|
נחזור לענין, כי כל פרצוף תחתון נקרא בן לפרצוף שעליו, והוא מברר בירורי הפרצוף העליון ההוא, ומעלה אותם לפרצוף שעל גבי פרצוף שעליו לתקנם.
ראשית חוזר רבינו הרש"ש ליסודו, שכל פ' תחתון נקרא בן לפר' שעליו. אף שבכללות זו"ן יש להם שני שמות, בן ובת, שז"א הוא בחי' של בן, ונוק' הוא בבחי' של בת. אבל באמת מצד ההתחלקות של ד' השמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, יש בחי' ששם ב"ן הוא בזו"ן, ויש שבחי' ששם ב"ן הוא בנוק' בלבד. הרי שמכל מקום הן ז"א והן נוק' יש בהם בחי' שהם ב"ן. הרי שלא רק ז"א נקרא ב"ן, אלא גם נוק' נקראת ב"ן. ולכן מכאן שכל פרצוף תחתון נקרא בן לפרצוף שמעליו, הרי שכל הזו"ן נקראים בבחי' של ב"ן.
תכלית הכל הוא לאחד את כל המדרגות, כפי שבואר לעיל בארוכה. והרי שבפשיטות יש בחי' של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, ויתר על כן, באור האחדות נתבאר לעיל שעיקר כל פרצוף הוא בסוד זו"ן שהוא ו"ק, וא"כ עיקרו הוא רק מ"ה וב"ן. והרי שכללנו את ד' המדרגות עסמ"ב לשני מדרגות, מ"ה וב"ן. יתר על כן אנו כוללים את המ"ה והב"ן בבן, שכל פרצוף תחתון נקרא בן למדרגה שעליו, והרי שכללנו את המ"ה ואת הב"ן בשם ב"ן, שהוא בסוד מלכות דא"ס שבו נבראו הנבראים. להלן נבאר בע"ה את העומק של ההתכללות של המ"ה והב"ן בב"ן.
המשל בזה. הנה ידוע כי ישראל נקראו בנים לזו"ן דאצילות. וע"י התורה והתפלות והמצות שעושים ישראל, מתבררים מבחינת בירורי המלכים דזו"ן, ומבחי' הנשמות, ומעלים אותם למ"ן לישסו"ת לתקנם. וכפי ריבוי או מיעוט אותם הבירורים שמעלים ישראל מבחי' הזו"ן, כך כפי אותו השיעור ניתן כח בזו"ן, ומבררים גם הם מבירורי ישסו"ת, ומעלים אותם לאו"א עילאין לתקנם. כי הזו"ן נק' בנים לישסו"ת.
מבואר בזה בדברי רבינו הרש"ש, שמכיון שהגדור הדבר שכל פרצוף תחתון ביחס לעליון הוא נקרא בן בערכו, ותכלית היותו בן, הוא לברר את הפרצוף שעליו, ע"י שמעלה אותם לפר' שעל גבי פרצוף שעליו. והנה לעיל כבר ביארנו את עומק ענין הבירורים בסוד סוף מעשה במחשבה תחילה, השתא נבאר בע"ה עומק נוסף בתפיסת מהות הבירורים.
לאחר שייסד לנו רבינו הרש"ש שכל עולם הוא בחי' של בן ביחס לעולם שמעליו, השתא מעמיק רבינו הרש"ש בדברים ומבאר, שתכלית הבן היא לברר את המדרגה שעליה, שהתחתון נקרא זו"ן שהוא בן בערך העליון שנקרא ג"ר, ומעלה את בירורי העליון לפרצוף שעל גבי פרצוף שעליו. והעומק שבדברים. שהרי כל פרצוף תחתון ביחס לעליון, התחתון נקרא בן. א"כ ביחס לבן, בהמשל הראשון שזוכר רבינו הרש"ש שישראל נקראים בנים לזו"ן דאצילות, ביחס לכך הרי שישראל הם בערכין של בן שהם זו"ן שהם ו"ק, וז"ן דאצילות בערך הנזכר הוא בבחי' של ג"ר לישראל. אבל מכיון שנתבאר שתכלית כל הנבראים לברר שהם בבחי' זו"ן שהוא ו"ק בבחי' של בן, א"כ תכלית ישראל הוא לא כפשוטו לברר את זו"ן דאצילות בלבד. אלא עומק הבירור שישראל מבררים את זו"ן דאצילות ענינו, שהרי בערכם זו"ן דאצילות הוא ג"ר לישראל, שהם זו"ן שהם ו'ק בערך הנז'. ותכלית ישראל הוא לברר שזו"ן דאצילות אינם בערך של ג"ר, אלא בערך של בן זו"ן שהם ו"ק. ומכיון שבערך לישראל זו"ן דאצילות הם בחי' של ג"ר, ורק בערך ישסו"ת זו"ן דאצילות מוגדרים כבן, ולכן הוגדר הדבר שישראל מעלים לפרצוף שע"ג פרצוף שעליו, כלומר הם מגלים את הערך של זו"ן בערך לישסו"ת, שערך של זו"ן דאצילות בערך לישסו"ת הוא בחי' של ו"ק ולא ג"ר.
