|
פרשת וישב
'יוסף בן שבע עשרה שנה'. (לז, ב) ענין מנין שנים אלו שהם בגימ' טוב. ומצינו בימי הבריאה דבכל יום נאמר טוב, חוץ מיום השני שלא נשלמה מלאכתו. וא"כ נמצא שטוב הוא ענין של שלמות. ולכך גם במשה נאמר בו טוב. והוא מה שאמר דוד ע"ה 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף'. דמנין אלף הוא המנין הגדול ביותר. ולכך התורה בחינתה טוב שהוא השלמות, יותר משלמות אלף כסף וזהב. ולכך אמר טוב לי תורת פיך. וענין שנקרא תורת פיו של הקב"ה, כאמרם כל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו, ע"כ הוא תורת פיו. והענין שבשעה שהקב"ה יושב ושונה, נעשה חיבור גמור שמשתוים כביכול, ואז איכא חיבור בין הקב"ה לעוסק בתורה, ונעשה דבר שלם. וז"ש 'טוב לי תורת פיך', שע"י שהוא תורת פיך נעשה השלמות שנקרא טוב. ובזה יתבאר ענין שנות יוסף שבע עשרה שהוא ענין שנעשה כאן בחינת דרגא מושלמת ביוסף. ורק לאחמ"כ בא ענין החלומות. דענין החלום שמתגלה על מטתו של אדם. ומנין מטה, ד"ן. והוא ענין שבשעת שינתו של אדם נידון, דאז אין פועלין הפעולות אלא כח המחשבה בלבד. ואמרו עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין, נמצא שעיקר הדין בחינתו במחשבה. והנה אף שהאדם משעבד מעשיו לרצונו יתברך, מ"מ שיעבוד של המחשבה גדול הוא ביותר. דכל זמן שלא הגיע לשלמותו אינו יכול לשעבד מחשבתו. ולכך ענין חלומות מגלים לאדם מה מחשבותיו ביום. ואם זכה וחלומותיו נקיים, גילוי הוא שמחשבותיו זכים וטהורים. ולכך רק לאחר שיוסף נעשה בו בחינת שלמות שייך שחלומותיו יהיה בהם גילוי הקדושה. ובזה תבין שחלומותיו היו על ענין המלוכה, שהיא ענין השלמות. והוא ענין שאמרו ביעקב שמטתו שלמה, שהמטה הסמל לשלמות כנ"ל. וכן תמצא שאמרו בשלמה שהוא מלשון שלמות, מטתו שלשלמה ס' גיבורים לה, והבן. ולכך תמצא שאמרו בגמ' כתובות ד' באבלות שלו, אשתו כופה מטתו ונוהגת אבילות. והענין שסמל האבילות שכופה מטתו. דע דענין אדם ואשתו, שהם דבר השלם שנקראו אדם. והאבל מתאבל על החסרון, שהוא הפך השלמות. ולכך אשתו שחיבורם הוא השלמות, היא נוהגת האבילות, להורות על העדר השלמות. וזה ע"י המטה, שמסמל השלמות כנ"ל. והוא הענין במלת מטה, בין כל אות תמצא ג' אותיות, שהוא כח החבור, שהוא ענין שלימות. וכן תמצא שאותיות שקודמות למטה, הם חדל, והוא שמתעלה מעל החדלון ופועל השלמות. ואם נתעלה, האותיות לאחר מטה הם נוי, והוא שלאחמ"כ נעשה הנוי שהוא מגלה על השלמות, כמו שאמרו על שופריה דאדה"ר. וזה שאמר הכתוב 'יוסף בן י"ז שנה וכו' והוא נער', פתי שעושה מעשה נערות ומיפה עצמו, שלאחר שהגיע למדה זו הגיע לבחינת היופי. ולכך דוקא כאן כתב 'אלה תולדות יעקב יוסף', שכל כח שלמות זו של יוסף הגיע מיעקב שהוא שלם. ולכך כתוב ויעש לו כתנת פסים, שלשון פס הוא אותיות סף, סוף, לשון שלמות, ודוקא בזמן זה עשה לו כתונת זו. והוא שכתוב 'כי בן זקונים הוא לו', ואמרו בב"מ ש'חסרון שופריה דר"י מאדה"ר דהדרת פנים לא הוה ליה', שחסר בו זקן. וכאן ביוסף נקרא 'בן זקונים', שמסמל ענין שלמות הזקן. ובזה תבין מה שאמרו בגמ' בב"ק מי גרם לראובן שיודה יהודה. דלאחר שהודה יהודה הודה ראובן במעשיו במטת יעקב, שהוא ענין המטה השלמה. ולכך תמצא שראובן שרצה להציל את יוסף אמרו שהלך בשקו ותעניתו ועי"כ לא היה בשעת המכירה ולא הצליח להצילו, והוא שלא יכל להציל את יוסף שהוא השלמות מפני שעסוק היה בתעניתו על פגימת השלמות, שבלבל יצועי אביו.
'שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו'. (לח, יא) וצ"ב, דא"כ מדוע אמר 'עד אשר יגדל'. ועיין ברש"י. ונראה לשיטת אב"ש דכל הכונס יבמה לשם נוי הו"ל כאילו פוגע בערוה, דהנה קי"ל 'שומר מצוה לא ידע דבר רע', ולכך כונס יבמתו אע"פ שהוחזקה קטלנית ליכא למיחש (כמ"ש נו"ב תנינא אבע"ה י') והכא בעודו קטן שיכנוס שלא לשם מצוה וימות. אבל כשיגדל יקיים מצוה וליכא למיחש לזה שמתו אחיו. אולם בשעה שגדל חשש שלה שאינו מכון רק למצוה ולכך לא כנס.
(לז, ז) בחלום הראשון הוזכר יוסף שווה לאחים בצורת אלומה, אולם בחלום ב' לא נזכר תוארו. ונראה דבחלום א' נשתחו לו רק השוים לו ולכך הוזכר בשווה להם. אולם בחלום ב' הוזכר שאביו השתחוה לו, וע"כ זה רק משום כבוד מלכות, כדמצינו 'ויתחזק ישראל' שחלק כבוד למלכות, ולכך שם אינו נראה דומה ושווה להם.
לכאורה צ"ע מכיון דהיה יוסף שליח מצוה האיך ניזוק, והא קי"ל שלוחי מצוה אינם ניזוקים. ונראה דכתיב בקרא, 'לכה ואשלחך אליהם'. וצ"ב כפל לשון לכה ואשלחך. ונראה שאמר לו שראוי לו מצד עצמו לבדוק שלום אחיו, וגם אני רוצה בציווי אב לשלחך, והלך מטעם שניהם. והנה יש לחקור הטעם שאין שלוחי מצוה ניזוקים, אי משום שהמצוה שומרת, או משום שאין לו בהליכתו אלא מצוה, וממצוה אין שייך להנזק. ולפ"ז אם נימא כצד ב' במקום שיש לו ב' טעמים לילך אין המצוה שומרתו. ולכך הכא שגם הלך מעצמו לא שמרתו. ואינו נראה, דמעצמו נמי מצוה הוא, וצ"ע.
'וישב יעקב בארץ מגורי אביו'. (לז, א) הענין. ארץ מלכות, נוק'. ולכך וישב, שישיבה בנוק', כנודע. וזה ענין מגורי אביו, בחינת דין, יצחק.
יהודה לשון תודה. כל מקבל מודה, וזה סוד מ"ן. ולכך זכה למלכות, סוד מקבל.
(לט, יב) ענין שתפשה בבגדו. עיין זוה"ק, שרמז על יצה"ר. וזה דרכו של יצה"ר שתופס בבגד, סוד חיצוניות.
'הבוא נבוא אני ואמך להשתחוות לך ארצה'. הענין שמשתחוים למלך ארצה, כי מלך סוד מלכות, ארץ.
ענין שחלומות הולכים אחר הפה לטוב או לרע. פה סוד מלכות, ושם בחינת טו"ר.
חלום הראשון היה בשדה, סוד נוק', ושם רמזו לו שיזכה למלוכה, נוק'.
(לז, ג) יוסף עשו לו כתונת פסים ואת זה שלחו לאביו, גם אח"כ במצרים תפסה אותו בבגדו, ואח"כ הלבישו אותו בגדי המלכות. וענין שייכות בגדים ליוסף, יוסף נקרא ע"ש 'אסף ה' את חרפתי'. ופרש"י, שעי"כ נסתלק בושה מאמו, ור' יוחנן קרא לבגדיו מכבדותא וזה ענין יוסף, כבוד. ולכך הוה מלך, סוד כבוד מלכות, בגדים, והבן.
