Click here to view summaries in english
1 - לייקווד - אור זרוע
כאשר ר' שלמה וולבה זצ"ל שאל את ר' חצקל (הרב יחזקאל לבנשטיין) זצ"ל איזה דבר חשוב עליו למסור לתלמידיו בישיבה, אמר ר' חצקל, "אמור להם שיש אדון לעולם!" זמן רב עבר עד שהבין ר' וולבה את משמעותה של אמירה זו. ר' חצקל חי כל העת בתחושה אדירה של קרבה לד' ועמד על כך שכל מי שלומד תורה ישתדל להשיג את אותה התחושה. יכול אדם ללמוד תורה ויחד עם זאת לממש את הנאמר בפסוקים "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם" (ירמיהו יב:ב), "ותפשֵׂי התורה לא ידעוני" (שם, ב:ח). זה יכול לקרות אם אדם למד תורה ומרגיש שאף על-פי שהתורה כאן, ד' נמצא במקום רחוק כלשהו. אנו יודעים שנוכחות ד' היא כאן משום שאנו אמורים להתכוון להתחבר אליו כשאנו לומדים תורה. כפי שכתב החזון איש, העיקר הוא לזכור לפני מי אתה עמל בתורה. אם ניגשים ללימוד בלי מחשבה, ישנה בעיה הלכתית: מצוות מדאוריתא מצריכות כוונה תחילה. לפני הלימוד, צריך אדם להקדיש דקה למחשבה מדוע הוא לומד. אם יעשה זאת, יתקרב לד' הרבה יותר דרך תלמודו. זו הסיבה שאנו חייבים ללמוד תורה בכל רגע פנוי - באמצעות הלימוד יכול אדם לדבוק בד' כל העת.
2 - לייקווד - כולל פריהולד
ד' נטע בנו צורך לדבר כדי שננצל כל הזדמנות לדבר אליו. אל לנו להסתפק בשלוש התפילות הנאמרות מדי יום; עלינו לנצל כל הזדמנות שיש לנו ביום לדבר אל ד'. גם בבית המקדש, אף-על-פי שהיו מדי יום שני קרבנות עיקריים (שחלבם היה נשרף בלילה), המקבילים לתפילות הקבועות שלנו, היה גם צורך באש תמיד על המזבח. החזון איש היה מתפלל לד' בכל פעם שהיה לו קושי בענייני תורה והרבי מבריסק היה אומר תפילה קצרה בכל פעם ששמע על צרה שפקדה מישהו, שכן יש חובה לומר תפילה בשעת צרה. למעשה, ד' שולח אלינו את הצרות השונות כדי שנשתמש בהן כאמצעי להתקרב אליו. כל חיינו נועדו כדי שנתקרב לד' ואם אדם סובל בדרך כלשהי, הרי זה כדי שהוא ינצל זאת כדחיפה לזכור את ד'. ר' ירוחם זצ"ל אמר שאנשים דגולים אוכלים כדי לומר ברכה. לא שאינם חשים רעב, אלא שהם מבינים שכל הצרכים, כמו הרעב, קיימים כדי שנוכל לזכור את ד'. אם אדם זוכר את ד' בדרך קבע, הוא לא יזדקק לבעיות גדולות, הנשלחות כדי להזכיר לנו את ד'. ד' רחום ואינו רוצה שנסבול אם אנחנו זוכרים אותו ממילא. בראש השנה ישנה תחושה חזקה של קרבה לד'. מדוע? משום שד' רוצה שנחווה את דרגת הקרבה שאנו אמורים להיות בה כל השנה. אל לנו לעשות תשובה רק על הפרטים הקטנים. אנו חייבים להבין שחסר בחיינו טעם החיים כולו - הקרבה לד'. כדי להתחיל להשתפר בתחום הזה, עלינו לכל הפחות לנהוג על-פי פסיקת הרמב"ם, האומר (הלכות מזוזה ו:יג) שכאשר אדם רואה את המזוזה, עליו לזכור את ד'. אם נוכל להתחיל לעשות זאת לפחות פעם ביום, נצעד צעדים גדולים לקראת החיים כפי שראוי לחיותם.
