|
ובתחילה יצא שם ב"ן שהוא ז"ק זו"ן, שהם מ"ה וב"ן דב"ן דא"ק, והם הם הז' מלכים דב"ן דמיתו, ואינם רק ז' מלכים אלא שנפרטו לי"ס שהם עסמ"ב, והם עתיק וא"א ואו"א וזו"ן דב"ן דאצילות. ואח"כ בתיקון יצא שם מ"ה החדש שהוא ז"ק זו"ן שהם מ"ה וב"ן דמ"ה דא"ק, ונפרטו גם הם לעסמ"ב ע"ד הנ"ל. ובירר ותיקן לע"ב ס"ג מ"ה ב"ן דב"ן כמ"ש בע"ה.
מבואר בדברי רבינו הרש"ש שבאמת הז' מלכים דב"ן דמיתו, אינן רק ז' מלכים, אלא שנפרטו לי"ס. וכמו שמבואר בס"ד לעיל, שאין הכונה כפשוטו שלקחו את הז' וחילקו אותם לי', כדוגמת פת שאפשר לחלק אותה לז' ואפשר לחלק לי'. אלא כוונת הדברים שאותה ההויה, יש בה מבט שאפשר להסתכל עליה כשבעה, כז' מלכים דמיתו, ויש בה מבט שאפשר להסתכל עליה כי' ספירות.
וא"כ המספר די"ס אינו כפשוטו כמו בגשמיות, שלקחו את הז' וחילקו אותם לי', אלא הוא מבט על הז' כי'. ש אותה הויה עצמה, יש עליה הסתכלות בסוד ז', ויש עליה הסתכלות בסוד י'. ועומק הדברים, שלעולם אין יש אלא הויה אחת בלבד, בסוד והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. הנבראים כולם הם בסוד שמותיו ית', שהרי כל התורה כולה היא שמותיו של השי"ת, ומצד השורש 'שמו אחד', אין יש אלא נברא אחד. והנברא הזה יש עליו מבט שבכללותו הוא א"ק ואבי"ע, ויש עליו מבט של זו"ן שהוא ו"ק, וכן יש מבט שהוא י' ספירות וכו', מבטים רבים. הרי שיש כאן הויה אחת, וכל המבטים הם מבטים על אותה ההויה.
ולפי זה, הז' מלכים מתחילה הם בבחינת ז', ולאח"כ הם בבחי' י', וכאשר הם עשרה יש בהם בחינה שהם עסמ"ב. דכל זמן היותם רק ז' בכללות, הם בבחי' מ"ה וב"ן דב"ן. משא"כ כשהם נפרטים לי', הרי שהם בבחי' עסמ"ב. וא"כ מצד המבט שהם ז', הן רק מ"ה וב"ן, משא"כ מצד המבט שהם י' הם עסמ"ב.
עומק הדברים. כידוע שעסמ"ב מקביל לטעמים נקודות תגין ואותיות. עיקר כח התנועה הוא בסוד הטעמים והנקודות שהם אלו שמניעים את התיבה, משא"כ סוד התגין הוא שתופא דגופא דאותיות, הוא בבחי' דבר הנח שאין בו תנועה. וא"כ מצד המבט שהם ז' מלכים, הרי שהם רק בבחי' מ"ה וב"ן דב"ן, ומצד כך הם רק בבחי' תגין ואותיות שאין בהם תנועה. משא"כ מצד המבט שהם מתחלקים לי', הרי שיש בהם עסמ"ב שהם כנגד טנת"א, ומכח הטעמים והנקודות יש בהם תנועה.
ולפ"ז נבין את עומק הדברים שגנוז בדברי רבינו הרש"ש, שאותן ז' מלכים אינן אלא ז' אלא שנתפרדו לבחי' י', כלומר, שמצד אחד הם רק בבחי' מ"ה וב"ן, ומצד שני הם בבחי' עסמ"ב. עמקן של דברים: שמצד תפיסת המ"ה וב"ן שבהם, הרי שהם רק בערכין של תגין ואותיות שאין בהם תנועה, וע"י התפרטותם לעשרה הן מהוים בחי' עסמ"ב, והרי שנגלה בהם התנועה. וזהו עומק הדברים שאנו מדברים תמיד, שההויה יש בה שני הבחנות, יש בה הבחנה בסוד התנועה, ויש בה הבחנה בסוד דבר בלתי מתנועע. ובלשון אחר, סוד הגבול הוא סוד התנועה, וסוד האור א"ס הוא הויה שאין בה תנועה. וזהו העומק בדברי רבינו הרש"ש שאותה הויה יש בה בחי' עסמ"ב, היינו בסוד התנועה. ויש בה הבחנה של מ"ה וב"ן, היינו שנגלה בה הבחנה בלתי מתנועעת.