זהו העומק שבדברים, שהפרצוף התחתון מברר את בירורי הפרצוף שעליו להפרצוף שע"ג הפרצוף שעליו, כלומר שהוא מגלה שאף שהפרצוף שמעליו בערכו הוא ג"ר, אבל בערך להפרצוף שמעליו, הרי הוא בבחי' של בן, שהוא זו"ן שהוא ו"ק.
הרי שתכלית הבירור הוא לברר שכל העולמות כולם אינם אלא בערך של בן, זו"ן שהוא ו"ק, כמו שהאריך רבינו הרש"ש. ועצם גילוי הדבר, זהו בירור הדבר. שהרי זולת הבירורים, העולם העליון נקרא בבחי' שהוא ג"ר. משא"כ ע"י שמעלים הבירורים להפרצוף שעל גבי הפרצוף שעליו, מגלים שהפרצוף שעליו הוא רק בבחי' של בן, הרי שעצם גילוי העולם שמעליו בבחי' של בן זהו בירורו. שהרי כמו שביארנו, שתכלית כל הנבראים הוא לברר שאין בהם בחי' של ג"ר, אלא יש בהם רק בחי' שהם זו"ן שהם ו"ק שהם בן, וזהו סוד בירור פנימיות הנבראים.
בפשיטות סוד בירור מהות הנבראים הוא, שיש בהם בחי' של טוב מעורב ברע, וצריך לברר הטוב ע"י הכנעה המתקה והבדלה. אבל בעומק, מהות הבירור לפי יסוד שיטת רבינו הרש"ש, עניינו שכל הבריאה איננה בבחי' של י"ס, אלא רק בחי' של זו"ן שהוא ו"ק. א"כ תכלית עומק מהות הבירורים הוא לברר שכל עולם הוא בבחי' של זו"ן שהוא ו"ק שהוא בבחי' של בן בלבד.
וכן ישסו"ת שנק' בנים לאו"א עילאין, מבררים גם הם מבירורי או"א עילאין כפי ערך אותו השיעור שנברר מהם, ומעלים אותם הבירורים לא"א לתקנם. וכעד"ז או"א שנק' בנים לא"א, מבררים מבירורי א"א, ומעלים אותם לעתיק לתקנם. וכעד"ז א"א שנקרא בן לעתיק, גם הוא מברר מבירורי עתיק, ומעלה אותם לפרצוף הקודם אליו לתקנם.
מבואר כאן בדברי רבינו הרש"ש, שכל עולם מברר שהעולם העליון ממנו הוא רק בבחי' של בן ולא בבחי' של ג"ר, כמו שבואר לעיל. המשל שמביא רבינו הרש"ש, שישראל מבררים זו"ן דאצילות, וזו"ן דאצילות מבררים את ישסו"ת, וישסו"ת מבררים את או"א, ואו"א מבררים את א"א, וא"א מברר את העתיק, ומכאן ואילך עצר וחדל רבינו הרש"ש להמשיך את הסדר של מדרגה אחר מדרגה בתוך א"ק עצמו, ובודאי שבפשוטן של דברים שקיצר במקום שדי לחכם ומבין מדעתו, שכשם שהדברים אמורים ברוב הפרצופים כן הדברים אמורים בא"ק.