4 - בלטימור - נר ישראל
הגמרא (ברכות כ:א) אומרת שגדולתם של הדורות הקודמים נבעה מן העובדה שהם מסרו את נפשם לד'. המשמעות אינה רק לוותר על החיים, אלא גם לעבוד אותו עם כל הנשמה, לא רק לקיים את המצוות וללמוד תורה באמצעות הגוף והמוח. דרך לדעת אם הינך עובד את ד' בנשמתך היא לבדוק אם אוהב אתה את התורה עד כדי כך שהיית לומד אותה גם אם לא היה על כך שכר. צריך גם להתחזק בקשר לתפילה ולשאר המצוות. הגם שיש כלל ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות" ועל כן המצוות כשלעצמן אמורות לשפר אותנו, עלינו לראות זאת ככל משיכה, פעולה של גרירת דבר מה לתוך תחום שליטתו של האדם, שהיא מעין קניין. אם אדם מבצע פעולת קניין שאין בה כוונה, אין הוא הופך לבעלים. המעשה והכוונה נחוצים שניהם. כך גם כאן, כאשר לומדים ומקיימים מצוות, עלינו לחוש כיסופים לד', שממנו התרחקנו, ולהתכוון שלימוד התורה והמצוות שלנו יתקנו את ליבותינו ויעירו את נשמותינו.
5 - בולטימור - שערי ציון
בחיי נישואין בריאים, הבעל והאשה מדברים זה עם זה כל הזמן. אין להם זמנים קבועים כלשהם המיועדים לתקשורת ובשאר הזמן הם מתעלמים זה מזה. אולי הם גם קובעים זמנים לשוחח ביניהם, אך אין בכך כדי לפסול שיחות ספונטניות כל העת. יחסי נישואין (וגם מערכות יחסים אחרות) נועדו לשמש דוגמה בעבורנו לקשר בריא עם ד'. (היבט אחד של דוגמה זו הוא שפעמים רבות אדם צריך לחפש במשך שנים כדי למצוא זיווג. כך קורה פעמים רבות גם כאשר מחפשים קרבה אל ד'.) אמנם אנו נדרשים להתפלל שלוש פעמים ביום כדי שלא נתעלם מד', אך עלינו לפנות אל ד' באופן ספונטני לשיחה קצרה במשך היום. ד' ברא את העולם כך שאנו חייבים להיות תמיד על האדמה ולנשום אוויר; אלה דברים קבועים בחיינו. אנו צריכים לזכור שמערכת יחסים עם ד' חייבת גם היא להיות דבר קבוע שכזה. למרבה הצער, מגדלים אותנו לחשוב שרווחתנו החומרית היא הדבר העיקרי בחיים. הורים שוגים ומתמקדים אך ורק ברווחתם החומרית של ילדיהם ומחכים עד לשלב מאוחר הרבה יותר לפני שהם מציגים בפניהם את חיי הרוח. אפילו לפני שהילד יכול להבין את הערכים הרוחניים, חייבים ההורים להתפלל לבריאותו הרוחנית של הילד ובדרך זו לזרוע את זרעי החיים הרוחניים של הילד.
6 - כולל בולטימור
אלול הוא תקופה שבה ד' נחשב לדודנו. החל מראש השנה, הוא נחשב לאבינו-מלכנו. אלה הם למעשה יחסים טובים יותר, משום שהם יציבים, לעומת חבר קרוב או אהוב. אך קודם לכן עלינו להכניס את האהוב. כפי שנאמר בשיר השירים (ה:ב) "קול דודי דופק". ד' דופק על לבותינו, מבקש מאיתנו להכניסו. כדי להכניסו, עלינו לפנות "מקום" בלבנו כדי לארח אותו, כמו שאמר לבן ליעקב (בראשית כד:לא), "ואנכי פיניתי הבית (מעבודה זרה)" כדי שיעקב יוכל לדור שם. גם אנו חייבים לנקות ולהוציא דבר מה שלילי מלבותינו כדי להכניס את ד' לשם. עלינו להקריב משהו למען ד', לתת לו מתנה שלעולם לא ניקח בחזרה. ימים אלה הם הזדמנות נפלאה בשבילנו להכניס את ד' אל לבותינו. אם נתכונן כראוי, הוא לא יעזבנו, אלא ישאר בלבותינו לנצח.
7 - בולטימור (חבורה בנר ישראל)
אנחנו יודעים מן הרמב"ם שישנם י"ג עיקרי תורה, י"ג עיקרי אמונה. הכול בתורה חשוב, אולם אלה הם הנושאים שחשוב ביותר להתמקד בהם, במיוחד הראשון שבהם: המודעות לד'. האמונה חייבת למלא את יומנו, מן הרגע שאנו מתעוררים ואומרים "מודה אני לפניך (ולא סתם "תודה לך"), מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי..." האמת הזאת צריכה לגרום לנו לשנות לחלוטין את נקודת המבט שלנו על מה שחשוב בחיים. ייתכן שנצטרך לעשות שינויים דרסטיים באותה מדה שעושה בעל תשובה, לכוון מחדש את חיינו כך שקשר רצוף עם ד' יהיה העניין המרכזי שלנו.