'ולא יכלו דברו לשלום'. (לז, ד) יוסף בחינת יסוד, מדת כל שכולל הכל, בחינת שלום. ולזה נתנגדו האחים ועשו פירוד. שלום גימ' עשו, יוסף המתנגד לעשו, 'ובית יוסף להבה ובית עשו לקש'. עשו בחינת פירוד, ויוסף אחדות.
'ואביו שמר את הדבר' (לז, יא) ואח"כ גלגולו היה ששמו אותו בבית הסוהר, בחינת משמר.
ענין שהאחים שנאו ליוסף ויוסף לא שנאם. דכשם שהבן פעמים שונא אביו, משא"כ אב את בנו כמבואר בבא במחתרת. והענין, שהענף מתרחק מן השורש אבל השורש לא מתרחק מן הענף. ולכך יוסף בחינת יסוד, והשבטים בחינת נוק' שכינה, ויוסף משפיע לשכינה, והיא בחינת שורש לשכינה.
'וימצאו איש וגו''. וברש"י, 'זה גבריאל'. בחינת דין, פירוד, ומשם נעשה שורש הפירוד.
(לז, כז) האחים מכרו את יוסף ע"י ישמעאלים. הענין. ישמעאל נאמר בו 'ועל פני אחיו ישכון'. פרש"י, שיתרבה זרעו. ובמצרים נתרבו מאוד שילדו ששה בכרס אחד, ולכך זה נעשה ע"י ישמעאלים.
'ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף'. הענין. אברהם ויצחק יש להם שייכות במדותיהם לעוה"ז, אהבה ויראה. אולם אמת אין לה שייכות כלל לעוה"ז, 'אמת אמר אל יברא שכולו שקר'. ולכך יעקב אין לו מקום כאן כלל. וכל מנוחה במקומו, ומכיון שאין לו כאן כלל מקום, אין לו מנוחה.
ענין שדוקא עכשיו בקש יעקב לישב שלוה. דעד עתה היתה לו מלחמה עם עשו ולבן בחינת רשעים חיצונים, ועכשיו כשגמר עם הרע חשב שישב בשלוה. אולם עתה התחילה מלחמה בתוך הקדושה, בין יוסף לאחים.
תחילת מעשה יוסף בשני חלומות, אח"כ בבית הסוהר שני חלומות, אח"כ יצא ע"י שני חלומות של פרעה. הענין. חלום גימ' פ"ד, שורש של פדה. ענין פדיון שייך בבכור, יוסף נטל הבכורה מראובן. ולכך תמיד מוזכר ב' חלומות, בחינת בכור שנוטל פי שנים. ועוד, יוסף בחינת יסוד, וכידוע מהאריז"ל הפוגם ביסוד מתענה פ"ד תעניות.
(לט, יב) מעשה יוסף בבית האסורים, בחינת איסור. ורצה לתקן מתוך הקליפה. והוציא את שר הטבחים שהיא בחינת הטוב שברע. והרג את שר האופים, הרע שברע.
יוסף ע"י דיבור על אחיו נתגלגל למצרים ונתנסה בבחינת יסוד, וזה דיקא ע"י דיבור, שברית המעור מכוון כנגד ברית הלשון, כנודע. ולכך נאמר 'ויבא יוסף את דבתם רעה', דיקא רעה היפך טוב. וזה נעשה כשיוסף היה בן י"ז, בחינת טוב, יסוד, ואז החל בו נסיון זה.
'וישב יעקב וכו' בארץ כנען'. (לז, א) נקראת ארץ כנען, כנען גימ' קץ, בחינת סוף, מלכות, א"י בחינת מלכות.
תמר נקראת גם בלשון זכר גם בלשון נקבה. כלומר שיש בה ב' בחינות. ולכך ילדה ב' בנים, אחד בחינת חסד זכר, והשני בחינת דין נקבה.
תאום, אותיות אמת - ו'. בחינת אמת מחברת שני הצדדים, והיא בחינת ו', כנודע.