אבל ביותר עומק, לפי מה שנתבאר שמהות הבירור של העולם התחתון שמברר את העולם העליון ממנו. אינו רק בירור כפשוטו, אלא עומקו לגלות שאינו בחי' של ג"ר אלא בבחי' של ו"ק, לפי זה נבין שכל סוד הבירורים קיימים רק מעתיק ולמטה ולא קיימים בא"ק עצמו.
וטעם הדבר, כבר נת' במ"א בדברינו, שאור א"ק הוא בבחי' של האי ידיעה, והאור של שית אלפי שנין הוא אור בסוד הדעת. וזהו ההבחנה של תכלית הידיעה שנדע שלא נדע, כלומר עליית השית אלפי שנין להא"ק, שאור הא"ק הוא האי ידיעה ואור השית אלפי שנין הוא הידיעה. ותכלית השית אלפי שנין הוא עלייתם לא"ק.
לפי זה נבין שבא"ק עצמו אין בחי' של בירור לברר שהוא רק בבחי' של בן ולא בבחי' של ג"ר. כי רק בתפיסת שית אלפי שנין שיש לנו הבחנה ותפיסה של דעת, לכן יש בחי' של י"ס, גם ג"ר וגם ו"ק, והתכלית הוא לברר שכל עולם הוא רק בבחי' של בן, זו"ן שהוא ו"ק, ולא ג"ר. משא"כ בתפיסת קומת א"ק שכל מהותו הוא האור של אי הידיעה, ברור ופשוט הדבר שאין שם עבודה לברר שהוא רק בבחי' של ו"ק . כי כל מהות אורו שהוא אור של ו"ק שהם זו"ן ולא אור של ג"ר.
ויש לך לידע שכל מה שמאריך רבינו הרש"ש כסדר לעיל, שגם א"ק הוא רק בבחי' של זו"ן ואין לו שלימות של י"ס מצד עצמו. כל זה הוא מצד הסתכלותינו באבי"ע, שנראה לנו שא"ק יש בו י' ספירות שהם שלימות, ולכן מחדד רבינו הרש"ש את היסוד שא"ק יש בן זו"ן שהוא ו"ק. אבל בא"ק מצד עצמו, כלומר כאשר הנבראים יהיו במדרגת א"ק, יהיה מבורר אצלם ממילא שא"ק הוא בבחי' של זו"ן שהוא ו"ק. כי כל מהותו של א"ק הוא האור של אי הידיעה.
טעם הדבר שטורח רבינו הרש"ש לברר שגם א"ק הוא בסוד ו"ק, הוא מצד הסתכלותינו השתא, שאנו תופסים את הבריאה בסוד דעת, ולכן נראה לנו שכל עולם יש בו ג"ר. משא"כ מצד א"ק עצמו, ברור הדבר שכל מהותו הוא רק בבחי' של זו"ן שהוא ו"ק. ומאריך רבינו הרש"ש להאיר את אור זה גם בתוך שית אלפי שנין.
וא"כ מבורר הדבר מדוע הבירורים הם רק עד מקום העתיק ואין בירור גם בא"ק. ואף שבמקומות אחרים יש משמעות בלשון אחר. אבל עומק הדברים שא"ק מצד עצמו אין בו צורך לבירור כמו שנת', מפני שכל מהותו הוא האי הידיעה. ומה שמצאנו שיש בירור בא"ק, הוא רק מצד הסתכלותינו השתא על א"ק ולא מצד א"ק עצמו.
וכל זה הוא בערך מה שנתברר ועלה מן הזו"ן, כמבואר בע"ח ובס' מבו"ש ש"ב ח"ב פ"ו, עם מ"ש בש"ב ח"ג פ"ח ופ"ט, ע"ש היטב.
מבואר כאן שכל מדרגה מבררת את המדרגה שעליה, ישראל מבררים את זו"ן דאצילות וכו' כמ"ש. אבל אין בירור הדבר שכל מדרגה מבררת את המדרגה שמעליה באופן פרטי, שישראל מבררים את זו"ן, וזו"ן את ישסו"ת, ואין שייכות עצמית בין מה שישראל מבררים את זו"ן דאצילות למה שזו"ן דאצילות מבררים את ישסו"ת. אלא כל הבירורים תלויים זה בזה, וכל בירור הוא בערך מה שנתברר ועלה מן הזו"ן. כלומר הבירור של התחתון בעליון מדרגה אחר מדרגה, הוא לעולם לפי הערך שישראל ביררו זו"ן דאצילות.