אלא שבזה גופא יש שני סוגי הבחנות, כמו שמבואר כאן בדברי רבינו הרש"ש, שבתחילה יצאו ב"ן ואח"כ בתיקון יצא מ"ה החדש, ונפרטו גם הם לעסמ"ב ע"ד הנ"ל, ובירר ותיקן וכו'. הרי שיש לנו שני הבחנות של ז' מלכים שמתפרטים לי', יש הבחנה של ז' מלכים דב"ן שנשברו, ויש הבחנה של ז' מלכים דמ"ה, שהם התיקון להז' מלכים דב"ן.
ועומק הדברים לפי מה שנתבאר: בכללות הגדרת המדרגות הם אי תנועה, תנועה, ואי תנועה. יש למעלה מהתנועה שהיא בלתי מתנועעת, ויש למטה מהתנועה שהיא בלתי מתנועעת. נבהיר את הדברים. סוד האדם הוא בסוד נפש רוח נשמה, כח התנועה הוא בסוד הרוח, שהוא כח הבחירה בסוד ילכו מחיל אל חיל. משא"כ סוד הנפש והנשמה הם הכח הבלתי מתנועע. וא"כ יש כח הבלתי מתנועע שהוא למעלה מהתנועה, בסוד נשמה שלמעלה מהרוח. ויש בלתי מתנועע שלמטה מהתנועה, בסוד הנפש שלמטה מהרוח.
יש כח באדם בבחי' יסוד העפר, העצבות והעצלות, שהוא ההיפך של התנועה, בבחי' שהוא למטה מהתנועה, הוא מונע מהאדם את התנועה של ילכו מחיל אל חיל להדבק בבוראו.
וזה בחי' תנועה ואי תנועה שבשם ב"ן שנשבר, שהנפילה היא מתנועה לאי תנועה שלמטה מהתנועה. וכאשר האדם ע"י בחירתו חדל מלהתקרב לבוראו, זהו שבירתו. וא"כ מצד שם ב"ן, כח התנועה הוא כח הבחירה, וכח האי תנועה היא הנפילה ללמטה מהתנועה, שהיא אי ההתקרבות לבוראו ח"ו.
משא"כ בבחי' שם מ"ה, כח התנועה הוא כח הבחירה, כח הרוח. וכח האי תנועה הוא למעלה מהתנועה, שהוא ההתדבקות בסוד המנוחה דלעתיד, שהוא אור הנשמה שהיא ההתדבקות בשורש. זהו העומק במה שנתבאר כאן בדברי רבינו הרש"ש, שיצא שם מ"ה החדש, ונפרטו גם הם לעסמ"ב, ובירר ותיקן וכו'. ביאור הדברים שההתפרטות שקיימת בעסמ"ב דז' מלכים דב"ן דמיתו, זהו גילוי של תנועה ולמטה מתנועה, שאי ההתפרטות הוא למטה מהתנועה, וההתפרטות הוא גילוי התנועה. [ומצד כך מנין י"ס הוא למעלה מז"ס, משא"כ בסוד שם מ"ה מנין י"ס הוא למטה מז"ס, והבן.] והעבודה היא לעלות מלמטה מהתנועה לתנועה. משא"כ בשם מ"ה שמתגלה ההבחנה שהוא ו"ק, וכן יש בו הבחנה של עסמ"ב וי"ס, נגלה ההבחנה שאי התנועה היא למעלה מהתנועה, וזהו גופא גילוי התיקון לשם הב"ן שנשבר.
הגילוי שהאי תנועה היא למעלה מהתנועה, זה נגלה ע"י שם מ"ה, וזה גופא התיקון לשם ב"ן. הרי שמצד שם ב"ן נגלה כח תנועה וכח למטה מהתנועה, ושם מ"ה מגלה שהאי תנועה אינו למטה מהתנועה, אלא למעלה מהתנועה.