8 - מונסי - כולל בעלז
כשבא הבעל-שם-טוב לעולם, הוא הביא עמו אור עצום שממש החיה את כלל ישראל ממצב המוות הרוחני שבו היו שרויים. השטן חשש מפני כל ההשראה, האהבה ויראת השם שהבעל-שם-טוב וחסידיו עמדו להביא לעולם וביקש דרך לבלום זאת ולהסתיר את האור הגדול הזה. הצלחתו מתבטאת בכך שיצר חסידים רבים שקיבלו רק את החיצוניות של החסידים, כגון סגנון לבושם, בלי שמץ מן הפנימיות. החיצוניות חשובה, משום שהיא מגינה על האדם מפני נפילה, אולם יש צורך ביותר מאשר הגנה. לא די לאדם להגן על כספו על-ידי הטמנתו באדמה; הוא ירצה להשקיע חלק ממנו. כעת משנכנס אורו של הבעל-שם-טוב לעולם, אף-על-פי שהוא מסתתר יותר ויותר, אנו נדרשים לגאול אותו, בדיוק כפי שאורו של הפסח גנוז בתחילה, אך לאחר מכן נגאל במהלך ספירת העומר. איך נדע מה לעשות בחיי המעשה? טוב לקרוא ספרי קודש בשבת, אולם אין די בכך לאדם לבנות את חייו. ודאי שהמאמץ העיקרי צריך להמשיך ולהתמקד בהקפדה על עתים ללימוד גמרא והלכה והקפדה על כל ההלכות. אולם בנוסף, צריך אדם להוסיף לכך חִיוּת. חייב להיות זמן ללימוד כתבי החסידות באופן קבוע. חיבור אחד קל יחסית להבנה הוא מאור ושמש. אולם עדיין קיימת בעיה משום שהוא מסודר לפי פרשת השבוע ואינו מורה לנו נתיב מסויים.כיום, כמו בכל הזמנים, אין די צדיקים שיוכלו להנחות נכונה את כל מבקשי הדרך הזקוקים להדרכה. האפשרות היחידה שלנו היא להשתוקק לדרגות שאנו רואים בספרים ולהתפלל ולזעוק אל ד' שהוא יראה לנו את הדרך להגיע אליהן. רבים מתייאשים מלהגיע לדרגות הגבוהות המתוארות בספרים. הם חשים שהדרגות האלה נמצאות מעבר להשגתם. עליהם לדעת שדרגות אלה היו בתחילה מעבר להשגתם של המחברים עצמם, אך ד' העניק להם אותן כמתנה. עלינו לעבוד את ד' כמיטב יכולתנו, להכיר בכך שאיננו יכולים לקפוץ מדרגה בעצמנו ולצעוק אל ד' שידריך אותנו במציאת הדרך כדי להגיע לדרגות שהן באמת מעבר ליכולותינו הנוכחיות. בימים מיוחדים אלה של תפילה, עלינו לנצל את ההזדמנות שלנו לפנות אל המלך ולבקש את אותם הישגים אדירים. אל לנו להסתפק בדברים הקטנים.
9 - מונסי - ישיבת טוב
בראש השנה ישנם שני רגשות שאמורים להיות נוכחים בתוכנו. אמורה להיות תחושת פחד, משום שבאותו יום עומדים לדין. בנוסף, עלינו לחוש חדווה גדולה. זהו היום האחד שבו כל אחד מאיתנו מתייצב בפני המלך, ואף על-פי שהוא שופט אותנו, זוהי הזדמנות עצומה בשבילנו להשיג את הקרבה אליו. האריז"ל אומר שאדם צריך לבכות בזמן כלשהו בראש השנה, שהוא הזמן שבו הוא נדון. הבכי אינו נובע מפחד. אדרבא, הפחד אמור לשתק אותנו, כפי שחש אדם העומד אל מול אריה! הבכי אינו אלא דמעות שמחה, שכן הנשמה עולצת על הקרבה אל ד'. אבל את זה ישכיל להעריך רק מי שעסק כל השנה בחיפוש קרבה שכזו. אדם כזה יכול להעריך את מתנת הקרבה שהוא מקבל. אדם אחר לא ימצא בה חפץ. איננו יכולים להתחיל להתכונן באמת לראש השנה הזה עכשיו, אם לא היינו בדרך אל ד' כל השנה. במקום זה עלינו לנסות להתכונן לראש השנה תשס"ט! אולם אם נעשה את הצעדים הדרושים להיות מוכנים באמת לתשס"ט, המחוייבות הראויה שלנו, גם אם היא רק מחוייבות, תהיה לנו לזכות אפילו לתשס"ח.