ובודאי שפשוטן של דברים, שכגודל העלאת המ"ן דישראל, כך מתברר זו"ן דאצילות, ולכן העלאתם היא כפי ערך בירורם. והדברים אמת, אבל יש בזה עומק נוסף. ראשית כבר נת' לעיל בארוכה, שתכלית כל הנבראים היא גילוי אור אחדותו. ולכן, אילו נעמיד את הדבר שישראל מבררים את זו"ן, וזו"ן מבררים את ישסו"ת וכו' מדרגה אחר מדרגה, ואין שייכות עצמית בין הבירור של התחתון לעליון לבין העליון לעליון ממנו, הרי שזוהי תפיסה של עלמא דפירודא, שכל תחתון מברר את העליון באופן עצמי ופרטי, זה סוד הנפרדות. ומכיון שסוד פנימיות מהות הנבראים הוא סוד אור אחדותם, לכן ברור הדבר בעומק, שערך הבירור של כל תחתון בעליון הוא לפי הערך שישראל מבררים את זו"ן דאצילות, והרי שבבירורם של ישראל בזו"ן נגלה הבירור של כל העולמות כולם. כלומר לא רק כערך שישראל מבררים את זו"ן דאצילות כך זו"ן מבררים את ישסו"ת וכו', אלא עצם בירור של ישראל בזו"ן, הוא גופא פועל את הבירור של זו"ן שמבררים את ישסו"ת.
הרי שזה לא רק בערך שישראל מבררים כמו כן זו"ן מבררים את ישסו"ת, אלא זו היא פעולה אחת שישראל מבררים את כל העולמות, כי לעולם צריך להביט בכל דבר באור האחדות הפנימית, ולכן צריך לאחד יותר את הפעולות. לא רק בתוצאה, שכערך הבירור של ישראל כך זו"ן מבררים בישסו"ת. אלא גם עצם הפעולה, היא פעולה אחת שיוצרת את כל הבירורים כולם.
בעומק שבדברים. מתברר בדברינו השתא, שמהות הבירורים, איננה בירור כפשוטו, אלא מהות הבירור לברר שכל עולם הוא בחי' של זו"ן שהם ו"ק שהם בן, ואין בהם בחי' של ג"ר. שמהות הג"ר עניינו מוחין, ומהות של בן הוא מהות של התבטלות, גילוי המדות שלמעלה מהמוחין. ותכלית כל עולם, הוא לברר את האור שלמעלה מטעם ודעת שבו, וזה נקרא שאין בו בחי' של ג"ר שהוא בחי' חב"ד.
לפי זה נבין, שעיקר הבירורים הוא באצילות, ולא בבי"ע. ואע"פ שבוודאי עיקר הבירורים הוא מהרפ"ח שנפלו עם הכלים למקום בי"ע, אולם מאידך אנו אומרים שעיקר הבירורים הוא ע"י ישראל, שמבררים את זו"ן דאצילות. ובירור הדברים לפי מה שנת', שמהות הבירור הוא ביטול הג"ר וגילוי הלמעלה מטעם ודעת שבו, גילוי אור הפשיטות והתמימות שלמעלה מטעם ודעת. ולפי זה נבין, שהרי עיקר מקום המוחין, הוא במקום הבריאה ולמטה, משא"כ האצילות בפנימיותו הוא אור של פשיטות ותמימות, אור של התבטלות. ולכן מובן הדבר שעיקר הבירור יהיה בכלים שנפלו לבי"ע עם אורותיהם. כלומר מהות הבירור היא ביטול הדעת, גילוי אור הפשיטות שלמעלה מהדעת, ולכן במקום הדעת ששרשו מבריאה ולמטה, שם מקום הבירור לברר את הפשיטות והתמימות.