כי סוד האי תנועה, מצד השבירה ענינו שאדם ח"ו עומד במקומו, ואינו מתנועע לבוראו, [אולם בעומק אין מושג שאי תנועה, כמ"ש הגר"א שאם אינו עולה יורד, ובעומק אור א"ס נמצא בין למעלה ובין למטה, ולעולם זו תנועה של קרבה בפנימיות. אלא שבחיצוניות זה נקרא ריחוק או עמידה במקומו. ולמעלה מכך יש את הבחינה אי התנועה העליונה, שהוא מצד גילוי אור א"ס שלית אתר פנוי מיניה, וכמו שיבואר להלן אי"ה.] משא"כ בפנימיות, האי תנועה נובע מצד ההבחנה שלית אתר פנוי מיניה. וא"כ אי"צ להתנועע ממקומו, כי כביכול הוא ית' נמצא בכל מקום, ובמקום האדם שם הוא מוצא אותו ית', ואין צורך להתנועע אל בוראו.
מצד סוד הצמצום, הרי שכביכול יש מקום שהא"ס נמצא, ויש מקום שאינו נמצא, וכאשר האדם נמצא ח"ו בהבחנה שהא"ס לא נמצא שם, הרי שהוא צריך להתנועע לבוראו. זהו ההבחנה מצד השם ב"ן, בסוד מלכות שבה היה הבריאה, בסוד הצמצום, מלכות דא"ס.
משא"כ בסוד מ"ה, שהוא סוד הקו אור א"ס שלמעלה מהצמצום. עניינו הגילוי של האור שאין תנועה מחמת שלית אתר פנוי מיניה, והא"ס נמצא בכל מקום, הרי שאין צורך להתנועע. זה מגלה שהאי תנועה לא נובעת מחמת ההעדר קרבה לבוראו, אלא מחמת שבכל מקום הנברא נכלל בבוראו, ואין מציאות של נפרדות, אלא הכל מלא מאור א"ס ב"ה.
וזהו אור א"ס שלמעלה מהצמצום. כי בסוד הצמצום, הרי שיש ח"ו מקום שאין א"ס, ולכן צריך תנועה. משא"כ מצד הלית אתר פנוי מיניה, אין מציאות של ריחוק מהאור א"ס, ואין מציאות של קירוב, כי כל הנבראים כולם נכללים באור א"ס. וזהו עומק התיקון של השם מ"ה לתקן את השבירה של שם ב"ן, שהשם מ"ה מגלה את הסוד של לית אתר פנוי מיניה, ואין עוד מלבדו ית', ומצד כך אין תנועה כלל לבוראו, כי הכל נכלל בא"ס.
וכן מבואר בדרוש א' משער מ"ד ומ"ן, כי לא יצאו רק ז' מלכים, אלא שנפרטים לעשרה ע"ד ז' היכלות, שההיכל העליון כולל לג', והאחרון כלול מב'. וכן נתבאר בפ"ח משער מוחין דצלם, כי שם ב"ן שהם הז' מלכים לבד, יש בהם רפ"ח שהם עסמ"ב, והוא לסיבת כי הו"ק נעשו י"ס גמורות ע"ש. והוא כי התרין פרקין עילאין דחג"ת עלו ונעשו חב"ד, ופרקין עילאין דנה"י נעשו חג"ת, וכמ"ש לקמן בע"ה. ונמצא כי החו"ב שהם ע"ב [דף ג:] ס"ג דב"ן הנמנים בכלל רפ"ח, הם מכלל אורות דמלכים שנפלו לבי"ע, ואינם א"א ואו"א שנפלו אחוריהם באצילות עצמו, כי אם היו הם, איך אנו מכוונים בק"ש להעלותם מבי"ע.