10 - קיו גרדנס הילז (בית מדרש טוב)
המלה "שופר" קשורה למלה "שיפור". אל לנו להסתפק בשמיעת קול השופר; עלינו ללמוד מן השופר כיצד להשתפר. השופר הוא צר בצידו האחד ורחב בצידו השני, ובזה הוא מרמז על מעבר מן הראיה הצרה, המוגבלת, אל הראיה הרחבה יותר. משמעות הדבר היא שאנו חייבים להפסיק לחשוב רק על עצמנו ולחיות בשביל עצמנו. זה חיוני כדי שנידון לכף זכות וכדי שהמשיח יבוא. ישנן דרכים רבות שבהן נוכל להתחיל לדאוג לאחרים. גם אם אדם הולך ללמוד תורה לבדו, הוא יכול להעלות על לבו שהוא רוצה לתת אחוז קטן מן הזכות שבתלמודו לשאר עם ישראל, במיוחד לאלה שאין להם ההזדמנות ללמוד תורה. כוונה זו לבדה עשויה להעניק לאחרים השראה לעשות תשובה ואפילו תיתן להם את האפשרות לקום בתחיית המתים, משום שלא ניתן לקום לתחיה בלי זכות התורה. אנשים רבים תורמים כסף, אך עושים זאת מסיבות אנוכיות, כגון כבוד או רצון לזכות בבריאות טובה. עלינו לאמן את עצמנו לתת משום שאכפת לנו מאנשים אחרים. אם נתחיל לדאוג לאחרים, עבודת ד' שלנו תשתפר גם היא. נתרגל לעשות לא את מה שנותן הרגשה טובה, אלא את מה שנכון. כל אחד צריך ללמוד לחשוב בעצמו כיצד הוא יכול לעזור לאחרים, לא רק שאחרים יגידו לו איך לעשות זאת. לקראת ראש השנה, עלינו להתחייב להיות קצת יותר טובים בשנה הבאה. לא צריך ליטול יותר מדי התחייבויות, כי הן לא יחזיקו מעמד; אפילו נקודה אחת לשיפור היא דבר טוב, אם באמת תעבוד עליה במשך השנה. הנה הצעה: להתחייב להקדיש דקה אחת ביום למחשבה איך תוכל לעזור לאחרים, במישור הרוחני או הגשמי. אם תתרכז בנתינה בלי לחשוב על עצמך, ד' גם הוא ייתן לך, מדה כנגד מדה.
11 - פאר רוקאווי - (שאר ישוב)
הגמרא אומרת (מכות כד:א) שחבקוק אמר כי לכל המצוות יסוד אחד: "צדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב:ד). מדוע האמונה היא היסוד לכול? האין זו התורה? אחרי הכל, אנו יודעים שהמצוות הן רק הלבוש לנפש ואילו לימוד התורה הוא המזון לנפש. התשובה היא שבלי אמונה נאותה, לימוד התורה אינו משרת את מטרתו. התורה ניתנה כתולדה של התגלות ד' ויש ללמוד אותה באופן זה. לפני הלימוד, עלינו לחשוב על ד' ולעשות תשובה, כדי שהלימוד יחבר אותנו אליו. בדיוק כמו שבלימוד תורה, אין אדם מחובר באמת ללימוד אלא אם הוא חושב אוטומטית על התורה אפילו כאשר אינו בבית המדרש, כך צריכות המחשבות באופן אוטומטי לעסוק בד'. אם אין האדם עושה כך, הרי שאין קשר אמיתי. כאשר הלימוד כולו בראש ולא בלב, אין אדם לומד כראוי. כשאנו עושים את חשבון הנפש לקראת ראש השנה, עלינו לבחון לא רק כמה תורה למדנו, אלא כמה קשר אמיתי עם ד' ועם תורתו הישגנו.