אולם שורש ההארה שהיא מבררת את האור של התמימות ופשיטות במקום הדעת שהיא מהבריאה ולמטה, הוא מכח ההארה מההבחנה של התמימות ופשיטות. ובכדי להאיר במקום הדעת אור שלמעלה מהדעת, שהוא אור הפשיטות והתמימות, הרי שאנו נוגעים במקום שיש בו תמימות ופשיטות, ומכחו אנו מאירים את האור של התמימות ופשיטות במקום הדעת. ולכן ההארה שהיא בבריאה ולמטה שהם מוחין, היא איננה מאירה מצד הבריאה ומטה, אלא מכח האצילות אנו מאירים הארה בבי"ע, שאצילות עניינו אור של תמימות ופשיטות, ומכח ריבוי ההארה באצילות אנו מגלים אור חזק יותר של התמימות ופשיטות, ומכח ההארה החזקה של התמימות ופשיטות שנגלה באצילות, מכחה מגלים אור של תמימות ופשיטות בבי"ע, ומאיר במוחין הארה שהיא למעלה מטעם ודעת, וזה שורש תיקונם. כלומר, ההארה מכח האצילות עיקרה לתקן את בי"ע, שהוא מקום ירידת האורות ונפילת הכלים ושבירתם.
וא"כ ברור הדבר שעיקר מקום עבדות הבירור והתיקון היא מן האצילות, אבל אין הכונה רק להאיר באצילות, שהרי תכלית כל הבירורים הוא לתקן את ירידת האורות ונפילת הכלים ושבירתם, ולכך היא הארה מן האצילות לבי"ע. לפי זה מובן היטב, מדוע ההארה היא הארה בעולם האצילות, ותחילתה היא בבחי' זו"ן דאצילות. אלא שעדיין יש להבין מדוע עיקר ההארה ועיקר העבודה הוא דוקא בזו"ן דאצילות ולא באו"א או בישסו"ת דאצילות וכו'.
תשובה לדבר: לפי מה שנת', אם הבירורים הם בירורים כפשוטן, צריך באמת להבין מדוע עיקר עבודתינו דווקא בזו"ן. אבל לפי מה שנתבאר שעיקר כל העבודות הנבראים הם לגלות שכל מדרגה הם זו"ן שהם ו"ק בבחי' בן, לפי זה ברור מדוע עיקר העבודה בזו"ן דאצילות, שהרי זה כל מהות העבודה לברר שכל הבריאה כולה היא בסוד זו"ן שהם ו"ק. ולכן עבודתם של ישראל היא דוקא בזו"ן דאצילות. אם העבודה היא בירורים כפשוטו, א"כ לכאו' אפשר לברר בישסו"ת ואו"א וא"א ועתיק דאצילות. אבל לפי מה שנת' שעיקר כל תכלית מהות העבודה לברר שכל מדרגה היא בחי' של בן שהוא זו"ן שהוא ו"ק, זה גופא הכונה שעיקר העבודה רק בזו"ן, שאין הכונה שעיקר העבודה היא לברר את זו"ן דאצילות כפשוטו, אלא עיקר העבודה לגלות שכל העולמות כולם הם בחי' של זו"ן שהם ו"ק. זה גופא מוגדר שעיקר העבודה בזו"ן דאצילות. אמנם לא כפשוטו שאנו מבררים רק בזו"ן דאצילות, אלא אנו מבררים שערך כל העולמות הם בחי' של זו"ן שהם ו"ק שהם בן. ולפ"ז יובן היטב מדוע פעולת ישראל בזו"ן דאצילות פועלת בכל העולמות כולם, כי זה כל עבודתם לברר שכל העולמות, כל דווקא, הם בבחינת זו"ן, והבן מאד.
אמנם תיקון כולם עליונים ותחתונים תלוי בתיקון זו"ן דאצילות, ותיקון זו"ן דאצילות תלוי ביד ישראל הנקראים בנים לזו"ן דאצילות .
מבורר כאן, שעיקר הבירורים הוא בזו"ן דאצילות, ומי שיכולים לברר את זו"ן דאצילות, הם ישראל שנקראים בנים לזו"ן דאצילות. ועומק הדבר שדווקא ישראל נקראים בנים לזו"ן דאצילות, והם אלו שמבררים את זו"ן דאצילות. שהרי נתבאר שתכלית הבירור הוא לגלות שכל מדרגה היא רק בבחי' של בן, ולכן מובן שדייקא ישראל שנקראים 'בנים' הם אלו שיבררו את כל העולמות כולם, ששורש הבירורים שהוא מהותם הוא בזו"ן דאצילות.