מבואר כאן בדברי רבינו הרש"ש, שיש שני הבחנות בחו"ב. יש הבחנה של חו"ב שלא נאמר בהם שבירה, רק נפילה באצילות עצמו, כמו שמבואר לעיל בארוכה בס"ד, ויש הבחנה של חו"ב שנפלו לבי"ע. והכריח זאת רבינו הרש"ש שיש חו"ב שנפלו לבי"ע, שהרי בכוונות אנו מכוונים בק"ש להעלותם מבי"ע. ולפי פשוטן של דברים חו"ב נפלו רק לתוך האצילות, וא"כ כיצד יש כונה להעלות את החו"ב מבי"ע? אלא ע"כ שיש הבחנה של חו"ב שנפלו לבי"ע. ואע"פ שנודע שנפלו רק באצילות גופא, בירורם של דברים לפי הנ"ל, שכל זו"ן מתפרטים לעשרה, והרי זו"ן שנפל לבי"ע, כיון שיש בהם התפרטות לעסמ"ב, מצד ההתפרטות הזאת, נגלה בהם ע"ב וס"ג, ולכך הוגדר הדבר שחו"ב קיימים גם בבי"ע. אלו הם הדברים כפשוטן.
השתא בע"ה נבאר את הדברים בעמקן: כלל הדבר שיש תמיד עסמ"ב כפי שבואר לעיל בארוכה בדברי רבינו הרש"ש, בסוד הרפ"ח ניצוצין שמחיים את הכלים שנפלו לבי"ע, שהם בסוד ד' ע"ב בגי' רפ"ח. אולם בעומק יותר נבין, שכל היסוד הזה הוא לפי התפיסה שנתפרטים לי', ומצד כך יש ד' ע"ב. משא"כ לפי התפיסה, שהם זו"ן שהם ו"ק, הרי הם רק בבחי' מ"ה וב"ן, ואין בהם הבחנה של ע"ב וס"ג, וא"כ אין ד' ע"ב שהם בבחי' רפ"ח.
לפי זה נבין שיש שני מהלכים בעומק תיקון הכלים שנפלו לבי"ע. עד השתא ידענו שסוד תיקון הכלים הוא בסוד ד"פ ע"ב שבגי' רפ"ח, אבל לפי מה שנתבאר השתא, הרי כל זה הוא רק לפי ההבחנה שיש בהם עסמ"ב, לאחר שמתחלקים לי', ואז יש בהם הבחנה של ד' ע"ב בגי' רפ"ח. משא"כ לפי ההבחנה שהם בסוד זו"ן, הרי שעומק התיקון של הכלים שנפלו לבי"ע, הוא לא בסוד ד' ע"ב בסוד רפ"ח, אלא הוא בסוד שם מ"ה החדש שמתקן לב"ן. כלומר, לפי מה שמתבאר לעיל יש שני סוגי תיקונים. יש תיקון בסוד רפ"ח ניצוצין, רפ"ח בסוד פרח, שהדבר פורח. שמהות סוד הרפ"ח ניצוצין, הם התנוצצות בסוד הפריחה שהדבר פורח, ועצם התנוצצותו הוגדר כפריחה. כלומר, האור שנגלה בסוד הכלים אינו אור גמור, אלא בסוד התנוצצות של פריחה, זהו סוד הרפ"ח - הפרח. וכאשר יושלמו הרפ"ח להתתקן, אזי לא יהיו בסוד ניצוצין, אלא יהיו בסוד אורות, כי ניצוץ אין ביכלתו לגמור את התיקון, ולכן מוכרח הדבר שהרפ"ח ניצוצין, שהם רק חלקי האורות שנפלו לבי"ע, לאחר שיושלמו בסוד ניצוצין הם יתאחדו עם האורות. וכאשר האורות יתגלו בבי"ע, יהיה תיקון גמור לבי"ע. כל זמן היותם בסוד רפ"ח - פר"ח והתנוצצות, אין תיקון שלם לכלים שנפלו, אלא שהוא המהלך של התיקון בסוד שית אלפי שנין, וכאשר יושלמו כל הניצוצין, הרי שיהיה התאחדות גמורה של הניצוצין באורות. שהרי מתחילה הרפ"ח ניצוצין, היו חלק שלם מן האורות, אלא שנפרטו וירדו, כמו שמבואר לעיל סדר חלקי ההתפרטות של האורות שירדו לבי"ע. וכאשר יושלמו תיקון הרפ"ח, הרי שיחזרו למקורם ולשרשם, ואזי לא יתגלו בסוד רפ"ח - פרח וניצוצין, אלא בסוד אורות. זהו מהלך אחד של תיקון, בסוד ד' ע"ב, שהוא בסוד י"ס שיש בהם עסמ"ב, בחי' ד' ע"ב שהוא רפ"ח.