12 - ישיבה יוניברסיטי
אף-על-פי שמבחינה מעשית, רבים אינם יכולים ללמוד תורה ולעסוק בהשתדלות רוחנית כל הזמן, כולנו חייבים לשמור על האידיאלים הנעלים ביותר. עלינו לדעת שהאידיאל הוא חיים רוחניים לחלוטין בלי כל מעורבות של עולם החומר. מבחינה מעשית, כל אדם חייב להיות פרגמטי ולא לנסות לוותר על יותר מדי מן העולם החומרי בבת אחת, כי ההתמודדות עלולה להיות מעבר לכוחותיו. אדם צריך לעשות שיפורים קטנים, לנוע כל הזמן בצעדים קטנים לקראת חיים רוחניים יותר. בדומה לכך, על כולנו לשאוף לחיות בארץ ישראל, אולם מבחינה מעשית, אין זה אפשרי או מתאים לכל אחד. אולם עלינו לזכור, לכל הפחות, שאנו בגלות. העניין הוא שאנו חייבים לאחוז באידיאלים הנעלים ביותר, ולצעוד לקראתם צעדים מעשיים קטנים. זו הסיבה שאנו צריכים לקוות מדי יום ביומו לביאת המשיח: עלינו לצפות לעולם מעין זה. כשאנו מתקרבים לראש השנה, עלינו להעריך לא רק כמה טוב עשינו, אלא גם עד כמה הנהגנו את עצמנו על-פי הערכים הרוחניים.
13 - וודמיר - חבורת התבוננות
הרב יחזקאל לבנשטיין זצ"ל, המשגיח של ישיבת פונובז', אמר באחד השיעורים שלו שכל אדם צריך להשתדל להפוך לאדם גדול. כל אחד יכול להיות גדול, ולא חשוב מה גילו, ייחוסו או מנת המשכל שלו. אדם גדול הוא אדם המחובר לד' ובסופו של דבר מבטל את עצמו כליל בפני ד'. ישנן שלוש דרכים שבהן אנו צריכים להידבק בד': מידותינו, מחשבותינו ורצוננו.את המידות אין צורך לרכוש; המידות הטובות כבר טבועות בתוך-תוכנו, אבל הן מכוסות ב"ערלת הלב". יכול אדם להסכים במישור השכלי עם ערכה של הענווה, אולם הלב עשוי להיות בכל זאת גאוותן. הדרך הפשוטה לתקן את המידות השליליות היא לעבוד איתן בהדרגה, צעד אחר צעד, במשך תקופה ארוכה מאוד. אבל הבעל-שם-טוב לימד שכאשר נכנסים לארמון שיש בו שערים רבים, יש שתי דרכים להיכנס: אולי יש לך הרבה מפתחות שונים ובעזרתם תצליח לפתוח כל דלת בדרכה שלה, ואולי תוכל לקחת גרזן ולפרוץ את כל הדלתות באותה הדרך. במלים אחרות, אדם יכול לשפר את עצמו בעזרת מסירות ומרץ עצומים ולפרוץ במהרה את המחסומים השליליים. הגמרא (עבודה זרה יז:א) מספרת שר' אלעזר בן דורדיא עשה תשובה גדולה בתוך זמן קצר וזכה לחיי עולם הבא הודות לכך. הוא בכה מעומק לבו ומת מעצמת החרטה. איננו צריכים למות מחרטה, אולם אם אנו רוצים התפתחות מהירה שכזו, עלינו לחוש כאב עצום על הפגמים שבנו, לצעוק אל ד' ולהקדיש את עצמנו לד' לחלוטין. במדה שבה נקדיש את עצמנו יותר לד', נוכל להשיג טוהר פנימי.כדי להידבק בד' דרך מחשבותינו, אנו זקוקים לידע התורני הנכון. כדי שתורתנו תדמה לחכמת ד' באופן כלשהו, אנו צריכים ישרות (חשיבה בהירה וישרה). אך זאת לא נוכל להשיג בכחות עצמנו. אנו חייבים להשיג חכמה מאת ד' ואז נזכה ממילא בישרות. כדי לזכות בחכמה מאת ד', עלינו לחוש שהוא נמצא עימנו כשאנו לומדים תורה.כדי להידבק בד' באמצעות רצוננו, איננו צריכים ליצור רצון חדש. עמוק בתוכנו כבר נמצא בנו הרצון לעשות את רצונו. עלינו רק לבטל את רצוננו השטחי המתנגד ולהגיע אל הרצון הפנימי, שהוא זהה לרצון ד'.מי שמשיג את שלושת האמצעים האלה של הידבקות בד' יתבטל בפני ד' כפי שעשה משה רבנו. לאדם כזה לא תהיה עוד תחושת עצמיות, כי השכינה תדבר מגרונו. זהו המצב הנקרא "רוח הקודש".