כלומר, ישראל שנקראים בנים ופעולת בירורם, אינם שני דברים נפרדים. אלא בעצם היותם נקראים בנים, עבודתם לברר את שמם שהם נקראים בנים, ועבודתם לברר שכל העולמות הוא בבחי' של בן. הרי שתכליתם הוא לברר את שמם בכל העולמות! ישראל מאחדים את כל העולמות כולם בבירוריהם. ראשית היא סוד גילוי האחדות, שמכח הבירורים מתאחדים כל העולמות כמ"ש לעיל. אבל יתר על כן, ישראל מאחדים את כל העולמות כולם בזה שהם קובעים ומגלים בכל העולמות את שמם שנקראים בנים. זולת עבודתם של ישראל, הרי שהעולם עליון נקרא ג"ר בערך התחתון שהוא הבן. וע"י בירורים של ישראל מתבאר, שכל העולמות כולם הם של בן. ולכן דייקא ישראל הנקראים בנים, הם אלו שמבררים בכל העולמות, שאין בהם אלא שם בן בלבד.
ועומק הדברים שעיקר העבודה היא ע"י ישראל, שהרי נאמר בפסוק 'כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים', בעכו"ם נאמר בהם חכמה בגוים תאמין, משא"כ אור ביטול החכמה שהוא סוד תורה מלשון הוראה, שעבודת האדם לבטל את דעתו, בסוד חוקה חקקתי ואל תהרהר אחריה, גילוי זה קיים רק בנשמתן של ישראל שנאמר בהם אדם ובהמה תושיע ה', ערומים בדעת כאדם ומשימים עצמם כבהמה. בהמה בגי' בן כידוע. וא"כ טעם הדבר שישראל נקראין בנים, הוא מצד גילוי עבודתם של משימים עצמם כבהמה, בסוד ביטול הדעת. כח ביטול הדעת קיים רק בנשמתן של ישראל. ולכן, כיון שמהות בירור כל עולמות כולם הוא גילוי אי קיום ג"ר בחי' מוחין וחב"ד, וגילוי אור שלמעלה מטעם ודעת, לכן עבודת הבירורים הוא דייקא ע"י ישראל שמשימים עצמם כבהמה בגי' בן, שמגלים את אור ביטול הדעת. וא"כ מכיון שמהות כל הבירורים הוא ביטול אור הדעת וגילוי התמימות ופשיטות שלמעלה מאור הדעת, לכן הבירור הוא דייקא בכחם של ישראל.
ולכן במעמד הר סיני פסקה זוהמתן, כי הזוהמא הוא בחי' של חטא עץ הדעת, בחי' החב"ד והג"ר של כל העולם, ופסקה זוהמתן הוא גילוי שכל בחי' הוא זו"ן שהם ו"ק שהוא בן, שהוא ביטול התפיסה שיש ג"ר בכל עולם. ולכן דייקא במעמד הר סיני נכסנו ישראל תחת כנפי השכינה ונקבע בהם השם של בנים אתה ה' לאלקיכם. וכן עיקר תיקונם נעשה במעמד הר סיני ע"י שהקדימו נעשה לנשמע, כי סוד הנשמע הוא בסוד סברא, כאמרם ז"ל, לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי, וא"כ אם שמיע לי, סבירא לי. ובזה שהקדימו נעשה לנשמע, ביטלו דעתם לדעת קונם, והתבטלו לאור הא"ס. ובביטולם של דעתם, בזה גופא פסקה זוהמתן. כי הזוהמא הוא עצם הדעת, ופסיקת הזוהמא נעשה ע"י ביטול הדעת. ובזה שישראל בטלו דעתם לבוראם ע"י שאמרו נעשה ונשמע, עי"ז הוקבעו [בלשון יותר פנימי הוציאו מכח להפועל, את כח נשמתן] שכח הבירור הוא ע"י נשמתן של ישראל, שלנצח הם מבררים בכל דבר את המימרא שהם עצמם אמרו 'נעשה ונשמע', ביטול דעת לאא"ס.
וא"כ לפי"ז נבין שעומק כל העבודה בכל דבר ודבר, הוא ביטול אור הדעת שבו, וגילוי אור התמימות ופשיטות שלמעלה מהידיעה.
