר דקים שמשתנים מנפש אחת לרעותה. אין אדם הדומה לחברו באופן מוחלט, לכל אחד יש את המינון הדק שלו, את הצורה הדקה שלו, מה הוא צריך להכניס לתוכו, ומה הוא צריך להוציא מתוכו. ואם-כן כל אחד צריך להכיר את עצמו, מה הוא צריך לבלוע ומה הוא צריך לפלוט.

ולכן אם אדם יבלע דבר שהוא לא צריך לבלוע ממילא תחסר לו החיות, ואף חלילה להיפך הבליעה הזו עלולה להזיק לו. ומאידך אם אדם יפלוט או ייצר את מה שהוא לא צריך לעשות, הוא בעצם מאבד את התכלית שלו, ויתר על כן גם הדברים שהוא מתעסק בלהוציאם לא יצאו, כיוון שהדברים הללו לא יוצאים מהנקודה הפנימית שבקרבו, זה לא הוא.

א"כ הניסיון ללמוד את נפש האדם הוא ניסיון ללמוד את כל מציאות תהליכי החיים. מי אני באופן הפרטי והאישי בתוך המין האנושי. ולפי זה אני מכוון את עצמי בבליעה ובפליטה של החיים, מה אני בולע ומה אני פולט.

מבנה הנפש:

באופן כללי נפש האדם מורכבת מהדרגה של ראשים ותת-ראשים וכן הלאה שכבות על גבי שכבות. כמו המבנה המוכר והידוע לכל שיש לנו את שלושת האבות, לאחריהם יש פיצול לשנים עשר שבטי-יה, לאחר מכן הם מתפצלים לשבעים נפש, לאחר מכן זה מגיע לתהליך של שישים ריבוא של כלל ישראל. במקביל לכך בנפש האדם יש מעין אותה הבחנה, ישנם כמה ראשים ומתחתיהם התפצלות לעוד כמה תת-ראשים וכן התפצלות הלאה עד אין-סוף.

בהבחנה של הראשים מצינו כמה וכמה סוגי חלוקות: יש חלוקה לארבע ראשים, לחמישה ראשים, לשבעה או עשרה. לאחר מכן בדרך כלל ישנה התפרטות לשבעים תת-ראשים, ולאחר מכן התפרטות עד לאין-סוף.

ואם-כן מובן שבפרטים שאדם חווה בכל רגע לא נעסוק, אלא עסקנו יהיה בשורשים.

כלים להבנת הנפש:

הבנת נפש האדם מורכבת מתפיסה עמוקה של שכל והרגשה דקה של לב.

אדם שיש לו הבנה דקה שכלית אך אין לו תחושה דקה יהיה קשה לו להבין את עצמו. ומאידך אדם שיש לו תחושה דקה אך אין לו את ההבנה השכלית של נפש האדם הוא גם לא יבין את עצמו. בצירופם של שני הכוחות של שכל דק והבנה מעמיקה יחד עם הרגשה דקה, האדם יוכל להבין את עצמו.

נשוב ונדגיש, שלעולם האדם לא יוכל להבין את עצמו בשלמות, כי נפש האדם היא הדבר העמוק ביותר שקיים בבריאה. אלא המהלך הוא שאנו מנסים להעמיק בהבנתה עוד ועוד. ובעצם תהליך הלימוד הזה מתפרס על כל ימי חייו של האדם, ולאט לאט הוא מכיר את עצמו יותר ויותר.

וא"כ על הלומד ראשית להבין בשכלו את התכנים שנעסוק בהם, הוא צריך להבין כיצד המערכת בנויה, אך זה לא יספיק אם האדם לא יחדד אצל עצמו תפיסה דקה של הרגשה פנימית.

הגמרא אומרת - 'בינה יתרה נתנה לנשים'[1], ובכל איש יש את בחינת האישה שבו, שהיא בחינת הבינה יתרה שיש בו. ועוד אומרת הגמרא - 'האשה מכרת באורחים יותר מן האיש'[2], זוהי הרגשה פנימית מתוך האדם, ככל שההרגשה הזו יותר חלשה כך האדם פחות יבין את עצמו.

הרי שאנו כבר מבארים ומדגישים בראשית דברינו שהתכנים שנעסוק בהם הם אינם הגדרות שכליות בלבד, אלא זו הגדרה שכלית בצירוף של הרגשה דקה בנפש. כמובן שננסה לבטא כל נושא במילים, אך לעולם המילים לא יכילו את העומק של התפיסה הפנימית, אלא שהמילים יכולות לקרב את האדם לתפיסה.