חלום סוד מלכות בחינת דמיון שיש שם טו"ר, בחינת עץ הדעת. ולכך יש בו דברים בטלים, ולכך שייך להפכו ע"י דיבור. וז"ש בזוה"ק על אתר, 'כל חלמא וכו' מהאי דרגא קא אתיא, ועל דא לית לך חלמא דלא יתערבון עמיה מלין כדיבין'.
'וישמע ראובן ויצלם מידם'. (לז, כא) הענין. שמעון ולוי בחינת דין, כמ"ש בזוה"ק, 'שמעון ולוי דאינון הוו אחין וכו' דקא אתו מסטרא דדינא'. ולכך רצה ראובן לשתף בחינתו עמהם שהיא בחינת חסד, ועי"ז יומתק הדין.
'וישחטו שעיר עזים'. (לז, לא) וברש"י, 'דמו דומה לשל אדם'. הענין. שעיר בחינת עשו, והוא תאום של יעקב שהיא בחינת אדם, שם מ"ה, כנודע. ועשו מראה עצמו כאדם, כיעקב.
'בקש יעקב לישב בשלוה'. הענין. עוה"ב בחינת גילוי, עוה"ז בחינת העלם. וזה בקש לישב בשלוה, בגילוי, וע"ז נגזר עליו העלם, שנעלם ממנו יוסף ולא ידע קורותיו כלל.
'בן זקנים הוא לו'. (לז, ג) זקנים עם הכולל גימ' קצ"ח. ולכך נאמר, 'בא אלי העבד לצחק בי'. נודע שבחינת יוסף יש בו מבחינת יצחק, לשון צחק.
'ויעברו אנשים מדינים וכו' וימכרו את יוסף לישמעאלים'. (לז, כח) הענין. נאמר 'וישלחו מעמק חברון', לקיים הנגזר לאברהם, בחינת חסד. ולכך תחילת הירידה ע"י חסד דקליפה, בחינת ישמעאל. ועיקר נסיון יוסף היה בעריות, יסוד, ולכך נמכר למדינים בחינת מדין שקללו את ישראל בעריות.
'וישב ראובן אל הבור'. (לז, כט) וברש"י, 'ובמכירתו לא היה שם וכו' עסוק היה בשקו ותעניתו'. הענין. ראובן פגם ביסוד במעשה דיעקב ובלהה. וכיון שהיה עסוק בתיקון היסוד, לא נכשל בפגם היסוד שהוא מכירת יוסף שהיא בחינת יסוד.
(לז, ז) חלום יוסף הראשון באלומים. הענין. אלומים לשון אלם, אינו מדבר. הענין. דבור בחינת מלכות, ויוסף בחינת יסוד, ולכך ממשלתו אינו בדבור.
(לז, כד) תחלה רצו האחים להורגו בחינת מיתה, אח"כ השליכוהו לבור. והוא דומה למצורע שסגור לעצמו וחשוב כמת, ובכך החליפו את מיתתו. אח"כ מכרוהו לעבד, דכל מאן דנחית מן דרגיה חשיב מת. ומיתה שגזרו עליו האחים, ענינה הורדתו ממדרגת יסוד למדרגת נוק'. אח"כ הורידוהו לבור, בור עשרה טפחים, כלומר מתחת לי"ס דיסוד והורידוהו למלכות. ולכך יש שם נחשים ועקרבים, כי במלכות כנגד עולם העשיה רובו רע. אח"כ מכרוהו לעבד, בחינת מלכות עבד, והבן.
'ויאמר צדקה ממני'. (לח, כו) תחלה הנוק' נקראת צדק ואח"כ כשמקבל מן הדוכ' נקראת צדקה. וז"ש צדקה ממני, שעל ידי נקראת צדקה, והבן.
'ויפקדהו על ביתו וכל אשר יש לו נתן בידו, ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסורים'. (לט, ד) יוסף מדתו יסוד שנקראת כל. ולכך בכל מקום יש לו את בחינתו כל, וכן נאמר בפ' מקץ 'ועל פיך ישק כל עמי'.
'והבור ריק אין בו מים'. (לז, כד) וברש"י, 'אבל נחשים ועקרבים יש בו'. ואעפ"כ השליכו ראובן, שיוסף מדת יסוד, ומי ששמור אין נחשים ועקרבים מזיקים לו.
|