וע"י התפלות של ישראל מתבררים מבירורי המלכים דזו"ן מבחי' העולמות ומבחינת הנשמות, שיעור קצוב, בכל תפלה ותפלה ומעלים אותם למ"ן.
מתבאר לעיל בדברי רבינו הרש"ש, שעיקר הבירור הוא רק בבחי' עולמות ונשמות, משא"כ בבחי' ספירות ואלקות, אין שם בירור. כי הנפילה היתה בבחי' עולמות ונשמות ולא מבחי' אלקות, ולכן במדרגות שקיים נפילה ושבירה נצרך בירורים, משא"כ במדרגות שלא קיים נפילה לא נצרך בירורים.
ועומק הדברים לפי מה שנתבאר, נפילה עניינו ירידת האור מהתמימות ופשיטות להארת הדעת. ולכן, בעולמות ונשמות יש בחי' של גילוי הדעת, משא"כ בבחי' ספירות שהם בבחי' אלקות, שמאוחדים בתכלית באור א"ס, שנאמר בהם אנת חכים ולא בחכמה ידיעה, אנת מבין ולא בבינה ידיעה, מחמת שאור הספירות, אור האלקות, הוא אור הא"ס, אור של תמימות ופשיטות, לכן אין בו שבירה, ולכן אי"צ בו בירור .
ולפי זה נבין בעומק, שתכלית הנשמות והעולמות הוא לכלול אותם בספירות ובאלקות. שהרי מהות כל דבר בפנימיותו הוא אור של תמימות ופשיטות, ובבחי' העולמות והנשמות שנתגלה בהם ירידה מהאור של תמימות ופשיטות לבחי' דעת, הרי שעצם הירידה זוהי גופא שבירתם, ותיקונם הוא התכללותם באור של התמימות ופשיטות, שזה גופא מוגדר כהתכללות של העולמות והנשמות באור הספירות, באור האלקות.
וכפי גודל כוונתם וזכותם ומעשיהם וזכות הזמן שבו נאמרה התפלה ההיא, כך גודל תיקונם, להעלות ניצוצות רבים דמ"ן, אם בכמות אם באיכות. ובכל יום מעלים ניצוצות חדשות מחדש, ואין יום דומה לחבירו, ואין בריה דומה לחבירתה, ואין צדיק דומה לחבירו.
כמשאחז"ל כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונים, ולכן אין בריה וצדיק דומה לחברו, כי גילוי הדעת שקיים בכל נברא הוא שונה מחבירו, בבחי' דעותיהם שונים, ולכן הבירורים גם שונים, שכשם שהדעת שונה, כך הבירור שונה. שהרי נתברר שעיקר תכלית הבירור הוא להעלות את אור הדעת למעלה מהדעת, ומכיון שהאור הדעת שונה, לכן גם הבירור שונה. כי כל חלקי אור הדעת יש להם זמן ונפש שמבררים אותם להעלות אותם למעלה מטעם ודעת. ולפי זה עניינו של הזכות, זך מצד התפיסה הפנימית עניינו הוא אור של תמימות ופשיטות שלמעלה מהדעת. ולפי זה הזכות עניינו התבטלות של המוחין שבאדם, שלפי גילוי של התמימות ופשיטות כך הבירור, שהרי זה כל מהות הבירור עליית אור הדעת אל התמימות ופשיטות.
וזהו גודל חיוב מצות התפלות והמצות. וכל אחד מתקן ומעלה כפי בחי' הראויה אליו, ותתקן החלבנה מה שלא תתקן הלבונה. ולכן הכל צריכים זו לזה, ולא יוכל שום אחד מישראל לעשות מה שיעשה חבירו.
כל הבריאה כולה נצרכת זה לזה. אילו לא היו צריכים זה לזה, הרי שאין נגלה בהם אור אחדותם, שהרי יש נבראים שאינם תלויים בחבירם, ומכיון שכולם צריכים זל"ז, בעצם היותם צריכים זזה לזה הרי שנגלה בהם אחדותם. ומכיון שתכלית כל הנבראים הוא גילוי אחדות, לכך ברור הדבר שמטבע הבריאה הוא שהשי"ת טבע שכל הנבראים צריכים זה לזה.