14 - וודמיר - אש קודש
כשהגמרא אומרת (כתובות קי:ב) שכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, אין כוונתה ששכינת ד' אינה שורה שם. הוא נמצא בכל מקום, והצדיקים בכל הדורות, ואף מחברי הגמרא עצמם, חיו מחוץ לארץ. כוונתה היא שהאדם ידמה (ישלה את עצמו) שד' אינו נוכח שם. במלים אחרות, קשה יותר למצוא את שכינת ד' מחוץ לארץ ישראל. אנו מושפעים מן האומות שסביבנו ורודפים אחר ערכים חומריים ובתוך כך מתעלמים מערכי הרוח שלנו. גם אם איננו רואים אותם, לבותינו חשים בהשפעתם. אולם האדם המשתדל יותר ימצא את ד'. התורה אומרת (דברים ד:כט), "ובקשתם משם את ד' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". שלושה אנשים שונים אמרו לי לא לטרוח לבקר בארצות הברית. "לאנשים שם לא יהיה עניין במה שיש לך לומר," הם קבעו. לא הקשבתי להם וברוך ד', לא התאכזבתי. פגשתי כאן אנשים רבים הנכספים באמת לד' ורק צריכים הדרכה כיצד להתקרב אליו. ישנם רבים בארץ הזו שנכספים לקדושה אפילו יותר מכפי שמוצאים בדרך-כלל בקרב האנשים בישראל. כאן אפשר לראות את הריקנות שבחומרנות ביתר בהירות ולהשתמש בהכרה הזו כדי להצית כיסופים אמיתיים להישגים רוחניים.בדורות הקודמים, אנשים חיו בפשטות רבה. די להתבונן בתמונות ובתיאורים של ביתו הפשוט, בן שני החדרים, של החפץ חיים. האנשים האלה הבינו שהעולם הזה הוא בית זמני ושחיינו צריכים להתמקד בביתנו הקבוע בגן העדן. אנשים הרואים בעולם הזה את משכנם האמיתי דומים לאסיר בכלא המתמקד בקישוט ושיפוץ של תאו ואינו רוצה לעזוב אותו אפילו כשהוא משוחרר! מותר לקנות בית; צדיקים רבים עשו זאת. אך עליך לזכור שתהיה שם רק מספר עשורים לכל היותר ושהמשיח יבוא, בעזרת ד', עד מהרה, כך שתוכל לעזוב את המקום הזה.רוב האנשים אינם מסוגלים ללמוד תורה כל היום ולהשאיר את פרנסתם בידי ד'. אולם אף-על-פי שעליהם לעבוד למחיתם, עליהם לזכור שהאחריות על הנשמה רבה יותר מאשר האחריות לגוף, שאליה הם מתייחסים ברצינות רבה כל כך. איננו מדברים על סוג מסויים של חשבון עצמי, אלא על מודעות למציאות החיים. כאשר אדם בודק את המקרר לראות אילו מצרכים חסרים, האם אנו משבחים אותו על שהוא עושה את החשבון העצמי שלו ביושר? אם רק יחוש אדם את מצב החיים האמיתי, שום השראה אחרת לא תהיה נחוצה. האם נחוץ לך מישהו שייתן לך השראה לאכול ארוחת בוקר? לא, אתה מרגיש את הצורך! אדם שנמצא בקשר עם האמת יחוש את הצורך להזין את נשמתו הרעבה בדברי תורה.הנה כמה עצות מעשיות: כשאתה נכנס למכונית שלך בבוקר כדי לנסוע לעבודה, חשוב לרגע לפני שתניע את המכונית. "למה אני הולך לעבודה? כדי לדאוג לגוף. אני חייב לדאוג גם לנשמתי". חשוב מחשבות שכאלה שלוש פעמות ביום; יותר מזה עלול להיות קשה מדי. כאשר אתה ממלא דלק במכונית, חשוב על הצורך למלא את הנשמה. כשאתה אוכל או מתלבש, חשוב על צרכי הנשמה גם כן. אם תתמיד בתזכורות היומיומיות האלה, תשתנה נקודת המבט שלך על החיים ותתחיל להרגיש את הנשמה שלך באמת.
|
שיעורי שמע | MP3 
