|
פרשת ויגש
'ויגש אליו יהודה'. (מד, יח) במדרש דורש על כך 'כי הנה המלכים נועדו יחדיו, זה יהודה ויוסף'. הענין. בחינת מלכות, גילוי. וכאן בפרשה זו היה גילוי יוסף לאחים. ולכך נאמר 'וישמע בית פרעה', שהיה גילוי בבחינת בית, מלכות. וכן הסימן שנתן להם שהוא מהול, בחינת גילוי. ועי"ז נתגלה להם כל מהלך המכירה כיצד היה טוב, אף שתחילה נראה לרע. וזו בחינת מדת מלכות, גילוי העלם. ובכך מתגלה הטוב שבדבר. ולכך דוקא עכשיו בכו יוסף ובנימין על ביהמ"ק ושילה, בחינת מלכות.
כי לא נוכל לראות פני האיש. (מד, כו) ביהודה מצינו שאמר שלא יוכל לראות פני יוסף, ואע"פ שלא מצינו שיוסף אמר כן. נראה, שבשם של יהודה יש שם הוי'ה, שהוא השם הפנימי. ופנים, מלשון פנימי, כנודע. ושם זה נקרא פני יוסף, פנימיות של יוסף, פנימיות של התוספת.
'כי פי המדבר אליכם'. (מה, יב) וברש"י, שדבר בלשה"ק. וצ"ב מה הראיה שהרי ידע ע' לשון. ונ"ל פ"י גימ' צ. רמז ליוסף שמדתו צדיק יסוד עולם, וניכר בדיבור בלשה"ק שהוא צדיק, דשונה דבור סתם אדם לצדיק, דברית הלשון כנגד ברית המעור, כנודע.
'כי פי המדבר אליכם'. (מה, יב) רמז, אות אחרונה משמו פ', וראשונה י'. דכשם שעל הסוף אין לו טינה עליהם, שהרי יצא לטובה, כן על ההתחלה אין לו קפידה בזה.
(מה, יד) ענין שבכו יוסף ובנימין על ביהמ"ק עתה. שענין שכינה במקום ארעי הוא חסרון. וכן עתה שיורדים לגלות, יש חסרון זה שהוא מקום עראי.
ענין צואר, שהוא מקום ששם שוחטים ונפסק החיות. צואר גימ' רצ"ח, הפסק החיות.
'כי פי המדבר אליכם'. (מה, יב) הראה להם שהוא מהול, ומדבר לשה"ק. הענין, ששניהם נקראו ברית, וכנגד ברית הלשון ברית המעור, כנודע. והיא מהותו של יוסף, דנטיר ברית קדישא. ורמז להם שהוא יוסף, וזו בחינתו, שיאמנו דבריו.
'ועזב את אביו ומת'. (מד, כב) וברש"י, שמא ימות בדרך כרחל. הענין. רחל מתה בדרך, סוד מלכות, כנודע. ולכך חששו גם על בנימין, סוד מלכות, אחרון השבטים שימות בדרך. בנימן גימ' נקב, שורש של נקבה. ואולי מפני שלקח כח רחל שמפני כן מתה, כנודע.
'אך טרף טרף. (מד, כח) הענין טרף, לשון מזון, כמ"ש ביונה של נח. ויוסף הוא הבחינה שזן לכל, יסוד, כנודע. ולכך זן בארץ מצרים, ולכך דוקא הזכירו טרף, כבחינתו.
'ואת יהודה שלח לפניו גשנה'. (מו, כח) הענין שדוקא יהודה. גשן, בא"ת ב"ש רבט, גימ' ירא. יהודה בחינת מלכות, ושם בחינת יראה, כנודע. ולכך דוקא יהודה, כי גשן בחינתו.
'ואת העם העביר לפניו'. (מז, כא) ענין שיוסף העביר את בני מצרים ממקום למקום. מצרים סוד מלכות. ולבטל ולהחליש את כחם, נטלם ממקום למקום.
(מה, כא) מצרים נקראת עגלה יפהפיה, על שם גלגלים שלה. הענין. גלגל בחינת נוק', החזרת רע לטוב. ואולי הענין שירדו בעגלות פרעה, שירדו ע"פ פרעה, ולבסוף עלו ע"פ פרעה, שגרשם, וה"ס גלגל שחוזר למקומו.
'וירא את העגלות אשר שלח יוסף וכו' ותחי רוח וכו'. (מה, כז) הענין. עגלה לשון עגול, בחינת חוזר לשורשו. ובכך ראה יעקב הסימן שיחזור בחזרה לא"י, כמ"ש לו הקב"ה אח"כ, 'אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך'. ולכך ותחי רוח יעקב. דבפרשת ויחי כתב רש"י, שלא רצה להקבר במצרים, משום שאין מתי חו"ל חיים אלא בצער גלגול מחילות. וכאן שנרמז שעתיד לעלות, 'ותחי', שהיתה לו חיות בכך. ולכך כבר נרמז עתה בפסוק, 'ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים'. וברש"י, 'ניבא ואינו יודע מה ניבא, סופה לעשותה כמצולה שאין בה דגים'. ונרמז כאן דוקא שיש בחינת עליה משם, בחינת עגול.