וכפי גודל הבירור שמתברר ועולה, ניתוסף כח למעלה, ויורד שפע מלמעלה ע"י זווג העליונים להשפיע בתחתונים, וע"י השפע היורד מוסיף כח בתחתונים ללקט ולברר ולהעלות מ"ן כנזכר כל זה בפרקים הנ"ל:
בפשוטן של דברים, הוא העלאת מ"ן לצורך מ"ד. יתר על כן נתברר, שהורדת מ"ד אינו תכלית כפשוטו בסוד שדרך הטוב להטיב לבריותיו, אלא יתר על כן מבואר, שתכלית הורדת המ"ד הוא להוסיף כח בתחתונים לא בבחי' של הטוב להטיב אלא ללקט ולברר ולהעלות מ"ן. נמצא שבעומק הצורך של הורדת מ"ד הוא רק לצורך העלאת מ"ן, ואין הורדת מ"ד לעצמו, אלא כל הורדת מ"ד הוא רק לצורך העלאת המ"ן.
ועומק הדברים לפי הנ"ל, שהרי תכלית כל הנבראים הוא לגלות את בחי' הבן שבהם. ומכיון שבחי' בן הוא הכח המברר שכל העולמות כולם הם רק בבחי' של בן, לכן תכלית הורדת מ"ד הוא רק לצורך בירור שהמדרגה העליונה היא בבחי' בן, ולברר שכל העולמות כולם הם בבחי' של בן. הרי שתכלית הכל הוא להעלות מ"ן, ובשביל להעלות מ"ן המדרגה התחתונה נצרכת שיקרא לה בן, כמו שנת' שישראל נקראים בן לזו"ן דאצילות, והם מבררים שכל העולמות כולם הם רק בבחי' של בן. וא"כ כל הורדת מ"ד אינו רק להשפיע, אלא לצורך בירור שכל העולמות כולם בערכין שנקראים בן.
לפי הדברים שנתבארו עד השתא, נבין את סוד השבירה והתיקון. כנודע שהשבירה היתה בחי' ב"ן, והתיקון בבחי' מ"ה. השבירה היתה בב"ן בסוד המלכים דמיתו, בסוד אנא אמלוך, כידוע. בפשוטו התיקון הוא ע"י הארת אור המ"ה בב"ן, אבל לפי עומק הדברים שנת' לעיל. המ"ה הוא בסוד הביטול, מה מצאת מה פשפשת. לעומת זאת השבירה שהיתה בשם ב"ן, היא מחמת האנא אמלוך, בנים אתם לה"א, בני מלכים, שכאשר הבני מלכים תופסים את עצמם שאור המלכות מאיר בהם, הרי שבזה נעשה גילוי השבירה של אנא אמלוך. אבל כאשר הנבראים מבינים שבחי' שם ב"ן הוא בבחי' של גילוי שכל הבריאה הוא רק בבחי' של זו"ן שהוא ו"ק שאין בו בחי' של ג"ר, זהו אור הביטול, וזהו תיקונם, וגילוי אור הביטול בבחי' שם ב"ן הוא מכח שם מ"ה, שהשם מ"ה מגלה מה פשפשת מה מצאת כולא סתים כדקדמייתא. וא"כ לפ"ז עומק התיקון של המ"ה שמתקן את הב"ן, הוא אור גילוי של בן. כלומר, שכל הנבראים כולם הם רק בבחי' של בן. וזהו גופא הארת מ"ה בב"ן, מה פשפשת ומה מצאת כולא סתים כדקדמייתא, הכל לא נודע, כלומר אין ג"ר בעולמות, אלא הכל הוא זו"ן שהוא ו"ק.
וא"כ ביארנו עד השתא בס"ד כיצד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן מתאחדים במ"ה וב"ן, וכיצד מ"ה וב"ן מתאחדים בבן, כי הארת מ"ה בב"ן איננה בבחינת שני אורות, אלא הוא גילוי המהות של הבן, של מה פשפשת מה מצאת וכו', שכל הבריאה כולה הוא רק בערך של בן שהוא זו"ן שהוא ו"ק, שאין בהם אור של ג"ר שהוא אור הידיעה, אלא כל הנבראים כולם הם אי ידיעה, שזהו אור הפשיטות הגמור, שהוא הכלי ליחידו של עולם.
|