משא"כ לפי ההבחנה שהז' מלכים הם בסוד זו"ן ,שיש בהם מ"ה וב"ן בלבד, ואין בהם בחי' ע"ב, מצד כך אין סוד התיקון בסוד ע"ב, שהרי אין בהם בחי' ע"ב. אלא סוד התיקון הוא בסוד המ"ה שמברר לב"ן. ועמקן של דברים, שאינם בסוד ניצוצין ורפ"ח, אלא הוא בסוד גילוי של אור שלמעלה מן הצמצום.
נעמיק בדברים בע"ה. יש תיקון בסוד התנועה, ויש תיקון בסוד למעלה מהתנועה. הנה נתבאר לעיל סדר שבירת הכלים שנפלו ממקומם לבי"ע. ויש לך לידע ששורש השבירה הוא לא רק בנפילתם מאצילות לבי"ע, אלא בעצם הגדרת הדבר שהם נפלו, הרי שיש בהם תנועה מן האצילות לבי"ע. והרי שבעצם כך שהם יכולים להתנועע מהאצילות, זה שורש שבירתם. הרי שיש בזה שני חלקים. ראשית יש בהם כח של תנועה, ולאחר שיש בהם כח תנועה, הם מתנועעים מאצילות לבי"ע, וזה שבירתם ונפילתם. וא"כ שורש השבירה מתחילה מעצם כך שהם יכולים להתנועע, ולאחר שהם יכולים להתנועע, הם מתנועעים מאצילות לבי"ע ובזה נשברו.
ולפי זה נבין בעומק שיש שני סוגי תיקונים. יש תיקון מצד ההבחנה של עצם כח התנועה שבהם, ויש בהם תיקון מצד להיכן שהתנועעו - לבי"ע. סוד תיקון ד' ע"ב בסוד רפ"ח, בסוד פרח, בסוד התנוצצות, הוא תיקון מצד ההבחנה שבתוך התנועה. מצד כך, כשם שהם התנועעו מאצילות לבי"ע, כך סוד תיקונם הוא מבי"ע לאצילות. הרי שזה תיקון בתוך ערך התנועה, שכשם שהנפילה היתה מעילא לתתא, מאצילות לבי"ע, כך גם התיקון הוא מבי"ע לאצילות. משא"כ לפי ההבחנה של אור המ"ה שלמעלה מהתנועה, שורש התיקון הוא לא שמעיינים לאן נפלו ומחזירים אותם למקומם. אלא לגלות אור שלמעלה מתנועה כלל, וכאשר נגלה אור שלמעלה מהתנועה כלל, הרי שבעצם כך שאין תנועה, הרי שלא שייך שבירה כלל. כי כל השבירה היא התנועעות האורות מהאצילות לבי"ע, וכאשר מתגלה אור שלמעלה מתנועה, הרי שהדבר לא יכול לזוז ממקומו, וממילא אין פגם ואין נפילה ואין שבירה.
נבין את העומק שבדברים. מצד בחי' הרפ"ח שיורדים לבי"ע, הן מתקנים את הכלים שנפלו לבי"ע, והרי שצריך בדקות שלשה סוגי תיקונים. הרי כפי שבואר לעיל, א"א נפגם, חו"ב נפלו בתוך האצילות, וזו"ן נשברו ונפלו לבי"ע. וא"כ בתיקון צריך ג' תיקונים, תיקון פגם דא"א, תיקון נפילת חו"ב, ותיקון שבירת זו"ן שנפלו לבי"ע. ולכאו' שלשה תיקונים הם, שכשם שהיו שלשה פגמים, פגם נפילה ושבירה, כן בתיקון הוצרכו ג' תיקונים.
משא"כ לפי הבחנת העומק, שסוד התיקון איננו בערך של החזרת הכלים לשרשם, אלא גדר התיקון הוא גילוי אור שלמעלה מהתנועה, שאם אין תנועה לא שייך פגם נפילה ושבירה. מצד כך, זה איננו שלשה קלקולים ושלשה תיקונים, כי עקירת כח התנועה מונעת הן את הפגם הן את הנפילה הן את השבירה, שהרי שלשתם שרשם בתנועה, אלא שערך התנועה שונה מהפגם לנפילה והשבירה, שבפגם, התנועה בערכין היא קטנה יותר, ובהנפילה, גדולה יותר, ובשבירה גדולה עוד יותר. וכאשר עוקרים את עצם כח התנועה, הרי שאין מציאות של פגם נפילה ושבירה.