(נ, יח) יוסף עשה את רוב מצרים לעבדים. הענין. מצרים מלשון מיצר, בחינת מלכות, מדרגת עבד. ומתחלה לקח מהם מקנה, לשון קנין, שורש קן, לשון קן, בית, בחינת מלכות. אח"כ אדמתם, קרקע, מלכות. והם עצמם עבדים, וכל זה ע"י רעב, צמצום, והבן.
(מה, י) גשן בא"ת ב"ש, רבט, גימ' ירא, בחינת פירוד והתבדלות. שענין ישיבתם בארץ גושן, להיות בדלים מן המצרים.
'וישבת בארץ גשן'. מצרים בחינת מיצר, גבול, בחינת עצבות. והיפכה בחינת שמחה. שמחה, בגימ' גשן. וזה הכח היפך של מצרים. ולכך ישבו שם בנ"י, ובכח זה נצחו את מצרים.
(מד, יח) יהודה היה ערב, לשון ערב, ערבים, חשך, בחינת סוף. בחינת יהודה, מלכות, סוף. ולכך אמר 'ידבר נא', לשון דבור במלכות. ולכך אמר 'עבדך', בחינת מלכות, עבד.
'ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וכו', כי כמוך כפרעה'. (מד, יח) אוזן, בחינת בינה. וז"ש 'כמוך כפרעה'. פרעה, עורף, כנגד הגרון, בינה. והענין. יובל, בינה, עלמא דחירות. והוא רצה להוציא לחפשי את בנימין, ולכך עורר עולם הבינה.
'ויגש'. (מד, יח) גימ' ש"כ ע"ה. רמז שע"י גישת יהודה ליוסף, בחינת יחוד יסוד בנוק', נעשה מיתוק לש"ך דינים. וביחזקאל ל"ז כתוב, 'קח לך עץ אחד, וכתב עליו ליהודה וכו', ולקח עץ אחד, וכתב עליו ליוסף וכו', וקרב אותם וכו', והיו לאחדים בידך'. עץ ב' פעמים, גימ' ש"ך. רמז שע"י שיחובר יהודה ויוסף, יהיה מתוק לש"ך דינים.
'ויסע ישראל'. (מו, א) בב"ר (צד) 'להיכן הלך, ר"נ אמר לקצץ ארזים שנטע אברהם בבאר שבע, ושם, שמעצים אלו היה למשכן'. עי"ש. באר שבע בחינת מלכות, ומשם היה למשכן, בחינת בית, מלכות. ושם הבריח התכון, מבריח מקצה אל הקצה. מהיכן היה להם וכו' בחינת מבריח מן הקצה אל הקצה, חבור, דעת, בחינת יעקב, ולכך הובאו ע"י יעקב.
'ולבנימין נתן חמש חליפות שמלות'. (מה, כב) הענין. בנימין יסוד דנוק', כנודע. ויסוד מקבל מחג"ת נ"ה. נמצא חמש בחינות. משא"כ כל שאר השבטים אין להם אלא בחינת עצמם.
'אל תרגזו בדרך'. (מה, כד) וברש"י, 'אל תתעסקו בדבר הלכה'. הענין. דרך בחינת נוק', וכן הלכה, ושם תיגבורת הדינים.
אמרו חז"ל, 'ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל'. הענין. שלשלת, לשון שלש, בחינת יעקב שהוא שלישי שבאבות. וז"ש 'יעקב חבל נחלתו', חבל בחינת שלשלת, והבן.
'ולאביו שלח כזאת וכו', נושאים מטוב מצרים'. (מה, כג) יוסף בחינת יסוד, טוב. וברר הטוב ממצרים. וז"ש שהעלה לאביו טוב מצרים.
'וירא את העגלות'. (מה, כז) וברש"י, 'סימן מסר להם במה היה עוסק כשפרש ממנו, בפרשת עגלה ערופה'. הענין. עגלה לשון עגול, נוק', צמצום, העלם. ערופה, בחינת לערוף, לגלות. וזה ע"י שיסוד, יוסף, משפיע למלכות וממתקה, ומסלק ההעלם.
'ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך'. (מד, יח) נודע שיש בחינת אח"פ, והאוזן למעלה מן האף. וז"ש שידבר למדריגת אוזן, ולכך לא יחר אפך, כיון שהוא למעלה מן האף.
'ואחיו מת'. (מד, כ) הענין שרצו להורידו ממדריגת יסוד לנוק', וירידה במדריגה חשיב מיתה.
(מד, לג) תחלה חשבו האחים להרוג את יוסף, ותיקון לזה קיבל ראובן על עצמו 'את שני בני אמית'. אח"כ חשבו להורידו לבור, כלומר בית האסורים. וכנגד זה נאסר שמעון. אח"כ מכרוהו לעבד, כנגד זה קבל יהודה על עצמו להיות עבד ליוסף. ואז נשלם התיקון, ויוסף נתגלה אליהם.
אמרו חז"ל, 'ראוי היה יעקב לירד בשלשלאות של ברזל' ברז"ל ר"ת, בלהה רחל זלפה לאה. וצורת ירידתו היה צריך שיהיה ע"י כל האחים, אולם זכה שיוסף ירד תחלה לבדו, ותיקן להם מקום שם.
|