הרי שמבואר לנו בעומק, שיש שני כוחות איך לתקן את הקלקולים שבנבראים. יש כח לתקן מצד תוך התנועה, שזה סוד התיקון מצד תוך שית אלפי שנין, וזה בסוד הרפ"ח, ד' שמות ע"ב. ומאידך יש כח לתקן את הבריאה מצד כח שלמעלה מהתנועה, וגילוי הכח שלמעלה מהתנועה הוא גילוי שעוקר למפרע את השבירה, ולא שייך שבירה, לא שייך נפילה, ולא שייך פגם, כיון שאין תנועה, אין שום תזוזה מהמקום.
כלומר, מצד ההבחנה שהתיקון הוא בתוך התנועה, הרי שהיה פגם נפילה ושבירה, ולאחר מכן תוקנו. מתחילה התנועעו מעילא לתתא, ולאחר מכן הם מתנועעים מתתא לעילא. משא"כ מצד ההבחנה של גילוי של האור שלמעלה מהתנועה, זה איננו בגדר תיקון. אלא הוא גילוי למפרע שאין תנועה, ואם אין תנועה, מעולם לא היה שבירה נפילה ופגם.
עומק החילוק שבין התיקון שבתוך התנועה להתיקון שמעל התנועה. התיקון שבתוך התנועה הוא תיקון מכאן ולהבא, משא"כ התיקון שלמעלה מהתנועה הוא בסוד גילוי למפרע, שלעולם לא היה פגם כלל.
זה הסוד של היינו כחולמים, שמתבאר שכל ההתראות של הפגם הנפילה והשבירה היא בבחי' של חלום, כי מתגלה שמעולם לא היה פגם נפילה ושבירה. הרי שעומק התיקון שלמעלה מהתנועה הוא לא בערכין דתיקון, אלא הוא גילוי שלעולם אין תנועה, וממילא אין פגם, אין נפילה, ואין שבירה.
זהו הסוד של גילוי למפרע. עמקן של דברים, שאם הגילוי הוא מכאן ולהבא, הרי זה דבר התלוי בזמן, שעד השתא היה פגם, ומכאן ואילך יש תיקון, והרי שאין זה גילוי בסוד האחד אלא בסוד השניים, כח המתחלק. משא"כ מצד הגילוי שלמפרע אין תנועה, הרי שאיננו בגדר של זמן, אלא בגדר של אור האחדות, אור האחד, שמעולם ועד עולם אין פגם אין נפילה ואין שבירה. וא"כ אור התיקון בתוך התנועה, הוא בתוך ההתפרטות, משא"כ אור התיקון שלמעלה מהתנועה, הוא בסוד האחד. הוא מגלה שכל ימות עולם, לא היה ולא יהיה לא פגם לא נפילה ולא שבירה.
[והדרך להגיע לכך: א. תיקון העשיה עד כלות כוחות הגוף, בבחינת תש כחו כנקבה וזקן. ב. תיקון היצירה, סוד המדות ששורשם גאוה, ותיקונם ע"י לב נשבר, היפך הגאוה. ג. תיקון הבריאה, סוד המוחין, ע"י יגיעת המוחין בתוה"ק עד כלות כח החשיבה, והגעתו לאפס ואין. ד. תיקון האצילות, ע"י מחשבה בשהשי"ת נמצא אצלו, ולמעט כמה שאפשר מכל מחשבה אחרת שאינה הכרח הגוף, או חיוב ע"פ התוה"ק. ה. ולמעלה מכך לחשוב רק מחשבה פשוטה בתכלית הפשיטות "שיש מצוי", לחשוב במציאותו ולא ח"ו במהותו, והוא אור א"ק.
ולכל זה צריך כלי של תפילה ואמונה, שיאמין שכח אור זה נמצא בנפשו בהעלם, וע"י תוקף אמונתו שיש בו אור זה, יצא אור זה מהכח לפועל בנפשו, ויזכה לקבוע עיקר מחשבתו והויות נפשו בזה שיש מצוי, שהוא ההתכללות הגמורה בא"ס.]
באופן כי כל הנאצלים מראש א"ק עד סוף העשיה כולם בחי' ו"ק שהם זו"ן מ"ה וב"ן, אלא שנפרטים לי"ס שהם עסמ"ב, ואותם המ"ה וב"ן הפרטים שהם הזו"ן הפרטיים חוזרים ונפרטים לי"ס וכעד"ז עד סוף העשיה.
הרי שמתבאר לנו בעומק, שני תפיסות איך לתפוס את הבריאה. יש תפיסה בכל מדרגה בסוד זו"ן שהם ו"ק, ויש תפיסה לתפוס את הבריאה שהם בסוד י' ספירות. מצד ההבחנה הראשונה אין אלא מ"ה וב"ן, ומצד הבחנה השניה יש עסמ"ב בכל מדרגה. עומקן של דברים: יש כח באדם של דעת והבנה ומוחין, בחי' טעם ודעת. ויש כח שלמעלה מהמוחין, למעלה מטעם ודעת שבאדם. לאחר החטא עה"ד, עיקר כח האדם הוא ע"י טעם ודעת. ולכן העבודה היא מכאן ולהבא בבחי' וידעת היום והשבות אל לבבך. שע"י ידיעת המוחין, האדם משיב אל לבו. משא"כ קודם החטא היא עבודה שלמעלה מטעם ודעת.
כשנעמיק נבין ששני התפיסות הנ"ל, קומת ז"ס או י"ס מושרשים בקודם החטא ולאחר החטא. כי קודם החטא יש רק בחי' ו"ק שבכל דרגה, ואין בחי' ע"ב וס"ג, אלא הוא בחי' זו"ן שהם ו"ק, שהם רק בבחי' מ"ה וב"ן. כי עיקר הכח הוא לא כח המוחין שבאדם, אלא כח שנגלה למעלה מטעם ודעת, שהמדות שהם זו"ן הם פועלים למעלה מהמוחין. ולכן ההויה לא נתפסת כעסמ"ב, שהוא כח המוחין שמנהיג את המדות, אלא נגלה רק כח המ"ה וב"ן שהם המדות שמונהגים מצד למעלה מטעם ודעת, מצד נקודת העצם, מצד הכתר.
משא"כ לאחר החטא, נגלה מהלך של עץ הדעת, מהלך של מוחין ודעת, בחי' חו"ב. ומצד כך, הו"ק מתפרטים לי' ספירות, ונעשים עסמ"ב, והע"ב והס"ג הם מנהיגים את המ"ה וב"ן, בסוד וידעת היום והשבות אל לבבך, וידעת היום הם המוחין שמנהיגים את המ"ה והב"ן שהם בחי' והשבות אל לבבך. לפי"ז נבין את העומק של החתירה שרבינו הרש"ש חותר לבאר כסדר, [כמ"ש לעיל בארוכה] שכל הבריאה היא בסוד ו"ק שהם זו"ן, ולא רק בבחי' של י' ספירות. עומק הדבר [מלבד ג' הביאורים מש"כ לעיל] הוא גילוי שלמעלה מחטא אדה"ר, כי מצד החטא הרי שמתגלה י' ספירות, גילוי של ע"ב ס"ג שמנהיג את המ"ה והב"ן. משא"כ קודם החטא, הבריאה היא בסוד זו"ן, ואין ע"ב וס"ג שהם טעם ודעת שמנהיגים את המדות, אלא הגילוי הוא האור שלמעלה מטעם ודעת.
וא"כ אור פנימיות תורתו של רבינו הרש"ש, הוא גילוי א"ק, גילוי האור של קודם החטא. כי אדה"ר לפני בחירתו היה יכול לדבוק בערכין של א"ק שלמעלה מאבי"ע. ובבחירתו ירד לבי"ע. וא"כ האור של קודם החטא גנוז בו הכח של התדבקות בא"ק. והם הם אריכות דברינו שאור פנימיות תורתו של רבינו הרש"ש הוא לגלות את אור הא"ק, גילוי אור של קודם החטא, אור א"ס שקודם הצמצום.
הרי נתבאר היטב מ"ש כי כל פרצופי כל העולמות הם נק' זו"ן שהם ו"ק, כל פרצוף נקרא ב"ן שהוא זו"ן בערך הפרצוף העליון שעליו שנקרא או"א בערכו. וגם אותו הפרצוף העליון גם הוא נקרא זו"ן בערך הפרצוף שלמעלה ממנו, וכן כולם. ואע"פ שהג"ר שלימים וכלולים מי"ס, הנה אותו הכללות אינו אלא בערך הפרצופים התחתונים מהם, אמנם בערך הפרצופים העליונים מהם, כל אותו הכללות אינו רק פרטי הי"ס דו"ק.
הרי שנתבאר בדברי רבינו הרש"ש, שכל עולם ביחס לתחתון ממנו הוא בחי' של ג"ר, וביחס לעליון ממנו הוא בבחי' של ו"ק. ועמקן של דברים לפי מה שנת' עד השתא בארוכה, שכל הבריאה כולה, מצד ההדרגה שבה יש בה הבחנה של ג"ר וו"ק, שהעולם העליון בחי' ג"ר, והעולם התחתון הוא בבחי' של ו"ק. משא"כ מצד אור הא"ס, מצד אור ההשתוות, הרי שכל הבריאה כולה ואפי' א"ק עצמו הוא בערכין של ו"ק. ואע"פ שסוף דבר בירר הרש"ש לעיל שבערכין דא"ק שהוא ו"ק, אור א"ס שבמחוץ לחלל שנכנס לחלל הוא בחי' של ג"ר אל הו"ק דא"ק. אך נת' לעיל שהוא לשון מושאל בלבד. כי גילוי הג"ר שנכנס בו"ק דא"ק, שהוא אור א"ס שנכנס לתוך הקו לא"ק, איננו בערכין של ג"ר שנכנס לו"ק, אלא רק ביטוי לגלות אחדות של קודם הצמצום והצמצום כמ"ש לעיל.
הרי שעומק הדברים לחלק את העולם העליון שהוא בבחי' של ג"ר, והעולם התחתון שהוא בבחי' של ו"ק, כל זה הוא בסוד ההדרגה שבעולמות. משא"כ מצד כח האחדות שבעולמות, הרי שכל העולמות כולם, וא"ק בכללם, שהוא שרשם, כולם בבחי' ו"ק. וא"כ כל העולמות כולם, יש להם שם אחד שהוא ו"ק, כי החילוק הוא רק מכח ההדרגה, משא"כ מצד אור ההשתוות, כל הבריאה כולה אין יש בה אלא שם אחד בלבד, שכולה אינה רק בבחי' ו"ק שהם זו"ן.
ועומק היסוד שכל הבריאה כולה היא בסוד ו"ק, שלפי גילוי זה כל הבריאה כולה נתפסת כהויה אחת שאין בה מוחין כלל. שהרי תוך הבריאה נאמר כולם בחכמה עשית, שהג"ר הם בבחי' של מוחין. משא"כ מחוץ לחלל נאמר לית מחשבה תפיסה ביה כלל, וא"כ הג"ר של הא"ק, שהוא קו אור א"ס שנכנס לתוך א"ק, הרי הוא לא בגדר של מוחין, אלא היא הארה שלמעלה מהמוחין. והוא העומק שאין בחי' של ג"ר תוך החלל. והבן הדברים מאד מאד.
כאשר אנו מגדירים שיש בחי' ג"ר בתוך החלל, הרי שיש מוחין, שהוא בחי' אחר חטא עה"ד, שהוא שורש ההתפרטות שיש בחי' עסמ"ב בכל דרגה, שמוחין ע"ב וס"ג מנהיגים את המ"ה והב"ן. משא"כ מצד ההבחנה שכל הבריאה כולה היא בסוד ו"ק שהם זו"ן, מצד כך אין בבריאה בחי' של ג"ר, והג"ר שנכנס מחוץ לחלל איננו בערכין של מוחין, אלא נאמר בו לית מחשבה תפסה ביה כלל, שהוא אור א"ס.
וא"כ העומק שגנוז בדברים שאין בבריאה ג"ר רק ו"ק, הוא גילוי האור של קודם החטא שאין מוחין כלל בנבראים, אלא בסוד המדות שלמעלה מטעם ודעת, שהוא כח התמימות והפשיטות שבנפש, שהוא נעשה כלי לאור הפשוט בתכלית הפשיטות, ובזה נכללים הנבראים בא"ס.
|
